אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בדבר מזונות זמניים בין בני זוג מוסלמים תוך התייחסות לדין המוסלמי

החלטה בדבר מזונות זמניים בין בני זוג מוסלמים תוך התייחסות לדין המוסלמי

תאריך פרסום : 06/04/2008 | גרסת הדפסה
תמ"ש, בש"א
בית משפט לעניני משפחה הקריות
791-08,281-08
31/03/2008
בפני השופט:
מאזן דאוד

- נגד -
התובע:
פלונית
עו"ד פואד ג'. ח'טיב
הנתבע:
פלוני
עו"ד גני עבדל סלאם
החלטה

מונחת בפני בקשה לפסיקת מזונות זמניים עבור אישה וקטין, בני העדה המוסלמית.

המסגרת הנורמטיבית למזונות זמניים:-

למרות שהצדדים משתייכים לעדה המוסלמית, והשריעה מכירה במוסד מזונות זמניים ובערבית הם נקראים (נפקה מואכתה 'DFAB)'DE$B*)), אלא שתחולת הדין האישי היא במישור החלת ההוראות המהותיות בלבד, והדרך הדיונית היא לפי תקנות סדר הדין האזרחי ולא לפי הוראות  חוק המשפחה העותומאני.

מזונות זמניים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסיקה ענפה בבית המשפט העליון,הינם צורה מצורת הסעד הזמני שמוסך בית המשפט להעניק  וכך נאמר:-

 
" המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני. טיבו של כל סעד זמני, וצו למזונות זמניים בכללו, שהוא ניתן למי שלפי סברת בית המשפט זקוק לו, עד שיתברר דינו. בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את העניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע" (ראה ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, לח(4), 105 בעמ' 108) .

ועוד נקבע לעניין אופיו הזמני  של צו למזונות זמניים נאמר באותה פרשה:-

"צו זמני למזונות אינו מכריע בזכות האישה למזונות, ובית המשפט, הדן במזונות הסופיים, הוא שבודק את זכותה ואת טענות ההגנה של הבעל על-פי הראיות שלפניו. מכאן גם ברור, שצו זמני כזה אינו מהווה מעשה-בית-דין, שכן אין הוא קובע את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים, ואין שום מניעה שפסק-דין סופי יסטה ממנו" (ראה פס-דין גלוזמן בעמ' 110). בעניינו מדובר בבני זוג מוסלמים והדין החל  הוא הדין המוסלמי.(ראה סע' 2 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט- 1959).

מה בין דין מוסלמי ודין עברי  במזונות קטינים:-

 

המשפט העברי מטיל את החיוב בעניין מזונות הקטינים ב 2 מעגלים , כשבמעגל הראשון מאופיין באי שוויון מוחלט, וכל החובה מוטלת על האב , בקובעו שהאב חייב במזונות ילדיו על גיל 6. מן הדין, החיוב הינו בהתאם לצרכיו ההכרחיים של הילד. במעגל השני מתייחס לקטינים בגיל שבין 6 ל-15 ,במעגל זה מחייבים את האב בצרכיו ההכרחיים, ומעבר לכך את שני ההורים מדין צדקה, כשיש בידם האפשרות לכך, כהשלמת מזונותיו.כאן רואים כי חל מנגנון השוויון  בצרכים מעל הצרכים ההכרחיים.

 

צרכים הכרחיים הינם כל אותם דברים בסיסיים שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים ממש, צרכים השווים הן לעני והן לעשיר. נפסק, כי במסגרת צרכים הכרחיים של ילדים כלוליםהוצאות בגין כלכלה, מדור, ביגוד, הנעלה, בריאות וחינוך. מעבר לכך, כאמור, החובה היא מדין צדקה, הווה אומר כי האב והאם שווים ומחויבים כל אחד (או רק אחד מהם), הכל כפי יכולתם. מגיל 15 עד 18 חובת המזונות נלמדת מדיני צדקה הכלליים במשפט העברי. החיוב מדין צדקה מביא בחשבון לא רק את הכנסת האב אלא גם את הכנסתה של האם, ואם השניים משתכרים, הרי שההוצאות יחולקו ביניהם ביחסיות מתאימה. כאשר לא מתקיימים "תנאי האמידות" הווה אומר, אין הכנסת האם מספקת אלא לפרנסתה עצמה, הרי שאין לחייבה במזונות הילדים מדין צדקה. (ע"א 393/83 דלי נ' דלי, פ"ד לח (3) 613, ע"א 93/95 שגב נ' שגב, פ"ד לט (3) 822, ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו (3) 449, ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, פ"ד מח (3) 461).נקבע בהלכה הפסוקה שהצרכים ההכרחיים של קטין  שהם בידעה שיפוטית  שאינם דורשים ראיות מפורטות, ללא הוצאות מדור  וללא הוצאות עומד על סך 1,150 ש"ח. ראה בעניין זה את פסק דינה של כבוד השופטת שטופמן  בבר"ע 1895/02 ב.י. נ' ב.נ. (ניתן ביום 20/1/03 ופורסם באתרנבו).

המזונות בדין השרעי:

הדין האישי שחל על מוסלמים בישראל מכוח סימן 52 לדבר המלך במועצתו-122 הוא חוק המשפחה העותמאני,לשנת 1917, המבוסס על האסכולה החנפית.מקום שיש צורך בפרשנות או השלמה יש לפנות למקורות האיסלאם בכל הקשור לדיני השריעה מאסכולה זו, כך הורה לנו בית המשפט העליון כבר ב  ע.פ. 353/62 מוחמד אלפקיר נגד היועץ המשפטי לממשלה,פ"ד כרך י"ח (4) 200, בעמוד 221.

בדין השרעי  האדם מחויב  במזונות עקב נישואין (בעל לאשתו) וקשרי דם (אב לבנו, בן לאביו וכדומה) המקור לחיוב במזונות ילדים  בקשרי הדם ובשל היותם חלק ממנו ובשר  מבשרו. שורשי ההלכה המוסלמית נחלקים לפי המוסלמים  הסונים לארבע מקורות והחשובים מביניהם  הם: הקוראן, 'DB1"F- התורה שבכתב. הכוונה הן לחומר המשפטי המפורט בקוראן (דיני אישות, וכיוצא בזה). הסנה, 'D3F)- התורה שבעל פה, כלומר ספרות החדית', אשר הוכרה כמתארת את אורח חיי הנביא  שראוי לחקותה.

הןבקוראןוהןבסונהחוייבהאדםבמזונותילדיו.בקוראןמופיעחיובמפורשבפרשת" אלטלאק NBNHRDO 'DDQNGP *N9N'DNI : { AN%PFR #N1R6N9RFN DNCOER AN"*OHGOFQN #O,OH1NGOFQN } 'D7D'B /6,ובפרשת  " הפרה" HNBN'DN 3O(R-N'FNGO : { HN9NDNI 'DRENHRDOH/P DNGO 1P2RBOGOFQN HNCP3RHN*OGOFQN (P'DREN9R1OHAP } 'D(B1)/233 . ובסונה   HNEPFR 'D3QOFQN)P { BNHRDO 'DFQN(PJQP 5DI 'DDG 9DJG H3DE DPGPFR/M : .O0PJ EN' JNCRAPJC HNHNDN/NC (P'DREN9R1OHAP } .

יוער ויודגש כי בעניין זה אין כל הבדל בין האסכולות השונות אצל הסונים, לרבות באסכולה החנפית שאומצה בחוק המשפחה העותומאני, וגם  אב מוסלמי שטוען כי הוא משתייך לאסכולה השאפעית  או אחרת ולא החנפית, הרי החיוב המפורש בקוראן ובסונה ברור ונהיר ואין כל הבדל בסוגייה זו בין האסכולות השונות.

בניגוד למעגלים במשפט העברי שתיארתי לעיל, בדין המוסלמי חל אי שוויון מלא בחיוב האב לבדו במזונות ילדיו ואין אדם שמשתתף איתו במזונות אלו, החיוב הוא ייחודי לאב ואין כל חובה על האם להשתתף עם האב במזונות הילדים.

הכלל השרעי הראשון  ביחס למזונות כל אדם לרבות קטין, הוא שכל אדם עליו לזון את עצמו מכספו ומרכושו (למעט אישה שהחובה היא בכל מקרה על בן-זוגה), בהעדר רכוש או הכנסה החובה לזון ביחס לקטין היא על האב . מכאן שהמבחן במזונות קטין הוא מבחן הנזקקות בלבד.

האב ימשיך לחוב במזונות קטין עד הגיעו לגיל שבו קטינים בגילו יכולים לעבוד ולהתפרנס. מקובל  כי עד לגיל 18 בו מסיימים קטינים את  לימודיהם, חייב האב לזון את ילדיו, ובמידה והבן ממשיך ללמוד לימודים מעל גיל 18 מששיך האב ,עד לסיום לימודיו, לזונו. ביחס לבן הבגיר  במידה והוא נזקק עקב נכות שסובל ממנה הבן שמונעת ממנו האפשרות לפרנס את עצמו, מוטלת החובה על האב.

כעת ברור שהמשפט המוסלמי לא ציין גיל מסוים אלא ציין תנאים שבהתקיימותם מוטלת על האב  החובה לשלם את מזונותיו של בנו ,מבין תנאים אלו, קטינות .

בדין המוסלמי קיים הבדל בין הבן לבין הבת בכל הקשור לחיוב המזונות.על האב לשלם מזונות לבת הנזקקת עקב מצבה הכלכלי, ללא הגבלה בגיל, בהעדר כל רכוש או הכנסה, עד לנישואיה.מיום נישואי הבת חובת המזונות עוברת לבן זוגה ועם גירושיה חובה זו שבה אל אביה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ