החלטה בבקשת התובע לאיסור פרסום שמו ופרטיו במסגרת תובענה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

1. לפני בקשת התובע לאיסור פרסום שמו ופרטיו במסגרת תובענה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. הטעם המרכזי לבקשת התובע הוא החשש מפני הפגיעה בזכותו לפרטיות, בשמו הטוב ובפרנסתו, זאת בשים לב לנכות האורתופדית שנגרמה לו ובעובדה שבמסגרת עבודתו הוא עובד למול חברות ביטוח.
2. המשיבה מתנגדת בתוקף לבקשה, תוך שהיא מפנה בתגובתה לפסיקה מלפני ימים ימימה, במסגרתה נדחו בקשות מסוג זה לאור עקרון פומביות הדיון. לטענת המשיבה, עקרון פומביות הדיון, זכות הציבור לדעת, ובכלל זה זכות לקוחותיו של התובע לדעת, כמו גם זכותה להתגונן לרבות זכותה להתחקות אחר התובע, מצדיקים את דחיית הבקשה. מטעמים אלה, גם דחתה המשיבה באחת את הצעת בית המשפט, כי יינתן בשלב זה איסור פרסום עד לתום ההליך ובתום ההליך ישוב בית המשפט וישקול את הדברים.
3. למקרא טיעוני המשיבה ניתן להתרשם, כי המשיבה לא הפנימה את השינוי שארע לאחרונה בהלכת בית המשפט העליון בסוגיה, כאשר על פי ההלכה כיום והחוק (ולא הצעת חוק כפי שציינה המשיבה בטיעוניה) שעתיד להיכנס לתוקף בעוד מספר חודשים, הכלל הוא הימנעות מפרסום פרטיו של תובע בתיקים שעניינם נזקי גוף.
4. ברע"א 482/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (23/4/13) נקבע מפורשות על ידי כב' השופט זילברטל, כי עיקרון פומביות הדיון, ייסוג מפני פגיעה חמורה בפרטיות, תוך שבית המשפט הבהיר, כי מידע אודות מצבו הבריאותי של אדם הוא היבט מובהק ומרכזי של צנעת חייו, מידע כזה מצוי בליבת הזכות לפרטיות וגילויו ללא הסכמת בעל המידע מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו. בית המשפט מבהיר, כי נכון לשנות את נקודת האיזון, בין היתר, עקב הנגישות המתעצמת של הציבור לתוכנן של החלטות שיפוטיות. הוסיף בית המשפט והבהיר למען הסר כל ספק:

"אני ער לכך כי עמדתי עשויה להביא לכך שלכאורה ככלל יהיה מקום לאסור פרסום שמות תובעים בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף לסוגיהן, אם הדבר יתבקש על ידי בעל הדין. איני סבור שתוצאה זו אינה ראויה ביסודה, מה גם שבמקרה קונקרטי רשאי בית המשפט להגיע למסקנה שונה, כאשר האינטרס שבפומביות הדיון יגבר על הזכות לפרטיות נוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה. בשל ההכרה בזכות לפרטיות בכל הנוגע למצבו הרפואי של האדם, אין להלום מדוע ייגרע חלקו של מי שנאלץ לפנות לערכאות ולחשוף שם את מצבו הרפואי לצורך התדיינות משפטית, לעומת מי שאינו נזקק לערכאות, הסובל אף הוא מבעיה רפואית כלשהי, גם אם יש בה כדי להשליך על תפקודו וגם אם הוא ממלא תפקיד שיש לו השפעה ברורה על אחרים (נהג רכב ציבורי, רופא, מורה, שופט וכו')".

הווה אומר, מכאן ואילך, ככל שתובע מבקש זאת, הכלל הוא איסור הפרסום והחריג הוא הפרסום. בית המשפט העליון חזר על הדברים בע"א 438/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) (6/2/14) והצטרף לדברים המצוטטים לעיל.

5. המחוקק אף הוא נתן דעתו לעניין בעקבות פסיקה זו ובחוק בתי המשפט (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014, הוסף לסעיף 70 לחוק בתי המשפט סעיף ג1 – הקובע -

"לא יפרסם אדם שם או מספר זהות של בעל דין התובע פיצויים בשל נזקי גוף, למעט פיצויים בשל עוגמת נפש, אלא אם כן ניתנה הסכמתו של אותו בעל דין לפני הפרסום או ברשות בית המשפט."

כמו כן, בסעיף 70 (ד) לחוק בתי המשפט הוספה במפורש הסמכות לבית המשפט לאסור פרסום מדיוני בית המשפט בשל חשש לפגיעה בפרטיות או חשיפת מידע רפואי על אדם.

אמנם החוק עתיד להיכנס לתוקף שנה לאחר חקיקתו (בחודש אוגוסט שנה זו) ולחול על תיקים שיפתחו לאחר כניסתו לתוקף ומשכך לא חל ההליך דנן, אולם השילוב של ההלכה המחייבת שהתוותה נקודת איזון חדשה עם עמדת המחוקק, מסירים כל ספק, בנוגע לכך שיש לשקול כיום את הדברים על פי אמות מידה אלה. הווה אומר: מקום שתובע מבקש זאת, הנטייה אמורה להיות היעתרות לבקשתו ורק בנסיבות יוצאות דופן יש לדחות את בקשתו, קל וחומר שכך הם הדברים במהלך ניהול ההליך ועוד טרם ניתן פסק הדין.

אציין, כי עיון בפסיקה של הערכאות הנמוכות מן הזמן האחרון מלמד, כי הן מיישמות בעקביות את פסיקת בית המשפט העליון והלכה למעשה, בקשות לאיסור הפרסום שם תובע ופרטיו מתקבלות כדבר שבשגרה (ראו לדוגמא: ת"א 60103-12-12 פלוני נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (16/9/14); ת"א 12182-05-12 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (9/6/13); ת"א 50934-02-13 פלונית נ' פרופורציה פי.אם.סי בע"מ (28/9/14)).

6. קראתי בעיון את טיעוני המשיבה, שמפנה באריכות לפסקי דין ישנים ומתעלמת במופגן מן הפסיקה החדשה ולא מצאתי שמץ של סיבה שלא להחיל את ההלכה דהיום על עניינו של המבקש. המשיבה לא התמודדה כלל עם השינוי בהלכה ולא הסבירה כיצד עניינו של המבקש מהווה חריג למה שנפסק. העובדה שהמבקש בעל עסק ומתפרנס היטב מעבודה מול חברות ביטוח אינה אמורה להיות בעוכריו. זכותו של המבקש להגיש תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו וזכותו לטעון למגבלות בעבודתו גם כאשר רווחיו גבוהים ואפילו גבוהים מאוד, מבלי שהמשיבה תהלך עליו אימים בפרסום טענותיו, מצבו הרפואי ומגבלותיו בפני לקוחותיו.

בנסיבות שפורטו, דווקא הפרסום עלול להעמיד בידי המשיבה אמצעי לחץ לא הוגן על התובע, על מנת שלא למצות את תביעתו. לא ברור מדוע מי שהעז שלא להגיע להסכמה עם חברת הביטוח והגיש תביעה צריך להיות חשוף לפרסום נרחב של מידע רפואי אודותיו, רק בשל כך שמצא לנכון לפנות לבית המשפט ולבקש את הכרעתו ומה שונה מעמדו מזה שהגיע להסכמות עם חברת הביטוח בלא צורך לנהל את ההליך, אפילו שהוא סובל ממגבלות גופניות משמעותיות הרבה יותר – שמא לעמדת המשיבה, יש לפרסם רשימת שמות של כל מי שהעז אי פעם לדרוש תגמולי ביטוח וטען למגבלה גופנית? ובהתאם לאותו הגיון, של זכות הציבור לדעת אודות מגבלות גופניות של אחרים, אולי יש לפרסם את שמות כל מי שפנה אי פעם לטיפול רפואי? מידת האבסורד בעמדת המשיבה ברורה.

7. טענת המשיבה שתתקשה להתגונן ולהתחקות אחר התובע, בשל איסור הפרסום, לא פורטה לפרטים על ידי המשיבה ולא בכדי. איסור הפרסום, אינו מונע ניהול חקירה אחר המבקש ובירור טענותיו במגבלות הקיימות ממילא בדין.
8. טענת המשיבה, כי המדובר בהליך שמתנהל משנת 2011 ועד כה לא הוגשה הבקשה, אין בה כדי לסייע. אכן בהתאם להלכה הקודמת, זו שפורטה ארוכות בעמדת המשיבה, סביר שבקשה מעין זו הייתה נדחית, אלא שבית המשפט העליון אמר את דברו והתאים את ההלכה לעיתים המשתנות, לנגישות המידע, לפרסום הנרחב של כל פיסת מידע במאגרי המידע ומצא לקבוע, כי מכאן ואילך, ככל שתובע בתביעת נזקי גוף מבקש למנוע את פרסום פרטיו יש לשקול זאת בחיוב. התובע פנה לבית המשפט בעקבות הלכה מחייבת חדשנית שיצאה תחת ידיו של בית המשפט העליון, משכך, לא ניתן לטעון, כי השתהה בבקשתו. יתירה מזו, התיק טרם החל להישמע לגופו וטרם נשמעו ההוכחות ומשכך, יש עדיין טעם לדון בבקשה ולהכריע בה.
9. באשר לטענות המשיבה, בדבר האינטרס הציבורי לחשוף את טענותיו של התובע שעשויות להתברר כבלתי נכונות, הרי שכפי שקבע בית המשפט בעליון בעניין א., החלטה בעניין איסור פרסום נכונה לשעתה אך לא מן הנמנע, כי במהלכו או בסיומו של ההליך יחול שינוי נסיבות, אשר ישנה את האיזון ויצדיק את ביטולה ואת פרסום שמו של המבקש. שינוי כאמור יהא מוצדק, במקרים בהם יתגלה כי הצד ששמו נחסה ניצל לרעה את איסור הפרסום, או למשל, כאשר יקבעו קביעות קשות בעניינו של אותו בעל דין. אכן התמונה המלאה הקיימת בסיום ההליך מאפשרת לעיתים לקבל החלטה מושכלת יותר בסוגיה, משכך פתוחה הדרך לפני המשיבה, בנסיבות מסוימות, לבקש את הסרת החיסיון מעל שמו ופרטיו של המבקש.

אדגיש, כי הפגיעה בפומביות הדיון היא מופחתת, שעה שכל שנקבע הוא איסור פרסום פרטיו של התובע ודלתותיו של בית המשפט לא נסגרו. מכל מקום, ככל שהמשיבה או כל גורם אחר ימצאו עניין מיוחד בפרסום בהמשך ההליך או בסופו, החורג מהטעמים הרגילים של זכות הציבור לדעת ופומביות הדיון שלגביהם כבר קבע בית המשפט העליון שאינם עומדים בדרך כלל למול הפגיעה בפרטיות ובצנעת הפרט בכל הנוגע לחשיפת מידע רפואי, יוכלו לפנות ולבקש להסירו.

10. לאור כל האמור, צו איסור הפרסום הארעי שניתן אודות שמו של התובע וכל פרט מזהה, נותר בעינו בשלב זה. מובהר, כי הדיון לא מתנהל בדלתיים סגורות והאיסור הוא אך על פרסום שם התובע.