תיק הוצל"פ
בית משפט השלום בתל אביב - לשכת ההוצאה לפועל
|
1-04496-56-5
06/01/2013
|
בפני השופט:
זהבית אלדר רשמת
|
| - נגד - |
התובע:
החייבת
|
הנתבע:
הזוכה
|
| החלטה |
לפניי בקשה בטענת פרעתי שהגישה החייבת בתיק זה.
א.
מסמכי פתיחת התיק
- תיק ההוצל"פ שלפניי נפתח ביום 14.12.06, לביצוע פינוי של החייבת מדירה ברח' ____________ (להלן: "
הדירה"/
"המושכר").
- לבקשת הביצוע צורף פסק דינו של בית המשפט השלום בת"א (כב' השופט סלטון), בת.א. 57963/89 מיום 29.4.93. (להלן: "
פס"ד הראשון").
פסק הדין הראשון ניתן במסגרת תביעה לפינוי ו/או לסילוק יד , אשר הגיש הזוכה כנגד החייבת, בהיותה השוכרת המוגנת של הדירה.
בסעיף 9 לפס"ד ניתנה פסיקתה אשר הוראותיה כדלקמן:
"9.1 אני נותן פסק פינוי נגד הנתבעת המתיחס למושכר שהוא: דירה בת שני חדרים, מטבח, בית שמוש משותף ומרפסת (להלן: המושכר), אולם הפסק לא יהא ניתן להוצאה אל הפועל, אם הנתבעת תשלם לתובע (ובמקרה של סירוב מצידו לקבל את הסכום, תפקיד את הסכום בקופת ביהמ"ש), תוך 3 חודשים מיום מתן פס"ד זה, את דמי השכירות המגיעים לתובע, ע לבסיס דמי השכירות המשתלמים לפי החוזה ת/1, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל, או שיוסכמו בין הצדדים, וכן - אם תחדל , תוך אותו מועד, מלהשתמש במושכר למטרה אחרת לבד ממגורים.
9.2. על הנתבעת לסלק את ידה, תוך 3 חודשים מיום מתן פס"ד זה, מהחזקתה בחדר הנוסף, שבו החלה להחזיק ללא קבלת רשות מהתובע.
9.3. הנתבעת תחדל מהחזקה בלעדית בבית השימוש ובאמבטיה , אם בית השימוש והאמבטיה דרושים גם לשימושו של דייר אחר בבית בו מצויה הדירה, שאין לו בית שימוש או אמבטיה לשימושו".
- כן צורפה לבקשת הביצוע פסיקתא אשר ניתנה בבית המשפט המחוזי ביום 19.2.06, ולפיה נקבע:
"
על יסוד ההחלטה שניתנה ביום 19.2.06 בת.א. 2307/05 בש"א 4804/06 ועל פי המבוקש בכתב התביעה (סעיף 2) הנני מורה על ביטול מחמת מירמה של פסה"ד שניתן ביום 3.5.99 בע"א 1149/94 בהעדר הצדדים. פועל יוצא של ביטול פסה"ד הנדון הינו הותרתו על כנו של פסה"ד לפינוי שניתן כנגד הנתבעת ביום 29.4.93 ע"י כב' הש' סלטון בת.א. 57963/89 בביה"ש שלום ת"א (כמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה)".
ב.
טענות הצדדים
- במסגרת טענותיה של החייבת בבקשתה שלפניי ,טענה החייבת כי פס"ד הראשון אינו מורה על פינויה מהמושכר , וזאת להבדיל מסילוק ידה מהחדר הנוסף הצמוד למושכר כאמור בהוראת סעיף 9.2. לפס"ד. כפי טענת החייבת, היא מילאה אחר התנאים שנקבעו בפס"ד הראשון ולפיכך לא קמה לזוכה עילה לפנותה מהמושכר. כפי הנטען החייבת סילקה ידה מהחדר הסמוך למושכר, כן טוענת החייבת כי הינה משלמת מזה שנים את דמי השכירות המוגנים לחשבון מיוחד והזוכה הוא זה אשר נמנע מלפרוע את דמי השכירות.
החייבת מוסיפה וטוענת כי אף הפסיקתא אשר צורפה למסמכי פתיחת התיק מורה כי פס"ד
הרלבנטי הינו פס"ד הראשון.
- במסגרת תגובתו לבקשת החייבת, פירט הזוכה את כלל ההליכים אשר נוהלו בין הצדדים ברבות השנים, עד לפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 15.12.10, בו נקבע כי על החייבת לסלק ידה מהמושכר. במסגרת טענותיו, מבקש הזוכה להפנות להחלטה שניתנה ביום 21.12.94 (כב' השופטת אבניאלי), בת.א. 57963/89, לפיה נדחתה בקשתה של החייבת להארכת מועד לתשלום דמי השכירות. (ראה נספחים א' 3 לתגובת הזוכה לבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ, לה צורף תצהירה של החייבת שהוגש במסגרת בקשתה להארכת מועד לתשלום דמי השכירות (ראה במיוחד סעיף 10 לתצהיר), וכן החלטת בית המשפט הדוחה את הבקשה). כמו כן עולה כי ערעור שהגישה החייבת על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי בת"א, נדחה ביום 19.6.96 במסגרת ע"א 359/95 (ראה נספחים א' 4 לתגובת הזוכה, אליה צורפו הודעת הערעור שהגישה החייבת וכן פס"ד הדוחה את הערעור).
- הליך נוסף אשר התנהל בין הצדדים, אליו מפנה הזוכה, הינו תביעה שהגיש הזוכה לביטול פס"ד אשר נותן תוקף להסכם פשרה, אשר נחתם כביכול בין אביו המנוח של הזוכה לבין החייבת. בבסיס התביעה עמדה טענת הזוכה כי חתימת אביו המנוח זויפה. תוצאת ההליך היא לא אחרת מהפסיקתא אשר הוגשה לביצוע במסגרת תיק זה אשר ניתנה ביום 19.2.06 בת.א. 2307/05, אשר עיקרה צוטט על ידי בפרק הפתיח שלעיל. החייבת אשר לא השלימה עם תוצאת פס"ד הגישה בקשה לביטול פס"ד אולם זו נדחתה בהחלטתו של כב' השופט ברוך ז"ל, מיום 29.10.07 .
- על החלטתו הנ"ל של כב' השופט ברוך ז"ל, (אשר תוצאתה האופרטיבית הינה כי הפסיקתא מיום 19.2.06, נותרה על כנה), הגישה החייבת ערעור לבית המשפט העליון.
- כפי הנטען על ידי הזוכה , בפסק דינו של בית המשפט העליון בתיק ע"א 10152/07, מיום 15.12.10, שהינו ההליך האחרון בשרשרת ההתדיינויות הארוכה שנוהלה בין הצדדים, נדחה ערעורה של החייבת ונקבע כי על החייבת לסלק ידה מהמושכר. כן נקבע כי הפינוי יבוצע עד ליום 31.12.11. (סעיף 13 לפס"ד).