1. המנוחה ערכה צוואה ביום 29/7/02 (להלן: "
הצוואה").
2. בין היתר, קבעה המנוחה בסעיף 6(א) לצוואה כי:
"את יתרת הקרקע בגוש הגדול - 3 דונם נוספים הרשומים על שמי, הנני מחזיקה בנאמנות עבור בני משפחתי ובני משפחת בעלי המנוח ... ועל כן הנני מורה כי שלושת הדונם הנוספים הרשומים על שמי בגוש ... הנני מורישה לגב' פ' ... וגב' מ'... (להלן: "הנאמנות"), בחלקים שווים והן תהיינה נאמנות עליי לערוך את כל הסידורים המשפחתיים ולהעביר כל רכוש על שם הצד המגיע לו בנאמנות גמורה".
התנהלו הליכים רבים ביחס לצוואת המנוחה. חלק מן היורשים שהם הנתבעים בהליך דנן, הגישו בקשה לפרשנות הצוואה, על מנת שייקבע כי רק חלק מיורשי המנוחה ובעלה המנוח זכאים למקרקעין הנ"ל בגוש הגדול (להלן: "
המקרקעין"). לטענתם, רק חלק מאחי המנוח שילמו עבור רכישת המקרקעין ולכן רק חלק מהם היו הנהנים של המקרקעין שנשמרה עבורם בנאמנות. לאחר שעוכב ביצוע פסה"ד, היות שהתברר כי לא כל היורשים היו מודעים להליך, קבעתי כי כל צד מעוניין, רשאי להגיש תובענה בנושא זה.
3. הוגשו שתי תובענות לפרשנות הצוואה. האחת, על ידי בת אחות של המנוח והשנייה בידי קבוצה של יורשי אח המנוח. תובעת אחת מיוצגת על ידי עו"ד יצחקנייה וקבוצה אחרת מיוצגת על ידי עו"ד דליהו. בתובענות התבקש בית המשפט להצהיר כי המילים "
עבור בני
משפחתי ובני משפחת בעלי המנוח" שנכתבו ע"י המנוחה בצוואה, כוונתם לכל יורשי אחי המנוח.
4. התובענות הוגשו לאחר שהנאמנות סירבו להכיר בזכויות התובעים במקרקעין והן טענו כי הוריהם לא היו בין הנהנים של המקרקעין.
5. בקדם משפט שהתקיים ביום 7/3/13 נקבעו מועדי הוכחות להיום וכן לעוד שני ימים בשבוע הבא.
6. כבר בקדם משפט העלה עו"ד יצחקנייה את הטענה, כי יתכן שלמרות שהתביעות הוגשו כתובענות לפרשנות צוואה, השאלה האמתית כלל לא קשורה לדיני ירושה אלא לדיני נאמנויות. דהיינו, השאלה היא מי היו הנהנים של המקרקעין.
7. לפני מס' שבועות הגיש עו"ד יצחקנייה בקשה לתיקון כתב תביעה ולצרוף תובעים נוספים.
8. בבקשה נטען, כי השאלה האמיתית שיש להכריע בה היא האם הוחזקו המקרקעין בנאמנות עבור כל יורשי משפחת המנוח או שהיו נהנים ספציפיים כפי שטוענים הנתבעים.
9. במקרה דנן, עסקינן במקרקעין שנרכשו בנאמנות בשנת 1948 על יד המנוח ונרשמו על שמו. ניתנה החלטה קודמת שבה קבעתי כי לכאורה אין סמכות לבית המשפט לדון בתובענה ככל שכתב התביעה יתוקן. הוגשה בקשה לעיון חוזר ואני סבור כי יש לעיין שוב בהחלטה ולצורך כך ביקשתי מהצדדים להגיב בכתב ואף אפשרתי לכולם להשלים את טיעוניהם בדיון היום.
10. אני סבור כי צודקת המבקשת שהשאלה שיש לדון בה היא שאלה שאינה קשורה לדיני ירושה אלא לדיני הנאמנות. ברור מהצוואה, שהמקרקעין שהיו רשומים על שם המנוח היו רשומים על שמו בנאמנות בלבד. לפיכך, מקרקעין אלו לא היו חלק מעזבונו.
11. השאלה שיש לברר היא, מי היו הנהנים של אותם מקרקעין שנרכשו בשנת 48 על ידי המנוח?
12. מאחר וזו השאלה האמתית שצריכה להתברר, לא מדובר בתובענה לפרשנות צוואה וההליך הנכון הוא הליך שבו צריך לקבוע מי הנהנים של המקרקעין שהוחזקו בנאמנות ע"י המנוח.
13. לפיכך, למרות שהבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה לעניות דעתי בשיהוי ניכר ולא הייתה כל סיבה להמתין מספר שבועות לפני מועד ההוכחות כאשר הטענה עלתה כבר בקדם משפט בחודש מרץ 2013, אני מתיר את תיקון כתב התביעה כמבוקש, כפי שאף קבעתי בהחלטה קודמת.
14. מכאן, יש לבחון את השאלה האם התביעה המתוקנת נתונה לסמכות בית משפט זה או שהיא נתונה לסמכות בית המשפט המחוזי, המוסמך לדון בנושא נאמנות מכח סעיף 37
לחוק הנאמנות התשל"ט - 1979.
15. סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה (להלן: "
החוק") קובע כי: "
תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא", הינה בסמכות בית המשפט לענייני משפחה.
16. במקרה דנן, עילת הסכסוך היא סכסוך בתוך המשפחה ואולם הצדדים עצמם אינם בני משפחה כהגדרתם בחוק. מדובר בבני דודים מדרגה ראשונה ומדרגות רחוקות יותר.
17. בת"ע 9880/99
לזר נ' וולפמן (ניתן ביום 4.01.04) פרש כב' השופט גייפמן את הסעיף הנ"ל והוא קבע בין היתר כי:
"באמצעות סעיף 1(2) לחוק... ניתן להעביר לבית המשפט לענייני משפחה... סכסוכים של שני בני משפחה שהלכו לעולמם כאשר העיזבונות מיוצגים על ידי מנהלי העיזבון או היורשים".
18. בע"א 2846/03
אלדרמן נ' ארליך (ניתן ביום 29/11/04) נקבע על ידי כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס, כי מדובר בשני תנאים מצטברים. יש לבחון האם הצדדים הינם בני משפחה וכן האם מדובר בסכסוך שעילתו סכסוך בתוך משפחה.
