החלטה בבקשת רשות ערעור שעניינה קביעת מזונות

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט קרן גיל, בי"ס 25197-01-20), מיום 25.2.20, שניתנה בבקשת המשיבה לסעד דחוף במסגרת תיק יישוב סכסוך.

הצדדים בני זוג נשואים הורים לשני ילדים מתבגרים: קטינה בת 17.5 שנים וקטין בן 15 שנים.

ביום 12.1.20 הגישה המשיבה לבית המשפט קמא בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 25197-01-20).

ביום 29.1.20 הגישה המשיבה לבית המשפט קמא גם בקשה למתן סעד דחוף בעניין מזונות בהתאם לסעיף 12(א)(3) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ו-2016 (להלן: "תקנות להסדר התדיינויות"). נטען  באותה בקשה כי הצדדים כבר אינם מתגוררים יחדיו מזה  מספר חודשים ; כי היא נושאת במרבית עול גידול הקטינים; כי המבקש נמנע מתשלומי מזונות עבורה ועבור הקטינים על אף הבטחותיו שישלם מזונות בסכומים נכבדים של עשרות אלפי שקלים בחודש ולמרות שהכנסתו החודשית מסתכמת במאות אלפי שקלים בחודש; בנסיבות אלו לטענתה היא נאלצת כיום לממן את חיי המשפחה מכספים משותפים שכבר חולקו ביניהם  כמו גם באמצעות קבלת סיוע והלוואות מבני משפחה וחברים לצרכי מחיה שוטפים.  בסה"כ עתרה המשיבה לחייב את המבקש לשאת בסכום שלא יפחת מ-68,484 ₪ לחודש כסעד דחוף למזונות לה ולקטינים כמו גם לשאת במלוא הוצאות החינוך של הקטינים והוצאות רפואיות חריגות. יצוין כי מתוך סכום זה העמידה המבקשת את צרכי כל קטין במזונות על סכום של כ-12,000 ₪ לחודש , את הוצאות המדור על סך של כ-17,000 ₪ לחודש ואת המזונות הדרושים לה (לא כולל הוצאות מדור) על סכום של כ-27,000 ₪ לחודש.

המבקש בתגובתו לבקשה טען כי יש לדחותה נוכח רכושה הרב של המשיבה והכספים בשיעור של כ-6 מיליון ₪ שעברו לחזקתה, אך לאחרונה. בנוסף טען כי העביר למשיבה על חשבון מזונות הקטינים ומיוזמתו סך של כ-6,000 ₪ לחודש וזאת החל מחודש ספטמבר 2019. כמו כן התייחס המבקש במסגרת תגובתו ליכולת השתכרות המשיבה, להשתכרותו, לרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים ולצרכי הקטינים. 

ביום 25.2.20 ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא בבקשה לסעד דחוף. ביהמ"ש קמא מצא שלא לפסוק מזונות אשה למשיבה משמצא, כי "טענות הצדדים מצריכות בירור עובדתי מקיף ובשלב זה נוכח היקף רכושה ופרק הזמן בו הצדדים מתגוררים בנפרד". באשר לקטינים קבע, כי "בשים לב לגיל הקטינים, להכנסות ולרכוש הצדדים, כמו גם לרמת המחיה שעיקרה אינה מוכחשת, לפרק הזמן בו חיים הצדדים בנפרד, לסכומים ששולמו על ידי המשיב, לתשלום המשכנתא מהחשבון המשותף, להיעדר הסבר מדוע המבקשת נזקקה לסיוע כספי מאחותה שעה שבחשבונה מיליוני שקלים, וגם להסדרי השהות, ישלם המשיב לידי המבקשת תשלום חודשי על חשבון המזונות שפסיקתם התבקשה בסך של 12,000 ₪ לחודש, זאת החל מיום 12.1.20 ובכל 12 לחודש". כמו כן חייב ביהמ"ש קמא במסגרת החלטתו את הצדדים לשאת בהוצאות רפואיות וחינוך של הקטינים בחלקים שווים ביניהם וחתם את החלטתו בציינו כי זו תהא בתוקף "על פי הוראות סעיף 3(ז)(4) חוק להסדר התדיינות או עד החלטה אחרת."

על החלטת בית המשפט קמא מיום 25.2.20 מלין המבקש בבקשת רשות הערעור שלפניי.  לטענתו, ביהמ"ש קמא שגה במתן סעד דחוף במסגרת בקשה ליישוב סכסוך למשיבה, שעה שזמן קצר טרם ההחלטה, בחודש אוקטובר 2019, קיבלה לידיה מתוך חלוקת כספים שנעשתה ביניהם לרגל הפירוד לא פחות מ-6 מיליון ₪. כמו כן שגה ביהמ"ש קמא בהחלטתו בפסיקתו מזונות קטינים בשיעור כה גבוה "שעה שמדובר בצרכים בסיסיים בלבד" (ס' 38 לבר"ע)  ובניגוד "להיקף חובת המזונות של האב, החב במזונות הכרחיים בלבד, ואף זאת מדין צדקה" (ס' 39 לבר"ע). המבקש אף טוען כי לאור קביעת ביהמ"ש קמא לפיה ההחלטה "תהא בתוקף על-פי הוראות סעיף 3(ז)(4) לחוק להסדר התדיינויות או עד החלטה אחרת" אזי ההחלטה צפויה לעמוד בתוקפה "למשך פרק זמן רב למדי ובלתי מוגדל, בהינתן כי הליך י"ס טרם מוצה ונסגר, טרם הוגשו תביעות והתיק טרם נקבע לדיון ובנסיבות הייחודיות המתקיימות בנדון דידן, נוכח הכרזת מצב חירום מיוחד והקרבה לפגרת הפסח ופגרת הקיץ" (ס' 43 לבר"ע).

דיון והכרעה