החלטה במחלוקת ביחס לגובה הסכומים שחבה עיריית רעננה לעמותת מרכז תורני

I.            מבוא

התביעה בתיק זה עניינה מחלוקת פרשנית הנובעת מפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בת"א בעתירה אותה הגישה עמותת מרכז תורני רעננה כנגד עיריית רעננה (עת"מ 1394/08), וכנגזרת מכך - מחלוקת לגבי גובה הסכומים אשר עיריית רעננה חבה בתשלומם לעמותה זו במסגרת תקצוב מוסדות החינוך המנוהלים על ידי העמותה.

II.          רקע עובדתי

1.       התובעת, עמותת מרכז תורני רעננה (להלן: " העמותה") מפעילה מזה למעלה מ- 10 שנים מוסדות חינוך המסווגים כחינוך "מוכר שאינו רשמי" בעיר רעננה. מוסדות אלה כוללים בית ספר ושני גני ילדים לגילאי חובה. במוסדות העמותה לומדים מאות תלמידים, מגילאי טרום חובה ועד לתלמידי כיתות ח', אשר מרביתם תושבי העיר רעננה.

הנתבעת הינה עיריית רעננה (להלן: " העירייה").

2.       ביום 22.5.2007 חוקק בכנסת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7), התשס"ג - 2007, ביוזמתו של השר (דאז) משולם נהרי (להלן: " חוק נהרי"). המדובר בתיקון לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג - 1953 (להלן: " חוק חינוך ממלכתי"), אשר הוסיף לחוק זה את סעיף 11א'. לפי חוק נהרי, חויבו הרשויות המקומיות להשתתף בתקציבי מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים הפועלים בתחומן, בשיעור יחסי להשתתפותן בתקציביהם של מוסדות חינוך רשמיים דומים המתנהלים בתחומן. השיעור היחסי שנקבע הינו בשיעור ההשתתפות היחסי של המדינה בתקציבי שעות הלימוד של מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים. בעקבות חקיקתו של חוק נהרי תוקנה תקנה 9 בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ג - 1953, ובגדרה נקבע כי השתתפות המדינה בתקציב שעות הלימוד של מוסד חינוך רשמי שאינו מוכר (העומד בקריטריונים מסוימים), "תהיה בשיעור של 75% מתקציבי שעות הלימוד של מוסד חינוך רשמי דומה".

חוק נהרי נכנס לתוקף ביום 1.1.2008 ותחולתו בוטלה החל מיום 1.1.2014.

3.       ביום 27.7.2010 ניתן על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בת"א (כב' השופט ע' מודריק) פסק דין בעתירה מינהלית אותה הגישה העמותה כנגד העירייה [עת"מ 13948-08 (ת"א) מרכז תורני רעננה נ' עיריית רעננה (פורסם בנבו, 27.7.2010) - להלן: " פסק הדין" ו- " העתירה" בהתאמה]. בעתירה טענה העמותה כי העירייה לא העבירה לה את מלוא התשלומים אשר היא זכאית לקבלם ממנה על פי חוק נהרי והתקנות שהותקנו על פיו.

במסגרת פסק הדין דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בת"א את מרבית טענותיה של העמותה. נקבע בו, בין היתר, כי העירייה אינה מחויבת לתקצב את העמותה בגין " תלמידי חוץ" (דהיינו - תלמידים שאינם תושבי רעננה) הלומדים במוסדות החינוך של העמותה, וכי העירייה אינה מחויבת לתקצב גני ילדים מסוג " קדם חובה" (ראו עמ' 7 שורות 18 - 26 בפסק הדין שניתן בעתירה - נספח א' של כתב התביעה).

עם זאת, בהתייחס לטענותיה של העמותה בעניין שכירת המבנים לבית הספר ולגני ילדים לגילאי חובה, נקבע כי יש צדק בטענותיה של העמותה, והעירייה חויבה לשלם לעמותה עבורם בהתאם לעיקרון הבא:

"העירייה צריכה להעריך את השווי במונחי שכירות של מבני החינוך הרשמיים ולגזור מכך את הסכום שהיא צריכה לשלם עבור שכירת מבני העותרת (בכפוף לסייג להלן הנוגע למבנים המשמשים גני טרום חובה למיניהם)" (עמוד 7 בפסק הדין).

4.       נוכח האמור בפסק הדין, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינויו של השמאי מר יגאל אברהמוב כשמאי מוסכם מטעם הצדדים (להלן: " השמאי המוסכם").

5.       ביום 7.9.11 ניתנה על ידי מר אברהמוב "שומה מוסכמת - אומדן דמי שכירות ראויים לבית ספר יסודי (16 כיתות) ולגן ילדים (גן חובה) בתחום העיר רעננה" (להלן: " השומה המוסכמת") בגדרה הוערכו דמי השכירות החודשיים הראויים בנכסים המיועדים לשמש כבית ספר וכגן ילדים ברעננה בשנים 2010-2008 באופן הבא:

א.      דמי שכירות חודשיים ראויים לגן ילדים - 4,000 ש"ח (ללא מע"מ).

ב.      דמי שכירות חודשיים ראויים לבית ספר (16 כיתות לימוד) - 73,000 ש"ח (ללא מע"מ).

(ראו - עמוד 14 בשומה המוסכמת, אשר צורפה כנספח ז' לכתב התביעה)

6.       שני הצדדים מקבלים את תוצאות השומה המוסכמת, אך חלוקים בשאלה מהי הדרך לפיה יש לגזור מתוך הסכומים שנקבעו בשומה המוסכמת את התשלומים אותם על העירייה להעביר לעמותה, וזאת - לנוכח הוראת סעיף 7 בפסק הדין הקובע כי על התשלומים אותם חבה העירייה להיגזר מגובה דמי השכירות של מבני חינוך ברעננה.

7.       המדובר, אם כן, במחלוקת פרשנית בקשר לפסק הדין, אשר כפועל יוצא ממנה נובעת השאלה מהו גובה הסכומים אותם על העירייה להעביר לעמותה מכוח פסק הדין.

8.       במהלך ניהולה של התביעה דנן קיבלה העירייה המלצתו של בית המשפט והעבירה לעמותה את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים (בגין רכיב השכירות). המדובר, לטענת העירייה (שלא נסתרה על ידי העמותה) בדמי שכירות של מבנים המסתכמים בסך של 1,079,811 ש"ח עבור השנים 2011-2008; ובדמי שכירות של מבנים בסך של 314,706 ש"ח עבור שנת 2012.