החלטה בבקשת פסלות ובתביעה לפירוק שיתוף

1.       הצדדים לתובענות שלפני הם בני זוג שנישאו זל"ז בשנת 1966 ולהם 4 ילדים בגירים.

          תחילה הגישה האישה תביעה כנגד הבעל שהוכתרה כתביעה לאיזון משאבים (להלן:"התביעה הראשונה ו/או התביעה לפירוק שיתוף").

חרף כותרתה עסקינן בתביעה לפירוק שיתוף בכלל הנכסים המשותפים שצברו בני הזוג במהלך חיי הנישואין שכן הם נישאו לפני חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג ומכאן הסדר איזון המשאבים אינו חל עליהם.

ואכן מאוחר יותר ביקשה האישה לראות בתביעתה כתביעה לפירוק שיתוף כמתחייב על פי הסעדים להם עתרה בגדריה והיא שילמה את מלוא האגרה החלה בגינה.

בהמשך הגיש הבעל תביעה שהוכתרה כתביעה לשמירת זכויות, גם כאן בניגוד להוראות הדין החל על ענייניהם הרכושיים של בני הזוג, שכן סעד של שמירת זכויות הוסדר במסגרת סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג.

גם כאן הבעל עתר לסעדים שונים לרבות סעד הצהרתי בדבר בעלות במחצית הזכויות שצברה האישה בתקופת השיתוף ועוד סעדים נוספים המושתתים על עילות שלא מכוח חוק יחסי ממון אלא מכוח החיים המשותפים והלכת השיתוף.

2.       במסגרת תביעתה לפירוק שיתוף עתרה האישה ובין היתר, לפירוק שיתוף בדירה המשותפת  על דרך מכירתה לצד ג'. וכך היא ביקשה שם:

"סעיף 36 ... כב' ביהמ"ש מתבקש להורות על מכירת הבית למרבה במחיר ולחלק את תמורתו בין הצדדים. לצורך כך מתבקש כב' ביהמ"ש למנות את ב"כ האשה ככונסת נכסים ולהורות לבעל לשתף פעולה במציאת רוכש ו/או בכל ההליכים שיידרשו לצורך מכירת הדירה."

3.       לאחר מכן הגישה האישה תביעה נוספת לאכיפת הסכם שהשתכלל,  כך לטענתה, בינה לבין בעלה, במסגרתו הוסכם על פירוק השיתוף בדירת בני הזוג על דרך רכישת זכויות הבעל והעברתן לאישה כנגד תשלום סך של 72,500 $ (להלן:"התביעה לאכיפת הסכם").

          זה המקום לציין כי תביעה זו הוגשה ביום 24/3/08 והדיונים שהתקיימו לפני עד להיום היו בגדרי שתי התביעות הראשונות בלבד.

4.       במסגרת כתב הגנתו  בתביעה לפירוק שיתוף הסכים הנתבע לפירוק השיתוף בדירת בני הזוג על דרך מכירתה לצד ג'. נוכח כך, הוא ביקש כי יינתן פסק דין לפירוק השיתוף בדירה בהתאם לעתירה שבכתב התביעה  וביקש למנות כונסי נכסים לשם ביצוע המכירה.

האישה התנגדה לכך בשל שני טעמים : הראשון- כי יש לערוך איזון כולל  , היינו על כלל הנכסים המשותפים שצברו בני הזוג,  דבר שיאפשר בסופו של יום פירוק השיתוף בכלל הנכסים כאשר האישה תרכוש את חלקו של הבעל בדירה על דרך קיזוז זכויות שצברה בנכסים אחרים והשני - כי יש להכריע תחילה בתביעתה המאוחרת לאכיפת הסכם.

5.       בדיון שהתקיים לפני ביום 7/7/08 במסגרת שתי התביעות הראשונות ביקשה האישה כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בתובענות השונות  בשל שני טעמים:  ראשית - מאחר ובית המשפט גילה , כך לשיטתה, את "עמדתו בצורה מאוד מפורשת כשאמר לפני מספר דקות שמתקבל רושם שהאישה מונעת בעצמה את קבלת תביעתה בטענותיה, וכך למעשה בית המשפט הביע את עמדתו לגבי האישה בתביעותיה, כאשר האמת והכוונה של האישה היא שהבית יימכר".

שנית- האישה הטעימה כי על בית המשפט לפסול את עצמו גם מן הטעם שבתביעה המאוחרת לאכיפת הסכם היא מתעתדת לזמן את בית המשפט למסור עדות לגבי הדברים שהוחלפו בין הצדדים, במהלך אחד הדיונים שהתקיימו לפניו , שכן בית המשפט היה עד להסכם שהשתכלל בין בני הזוג.

6.       לאחר ששקלתי את  בקשת הפסלות , החלטתי לדחותה.

באשר לטענה הראשונה הרי שבית המשפט אכן ציין בפני הצדדים כי בניגוד לאמור בתביעת האישה ולסעדים שביקשה ובפרט לסעד של פירוק השיתוף בדירה על דרך מכירתה למרבה במחיר וחלוקת כספי הפדיון שווה בשווה בין שני הצדדים במצוות עתירתה שבסעיף 36 לכתב תביעתה, הרי היא חוזרת בה מעתירתה זו, ומבקשת, תחת זאת, לרכוש את חלקו של הבעל בדירה.

אמירה זו באה על רקע השתלשלות העניינים כמפורט לעיל ועל רקע האמור בכתבי הטענות ואין בה נקיטת עמדה לכאן או לכאן, ובוודאי אינה מקימה עילת פסלות.

בית המשפט לא גיבש כל דעה לגבי השאלות העומדות לדיון במסגרת התובענות ואינו נוטה בדרך כזו או אחרת לטובת צד אחד מבין הצדדים.

באשר לטענה השנייה עליה נסמכת בקשת הפסלות והיא כזכור זימון בית המשפט למסור עדות במסגרת התביעה לאכיפת הסכם, לא שוכנעתי גם כאן כי על בית המשפט לפסול את עצמו מלדון בכלל התובענות התלויות ועומדות לפניו בעניינם של בני הזוג, לרבות בתביעה לאכיפת הסכם.