לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופטת עפרה גיא) בתלה"מ 47865-02-21, שניתנה ביום 11.04.2021, בה נקבע כי המשיב ישלם עבור מזונותיהם הזמניים של ארבעת ילדיו הקטינים סך של 2,500 ₪ לחודש, ויישא במחצית מהוצאות החינוך ובמחצית הוצאות רפואיות חריגות.
- המבקשת והמשיב נשאו זל"ז כדמו"י ביום 03.11.2003 ומנישואין אלה נולדו ארבעה קטינים: ע' יליד x.2006; ע' ילידת x.2006; ר' ילידת x.2010; ונ' ילידת x.2014.
המבקשת אחות מוסמכת, בעלת תואר שני, עובדת כמיילדת בבית החולים ***** ב*****.
המשיב בעל תואר ראשון בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה ושותף במספר חברות.
בשנת 2010 מכרו הצדדים מניות בחברה שהייתה בבעלותם תמורת כ- 8 מיליון ₪. כספים אלה שימשו, בין היתר, לרכישת בית מגורים ודירה להשקעה (שנמכרה זה מכבר).
המשפחה מתגוררת בבית שנרכש (בגינו אין החזרי משכנתא).
בספטמבר 2020 עזב המשיב את בית המשפחה ועבר להתגורר במדור שכור.
- ביום 22.02.2021 הוגשה תביעה למזונות הקטינים באמצעות אימם, המבקשת. בד בבד הוגשה בקשה למזונות זמניים בה עתרה המבקשת למזונות בסך 24,730 ₪ (לרבות "מדור רעיוני"), וטענה כי המשפחה חיה ברמת חיים גבוהה, והכנסותיו של המשיב מגיעות לכ-50,000 ש"ח.
המשיב לא הגיש כתב הגנה לתביעת המזונות. ביום 25.3.2021 הגיש המשיב תגובה לבקשה למזונות זמניים. הוא טען כי הסכום המבוקש דמיוני ותלוש מהמציאות, לשיטתו, נוכח הכנסותיו בסך 12,000 ₪, הוצאות המדור ואחזקתו בהן הוא נושא בסך 8,148 ₪ לחודש, וחלוקת זמני השהות, אין מקום לחייבו במזונות כלל.
- בהחלטה מיום 11.04.2021 נקבע כי המשיב ישלם למזונותיהם הזמניים של הקטינים סך של 2,500 ₪ לחודש החל מיום הגשת התביעה. בנוסף חויב המשיב לשאת בתשלום מחצית הוצאות חינוך ובתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי. וכך נומקה ההחלטה:
"לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, לרבות בבקשה למזונות זמניים ובתגובת המשיב, נוכח הכנסות הצדדים כפי שמשתקף בפני בשלב זה (סך של 9,633 ₪ למבקשת וסך של 12,000 ₪ למשיב); לאור גילאי הקטינים והדין החל על מזונותיהם; לאור חלוקת זמני השהות המתקיימת בין הצדדים לילדיהם הקטינים (10 לילות בבית האב לעומת 20 לילות בבית האם), גובהן של הוצאות 'מדור ואחזקתו' של המשיב ובהינתן כי למבקשת אין כיום כל הוצאה עבור רכיב 'מדור', מוחלט כדלקמן:
א. אני מחייבת המשיב לשלם למזונותיהם הזמניים של הקטינים, לידי אימם, דמי מזונות בסך של 2,500 ₪ לחודש החל מיום הגשת התביעה ובכל 22 לחודש..."
- בבקשה לרשות ערעור טענה המבקשת כי יש להתערב בהחלטת בית משפט קמא, אשר על אף הטיעונים והראיות שהוצגו בפניו, וכאשר הסדרי השהות של המשיב עם ילדיו הקטינים מצומצמים עד מאוד, פסק לכל קטין 625 ₪ בלבד, הגם שלדבריה התא המשפחתי שייך לאלפיון העליון.
לטענת המבקשת, עד למועד ההחלטה, ובהסכמה שמכללא, העביר האב לידי האם דמי מזונות זמניים בסך של 10,000 ₪ לחודש, נתון ממנו התעלם בית משפט קמא. לטענת המבקשת, סכום זה מהווה רף תחתון לפסיקת המזונות הזמניים, עד אשר יכנס בית המשפט לעובי הקורה.
עוד נטען בבקשה, כי שגה בית משפט קמא בכך שאימץ את טענות המשיב "כאורים ותומים" מבלי להתייחס כלל לנתונים העובדתיים אשר לא היו שנויים במחלוקת.
- בבקשה לרשות ערעור הרחיבה המבקשת אודות המניות שהיו בבעלותה ובבעלות המשיב, ונמכרו בשנת 2010 כאשר שווין עמד על 16,000,000 ₪ והצדדים קיבלו לידיהם את הסך הכולל של 8,000,000 ₪. הכסף הופקד בחשבונם ונעשה שימוש בחלקו במהלך השנים, בין היתר כדי לכסות את הלוואת המשכנתא אשר רבצה על דירתם המשותפת, בה מתגוררים כעת המבקשת והקטינים. הדירה נקיה משעבודים או מזכויות צד ג'. המבקשת טוענת גם כי בבעלות המשיב מספר חברות פרטיות, חלק בבעלות מלאה וחלק בשותפות, והוא בעליהן של 3 חנויות ומפעלים הקשורים ביבוא בלעדי של מוצרי גלישה.
לטענת המבקשת, המשיב עזב את ביתם המשותף מבחירה, עבר להתגורר בדירת פאר ונושא בדמי שכירות חודשיים בסך של 6,500 ₪. את דמי השכירות שילם המשיב באמצעות העברה בנקאית מחשבונם המשותף של הצדדים ועבור שנה מראש, סך של כ-70,000 ₪. לשיטת המבקשת, מי שמצוי בעיצומו של הליך גירושין והמעות אינן מצויות בכיסו אינו משלם דמי השכירות לשנה מראש. לטענתה, המשיב גם רכש את כלל המיטלטלין הדרושים למגורים בדירה, בעלות של עשרות אלפי שקלים. בנוסף נטען כי המשיב נוהג לצאת לטיולים בחו"ל ולסייע לצדדים שלישיים במתן הלוואות, וכי הצדדים רכשו רכבי יוקרה ואופנוע יוקרתי.
- לעניין היקף השתכרותו, טוענת המבקשת כי לא היה מקום לאמץ את דברי המשיב, מה גם שצירף תלושי שכר רק מאחת מן החברות, ממנה הוא משתכר בשכר הנמוך משכר המינימום. לטענת המבקשת, המשיב יכול לשנות את שכרו מעת לעת וכך עשה, תוך ניוד כספים ומשיכתם כאשר מצא לנכון לעשות כן.
לעניין זמני השהות של הקטינים, טוענת המבקשת כי הם נמצאים רוב הזמן אצלה והם הורגלו לרמת חיים גבוהה טרם פרץ הסכסוך הזוגי.
- המשיב טוען בתגובתו כי הבקשה לרשות ערעור הוגשה באיחור ובשל כך יש להורות על מחיקתה.
לגופם של דברים טוען המשיב כי פסיקת המזונות הזמניים איננה חריגה או יוצאת דופן בנסיבות העניין ואין הצדקה להתערב בה. לדבריו, ניסיונה של המבקשת לצייר אותו כמעין "אוליגרך" בעל עסקים וחברות עתירי ממון, השייך לאלפיון העליון, גובל כמעט בבדיחה.
המשיב מכחיש כי העביר למבקשת 10,000 ₪ דמי מזונות וטוען כי לא העביר לה כל דמי מזונות עד להחלטת בית משפט קמא שהורתה לו לעשות כן לאחרונה.
לטענת המשיב, דרישת מזונות בסך של 25,000 ₪ בחודש לארבעה ילדים, בהינתן הכנסותיה האישיות של המבקשת והמציאות העובדתית העגומה של התא המשפחתי בשנים האחרונות היא מופרכת, מוגזמת ומנותקת מהמציאות. לטענתו, אף אם הייתה לו הצלחה כלכלית בעבר, היא הייתה הצלחה חד פעמית אך אין זה אומר שהוא שייך "לאלפיון העליון" המסוגל לשלם סכום של כ-25,000 ₪ בחודש לארבעת ילדיו הקטינים.
המשיב סבור כי בית משפט קמא התייחס לכל נתון שהונח בפניו, והוא מפנה לשומות מס הכנסה לשנים 2011-2019 שצירף לתגובה לבקשה למזונות זמניים, המלמדות על ההיקף האמיתי של ההכנסות.
המשיב מאשר כי הודות לכסף שהרוויח ממכירת המניות בחברה בשנת 2010 הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה, אך זה היה בתחילת הנישואין ורוב הכספים בוזבזו כבר בסמוך לקבלתם. לטענתו, בשנים האחרונות רמת החיים של הצדדים ירדה ולראיה, בשנת 2018 נאלצו למכור את דירת ההשקעה ומאז מצבם המשיך להידרדר. לטענת המשיב, לחברות שבבעלותו הפסדים נרחבים, כעולה מהדוחות הכספיים שהמציא לבית המשפט קמא. גם החנויות לציוד גלישה, למעט אחת, מפסידות או "מדשדשות" בשנים האחרונות. רכבי היוקרה שנקנו הם כבר בני עשור ובית המגורים אינו בית פאר.
לבסוף נטען כי בעבר שכרה של המבקשת היה גבוה משכרו ופוטנציאל השתכרותה גבוה מאוד.
- לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור, מכוח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) ו-(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
אמנם ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסיקת מזונות של הערכאה הדיונית, והדברים נכונים ביתר שאר כאשר מדובר במזונות זמניים. כידוע, בשלב בו קובע בית המשפט לענייני משפחה את המזונות הזמניים, אין בידיו להיכנס לעובי הקורה, לערוך בירור מקיף ולהכריע במחלוקות העובדתיות המתגלעות בין הצדדים (ר' ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח (4) 105). ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה למזונות זמניים חייבת להיות מהירה, עניינית ומטבעה נשענת על תמונה חלקית. התוצאה היא כי קביעת בית המשפט לענייני משפחה בנושא המזונות הזמניים ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים. בשל כל אלה, ערכאת הערעור נוהגת בריסון רב בביקורת השיפוטית על ההחלטה (ר' בע"מ 1078/11 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 27.04.11)).
- אך במקרה שבפניי, מצאתי להתערב בגובה המזונות הזמניים, שכן הסכום שנפסק הוא נמוך לטעמי באופן חריג, ויש בו כדי לקפח את הקטינים למשך חודשים ארוכים, עד לבירור והכרעה בתביעת המזונות.
בשלב פסיקת המזונות הזמניים אכן בית המשפט אינו נכנס לעובי הקורה, והמזונות הזמניים נפסקים על פי תמונת המצב הלכאורית המתקבלת על פי טיעוניהם של הצדדים והאסמכתאות שהם מציגים.
אך גם על פי הנתונים שציין בית המשפט בהחלטתו, לא ברור כיצד הגיע לקביעה כי ניתן להסתפק ב- 2,500 ₪ לחודש עבור ארבעת הקטינים.
בית המשפט לא ציין מהם צרכי הקטינים, ולא התייחס כלל לא לצרכים הכרחיים, לא להנחות הנוהגות בפסיקה ביחס לקטינים שמחלקים את שהותם בין שני בתים, ולא להוצאות החזקת המדור. יש לציין כי המשיב, לטענתו, נושא בהוצאות אחזקת מדור בסך 2,348 ₪ (מעבר לשכר דירה בסך 5,800 ₪ - סעיף 32.ד. לתשובה). יש להניח כי הוצאות אחזקת המדור בבית בו מתגוררים הקטינים עם המבקשת אינם פחותים מסכום זה, וחלקם של הקטינים (60%) הוא אפוא 1,400 ₪ לכל הפחות. נמצא כי הסכום שנותר לצרכיהם האישיים של הקטינים, על פי פסיקת המזונות הזמניים, הוא 1,100 ₪ (275 ₪ לכל קטין). סכום זה אינו סביר ומחייב התערבות ערכאת הערעור. צרכיו של כל קטין אינם פחותים מ- 1,400 ₪ לחודש, כך שצרכיהם של ארבעת הקטינים, יחד עם חלקם באחזקת מדור, אינו נופל מ- 7,000 ₪.
אמנם, המחלוקות העובדתיות אודות היקף ההשתכרות ופוטנציאל ההשתכרות של כל אחד מהצדדים, מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי בבית המשפט לענייני משפחה אך על פי הנתונים הלכאוריים שהובאו בדבר הכנסות הצדדים, אומדן צרכי הקטינים, חלוקת זמני השהות, רמת החיים של המשיב, ההכנסות הפנויות, ויתר הנתונים שהוצגו, המזונות הזמניים צריכים לעמוד על סכום גבוה יותר.
אציין כי באומדן ההכנסות הפנויות של הצדדים, יש להביא בחשבון כי המשיב שילם מראש את שכר הדירה, כך שלעת הזו אין לו הוצאה שוטפת על דמי שכירות.
בהביאי בחשבון את כל האמור לעיל, אני מעמידה את חלקו של המשיב במימון צרכי הקטינים על 80%, כך שעליו לשאת במזונות זמניים בסך של 5,600 ₪ לחודש.
בנוסף יישא המשיב ב- 80% מהוצאות החינוך וב- 80% מההוצאות הרפואיות החריגות. יתר ההוראות בהחלטת בית המשפט קמא עומדות בעינן.
המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.
מתירה פרסום ההחלטה ללא שמות ופרטים מזהים.
ניתנה היום, י"ג תמוז תשפ"א, 23 יוני 2021, בהעדר הצדדים.