החלטה בנוגע להריסת מבנים לצורך סלילת כביש טבעתי

פתח דבר

תיק זה עניינו בבקשות למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") ביחס לשמונה עשר מבנים, כולם בשכונת עזרא. על פי הנטען מצויים כל המבנים על תוואי כביש טבעתי המתוכנן להסלל בשכונה בהתאם לתב"ע 2215ג "תכנית שיקום שכונת עזרא" (להלן: "כביש הטבעת" ו- "התב"ע" בהתאמה).

לטענת המבקשת מתקיימים כל התנאים למתן צו כמבוקש, שכן הבנייה היא לא חוקית, לא ניתן לאתר את מי שביצע את העבירה ו/או חלה התיישנות על הבנייה, וקיים אינטרס ציבורי מוכח בסלילת כביש הטבעת.

רב המבנים נושא הבקשות הם מבנים המשמשים למגורים, וכוללים יותר מדירת מגורים אחת, ומספר טוענים לזכויות בהם. בסך הכל התייצבו למעלה מחמישים  משיבים כמתנגדים לבקשות.

טענות המשיבים בהכללה היו דומות. לדבריהם מדובר בדירות מגורים יחידות, שנרכשו על ידם או הועברו אליהם בנסיבות כאלה ואחרות על פי דין. אותם מבנים על פי הנטען קיימים שנים ארוכות, ופעולות הבנייה שביצעו בהם המשיבים אינן חורגות משיפוץ והרחבה שאינם טעונים היתרי בנייה. לטענת המשיבים תכלית הבקשה היא לעקוף את ההסדרים האזרחיים המעניקים פיצוי למי שמפונה מביתו או מופקעת אדמתו, באצטלא של אינטרס ציבורי. עוד טוענים המשיבים כי אין אינטרס ציבורי אמיתי בסלילת כביש הטבעת, וכי סלילתו נועדה להיטיב עם יזמי נדל"ן בשכונות סמוכות ואין בה כל תועלת לתושבי שכונת עזרא.

במאמר מוסגר, אציין כי נטענו טענות הנוגעות לפגמים באיתור הנפגעים הפוטנציאלים, אלא שכעולה מהמפורט להלן במסגרת ההוכחות שוכנעתי כי כל הטוענים הרלבנטיים לזכויות במבנים או בני משפחה מדרגה ראשונה שלהם, יודעו לגבי הבקשות וההליך, ולפיכך אין ממש בטענות האמורות.

למען שלמות התמונה יצויין כי מלכתחילה הוגשו בקשות דומות ביחס למבנים נוספים בשכונה, והדיון בכל שלושים ושלוש הבקשות אוחד. המבקשת עתרה להפרדת שמיעת הראיות ביחס למבנים הנוספים, כדי לאפשר מיצוי הדברות, ובקשתה אושרה.

משכך, נוגעת החלטה זו למבנים אלה בלבד: 7, 8, 9, 10, 34, 35, 36, 36א, 38, 39, 40, 41, 42, 43, 44, 45, 46, 47.

תחילת שמיעת הראיות בתיק עוכבה למעלה משנה כדי לאפשר לצדדים לבקשתם להשלים את הבדיקות בשטח, לקדם את ההדברות ביניהם, ומשזו לא צלחה להערך לניהול ההוכחות.

עוד יצויין כי מנהל מקרקעי ישראל - הבעלים של מרבית המקרקעין הודיע ביחס לכל הבקשות כי אין לו התנגדות למתן צווים כמבוקש.

צו הריסה ללא הרשעה - סעיף 212 לחוק

סעיף 212 לחוק קובע:

"נעברה עבירה בבנין לפי פרק זה, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205, רשאי הוא לצוות כן אף ללא הרשעה, ובלבד שחלה אחת הנסיבות האלה:

(1)   אין למצוא את האדם שביצע את העבירה;

(2)   אי-אפשר או בלתי מעשי הוא למסור לו הזמנה לדין;

(3)   מי שהיה בעל הבנין בשעת ביצוע העבירה וביצע אותה איננו בעל הבנין עוד;

(4)   אין להוכיח מי ביצע את העבירה;

(5)     מי שביצע את העבירה מת או איננו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית".

סעיף 212 לחוק עוסק בצו הריסה המופנה כנגד מבנה, ותכליתו אינה להעניש את העבריין, אלא להסיר את המכשול, המטרד והפגיעה בציבור שיש בעצם קיומו של המבנה. כדברי בית המשפט העליון בע"פ 3490/97 יצחק נ' הועדה המקומית לתו"ב (להלן: "עניין יצחק"):

"...תכליתו של צו הריסה לפי סעיף 212 הנ"ל היא, שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד מן הציבור בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי. ...סעיף 212 האמור מדבר ב"הריסה ללא הרשעה", לאמור - שאין בה משום נקיטה באמצעים כנגד עבריין בנייה, אלא בהסרת "מכשול" לרבים במובן הרחב של המושג...צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק האמור מכוון כנגד ה"מבנה" שהוקם שלא כחוק".

התנאים לבקשה להריסה ללא הרשעה הם שלושה במצטבר: הראשון, הוכחה שנעברה עבירה שאילו הורשע בה אדם ניתן היה לעתור לצו הריסה שיפוטי. השני, שמתקיימת אחת או יותר מהעילות המפורטות בחוק, בעטיין ניהול ההליך הפלילי אינו אפשרי אינו מתאים או אינו מעשי. השלישי, קיומו של אינטרס ציבורי חשוב המצדיק את צו ההריסה, הגם שלא נוהל הליך פלילי ולא הורשע אדם בגין העבירה הנטענת.