היום ניתן פסק הדין המשלים בבקשה לאישור הסדר נושים של "
אי די בי אחזקות בע"מ" (להלן: "
החברה"). ביום 17.12.13 ניתן פסק הדין, שבו אושר הסדר הנושים. בפסק הדין נקבע, כי הוא יכנס לתוקף רק בכפוף לכך שיוחלט, כי ניתן מידע מספק באשר לבעלי השליטה בקבוצת אלשטיין-אקסטרא, שהצעת ההסדר שהוגשה על ידה אושרה על ידי רוב הנושים.
בהתאם לפסק הדין המשלים, נערכה בדיקה מקיפה על ידי צוות הבדיקה שמונה על ידי, והוגש דו"ח מפורט בעניין. לפי הדו"ח, לא נמצא ממצא שלילי באשר למקורות הכספיים של יחידי הקבוצה, וכן לא נמצא ממצא שלילי באשר לשליטה הבלעדית של מר אלשטיין בחברת דולפין ובשליטה הבלעדית של בן משה בקבוצת אקסטרא. בנוסף, לא נמצא ממצא השולל את יכולת קבוצת אלשטיין-אקסטרא לעמוד בהתחייבויותיה לפי הסדר הנושים.
לאור האמור בדו"ח קבעתי בפסק הדין המשלים, כי פסק הדין נכנס לתוקף וניתן אישור סופי להסדר הנושים. בהמשך, ניתנו הוראות באשר לתקופת הביניים, קרי ממועד אישור הסדר הנושים ועד לביצועו, זאת מחמת שעד לביצוע יחלפו מספר שבועות, שבמהלכן יפעלו הצדדים הנוגעים בדבר להשיג את האישורים השונים ובכללם אישור משרד התקשורת, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר, רשות המסים, רשות ניירות ערך, הבורסה לניירות ערך. בכפוף לאמור, יהיה מקום להוציא לפועל את הסדר הנושים, קרי הקצאת המניות לזכאים, חלוקת התמורות בין הנושים ועוד. בין לבין, יהיה מקום גם לגבות את כספי הקבוצה הרוכשת, מינוי דירקטוריון החברה וכן בחברת
"אי. די.בי. חברה לפיתוח בע"מ" (להלן:
"חברת הפיתוח"), וכן שורת פעולות נוספת.
קבוצת דנקנר, שהיא הקבוצה השנייה שהגישה הצעת הסדר נושים, ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין (להלן:
"קבוצת דנקנר"). לדידה, יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין למשך תקופה קצרה, בין היתר על מנת לבחון את כשירותה של קבוצת אלשטיין-אקסטרא, כמו גם לשקול את הגשת הערעור. הנושים, קרי, מחזיקי אגרות החוב וכן קבוצת אלשטין-אקסטרא מתנגדים לבקשה.
עיכוב ביצוע פסק דין מוסדר בתקנה 466
לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הכלל הינו שעיכוב ביצוע החלטה או פסק דין הוא החריג לכלל. על בעל דין המבקש סעד מעין זה מוטל להראות כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: האחד, ישנם סיכויים טובים לזכייתו בערעור והשני, מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שביצוע פסק הדין טרם הכרעה בערעור, יקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו, אם יזכה בערעור (ראה: ע"א 8800/04
שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
, פסקה 6 ([פורסם בנבו], 11.11.2004)). באשר למשקלם היחסי של כל אחד מן השיקולים נקבע, כי קיימת ביניהם "מקבילית כוחות" במובן זה שאם סיכויי הערעור טובים או לחלופין סיכויי הערעור קלושים, אז יפחת משקלו של מאזן הנוחות, בעוד שאם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, משקלו של מאזן הנוחות גובר והוא זה שיכריע (ראה: ע"א 9296/03
אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301, 306 (2003); ע"א 6261/10
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ,
פסקה 5 ([פורסם בנבו], 28.9.2010))."
שמעתי את טענות הצדדים ויישמתי את ההלכה הפסוקה באשר לבקשה שלפניי.
מחד גיסא, יש מקום לאפשר לערכאת הערעור לבקר את פסק הדין, לא כל שכן, שעה שבפסק הדין ניתנו קביעות שטרם זכו להכרה בפסיקה של בית המשפט העליון, וכוונתי ליכולת נושים לכפות הסדר חוב על חברה בניגוד לרצונה. בנוסף, וכאמור לעיל, ממילא יידרש פרק זמן של מספר שבועות להשגת האישורים השונים למימוש הסדר הנושים, אשר את חלקם ציינתי לעיל.
מאידך גיסא, עלול להיגרם נזק ניכר אם ביצועו של פסק הדין יעוכב ולמשך זמן ניכר, וכמפורט להלן:
לפי סעיף 21.3.1 להסדר הנושים, אם יוגש ערעור על פסק הדין ויעוכב ביצועו מעל 30 יום, יהיה המשקיע רשאי לחזור בו מההצעה. משכך, לא ניתן לשלול שעיכוב הביצוע עלול לגרום לכך שקבוצת אלשטיין-אקסטרא תמשוך את הצעתה, דבר שעלול להיות בעל השלכות גורליות. בכלל זה, לא תהיה הזרמה כספית מהחברה לחברת פיתוח, המצויה אף היא בהליך של הסדר נושים, שהושהה בינתיים על מנת למצות את הליך הסדר הנושים בעניינה של החברה. במקרה כאמור, קיים חשש שחברת פיתוח לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, ובגדרם התשלומים המגיעים למחזיקי האג"ח כבר ביום 31.3.14. ככל שכך, עלולים נושי חברת פיתוח לחדש את הבקשה להסדר נושים, שלפיו הם אמורים לקבל את המניות של חברת פיתוח. ודוק, תרחיש זה ישמוט את הקרקע תחת הסדר הנושים של החברה, המבוסס על קבלת המניות של חברת פיתוח. המשמעות בפועל הינה שנושי החברה יצאו וידם על ראשם, שכן בעוד שלפי המתווה הנוכחי הנזק שלהם מוערך בכ -30% מהחוב, אזי אם יתממש הסדר נושים בחברת פיתוח, הנזק שלהם עלול לעלות בעשרות מונים. יש להניח שבמקרה כאמור אזי, פרט לכספים שנמצאים בקופת החברה בסך של כ-300 מיליון ש"ח, הם לא יקבלו דבר, כאשר יש לזכור שנשייתם עומדת על סך של כ-2 מיליארד ש"ח, והנתונים מדברים בעד עצמם.
זאת ועוד; יש צורך גם לייצב את מצבו של הקונצרן המיטלטל זה כשנה בהליכים של הסדרי חוב, שבוודאי אינם מסייעים לעניין. בהקשר זה אדגיש את ההשפעה של מצב הקונצרן על הכספים של הציבור הנרחב בהשקעות באגרות החוב של החברה וחברת פיתוח, בסכומים של מיליארדי שקלים. לכך יש להוסיף שעסקינן בחברות השולטות באחד מהקונצרנים הגדולים במשק, החולש על חברות מובילות ובין אלה, חברת ביטוח, חברת תקשורת, חברת בנייה ועוד. חוסר הוודאות בדבר השליטה בקונצרן עלול להשליך גם על התנהלותן של אלה, ובהעדר יד מכוונת.
לא למותר לציין את דברי המשקיף בדיון באשר לבעייתיות בהתנהלות של דירקטוריון החברה, וגם בכך יש כדי להעיב על הבקשה לעיכוב הביצוע.
נתתי אתהדעת למכלול טענות הצדדים. בין היתר, לטענה של ב"כ קבוצת דנקנר באשר להעדר מעמד של הקבוצה האחרת להעלות חלק מהטענות, כמו גם לטענת ב"כ קבוצת אלשטיין-אקסטרא לפיה, אין לקבוצת דנקנר מעמד בטענות אחרות, וכן ליתר הטענות שהועלו, כאמור בפרוטוקול.
באיזון הראוי סבורני, כי יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין, אך בכפוף לכל התנאים הבאים:
הסכום שהפקידה קבוצת דנקנר להבטחת הצעתה להסדר הנושים, יבטיח גם את הנזק שעלול להיגרם מבקשתה לעיכוב הביצוע. הסכום האמור יופקד בנאמנות בידי המשקיף והמומחה או בקופת בית המשפט במלואו או לחלופין יהיה תחת שליטתם של השניים.
לא יבוצעו בחברה וכן בחברת פיתוח כל פעולות שאינן במהלך העסקים הרגיל.
המשקיף והמומחה יצורפו לדירקטוריון שתי החברות: החברה וחברת פיתוח, ובאופן שלא תתבצענה בהן פעולות ללא אישורם של שני אלה. יש לדאוג לביטוח הולם למשקיף ולמומחה.
הערעור יוגש בתוך 15 יום, ובצידו בקשה לבית המשפט העליון להקדים, במידת האפשר, את שמיעת הערעור מהנסיבות עליהן הצבעתי.
ניתנה היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, במעמד הצדדים.
איתן אורנשטיין, שופט