החלטה בבקשת המאשימה להעדת חוקר ילדים בתיק עבירות מין בקטינים

מדובר בבקשת המאשימה להעדת חוקר הילדים - מר גלעד ברק (להלן: "חוקר הילדים").

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות מין במתלוננת ד. קטינה ילידת שנת 2012.

ביום 19.12.18 חקר חוקר הילדים את הקטין ע. יליד 2009 (להלן: "ע.") ואת הקטין ל. יליד  2013 (להלן: "ל."), אחיה של המתלוננת. ביחס לשני הקטינים הנ"ל, קבע חוקר הילדים בטופס סיכום חקירת הילדים כי אין באפשרותו להעריך את מהימנות הילדים מאחר שאלה לא מסרו האשמה.

במסגרת דיון שהתקיים בפנינו ביום 15.9.19, ובהודעה שנשלחה לאחר מכן הודיע ב"כ המאשימה כי המאשימה עומדת על העדת את חוקר הילדים שגבה עדויות מאחיה של המתלוננת.

טענות ההגנה - ב"כ הנאשם מצידו התנגדה לאפשרות העדת חוקר הילדים בבית המשפט וטענה כי אחיה הקטינים של המתלוננת לא היו עדים למעשיו של הנאשם  בקטינה, ולאור זאת לא ניתן יהיה להעיד את חוקר הילדים תחת שמיעת עדותם של הקטינים בבית המשפט.

הסנגורית הפנתה לסעיף 2 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו- 1955 (להלן: "החוק"), הקובע כי "אין מעידים ילד על עבירה המנויה בתוספת, שנעשתה בגופו או בנוכחותו או שהוא חשוד בעשייתה ואין מקבלים כראיה הודעתו של ילד על עבירה כאמור, אלא ברשות חוקר ילדים ובנוכחותו".  

ב"כ הנאשם הפנתה לתפ"ח (ב"ש) 53758-07-13 מדינת ישראל  נ' אמטיראת, לדבריה, באותו מקרה נחקרה קטינה ע"י חוקרת ילדים הן ביחס לעבירת הרצח שביצע אביה באחיותיה והן ביחס לעבירת האיומים שהשמיע אביה באזניה טרם הרצח. הסנגורית ציינה כי ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע בהחלטתו קבע כי לא ניתן להעיד את חוקרת הילדים במקום הקטינה ביחס לעבירת האיומים שהנה בבחינת "עבירה נלווית" לעבירת הרצח. בנוסף, הפנתה הסניגורית לע"פ 4488/07 גבאי נ' מדינת ישראל שם לדבריה, דן ביהמ"ש בשאלה האם במצב שבו הקטין נחקר ע"י חוקר הילדים אך מעדותו עלה כי לא היה עד לעבירה המנויה בתוספת אלא רק לעבירה אחרת, שאינה מהווה עבירה נלווית, ניתן לשמוע עדות חוקר הילדים במקום עדות הקטין. הסנגורית ציינה כי במקרה זה בימ"ש קבע כי לא ניתן יהיה לעשות שימוש בתוצאות חקירת הילדים היות והקטין לא היה עד לביצוע עבירת המין.

הסנגורית טענה כי עניינים אלו דומים למקרה דנן. לדבריה, אחיה של המתלוננת לא היו עדים לביצוע עבירת המין, למרות שלגרסת הקטינה הם נכחו במקום. בנוסף, נטען ע"י ההגנה כי אין הבדל בין מי שנכח במקום ביצוע העבירה ולא היה עד לה לבין מי שכלל לא נכח במקום.  עוד טענה ההגנה כי במצב זה של חשש פגיעה בזכויות הנאשם, חובה על בית המשפט לפרש באופן מצומצם את הוראות סעיף 2 ככל הניתן.

ההגנה ביקשה לקבוע כי עדותו של חוקר הילדים אינה קבילה.

טענות המאשימה - ב"כ המאשימה הגיש תגובתו לעמדת ההגנה וטען כי ניתן ואף חיוני לצורך הגעה לחקר האמת, להעיד בפני בית המשפט את חוקר הילדים ולהגיש באמצעותו את עדות הקטינים. לטענת ב"כ המאשימה, חוקר הילדים גבה ותיעד את עדות הקטינים בחשד לפגיעה מינית במתלוננת. לגישת התובע אין מחלוקת בין הצדדים כי הקטינים שהו בחלק מהמקרים נשוא כתב האישום יחד עם המתלוננת בסלון בית הנאשם, כשבוצעו במתלוננת מעשי הפגיעה המיניים. לפיכך, טען כי מתקיימים במלואם התנאים הקבועים בסעיף 2(א) לחוק הן לעניין סוג העבירה והן לעניין זה שנעברה העבירה, לכאורה בנוכחות אחיה הקטינים של המתלוננת.

בנוסף, טען ב"כ המאשימה כי העדות שנגבתה בידי חוקר הילדים עונה על הוראות סעיף 9(א) לחוק לפיו עדות בעבירה המנויה בתוספת, שתועדה על ידי חוקר ילדים, בהתאם להוראות החוק, כשרה כראיה. ביחס לטענת ההגנה לפיה אין להיזקק לעדויות היות והקטינים לא מסרו האשמה וכן לא ראו את מעשי הנאשם אלא רק היו נוכחים במקום, טען ב"כ המאשימה כי ככל שתתקבל טענה זו הרי שיהיה בה למנוע עדויות קטינים בעלות פוטנציאל הוכחה ממשי כגון שלילת טענת אליבי או עדות על הימצאות נאשם במקום ביצוע העבירה וכד'.

ב"כ המאשימה הפנה לע"פ 433/77 מ"י נ' חג'ג' (23.1.78), שם לדבריו נגבו עדויות אחיותיו הקטינות של המשיב אשר התקבלו ע"י בית המשפט למרות שאותן קטינות לא צפו במעשי האינוס, ואותן עדויות היו בעלות משקל מכריע בהרשעת הנאשם בעבירת אינוס.

ב"כ המאשימה ביקש לאמץ את עמדת המאשימה ולהורות על קבלת הודעות הקטינים כפי שנגבו על ידי חוקר הילדים, זאת בכפוף לזכות ההגנה לחקירה נגדית של חוקר הילדים.

בדיון מיום 19.11.19, טען ב"כ המאשימה כי ביחס לשאלה האם הנאשם הרים את המתלוננת, עלה מחקירת הילדים שנערכה ביום 19.12.18, של הקטין ע. (עמ' 8 ואילך) שהנאשם את הרים את הקטינה בכמה וכמה הזדמנויות מהחזה ומהמותניים. ב"כ המאשימה הפנה גם לדברי  הנאשם   בחקירותיו ת/1, משורה 112 ואילך, ות/1א' מעמ' 6 ואילך. לדבריו, מלבד התמיכה שיש לעדותו של הקטין ע. ותיאור המתלוננת באשר לביצוע המעשים למול גרסת הנאשם באם הרים או לא את המתלוננת, קיימת תמיכה בעדות המתלוננת ובשקריו של הנאשם.

ב"כ הנאשם לעומת זאת טענה כי העדות של הקטין ע. לא עוסקת באירוע ספציפי. לדבריה חוקר הילדים שאל את ע. אם הוא ראה פעם את הנאשם מרים את המתלוננת, והקטין ענה שכן. עוד טענה כי גם חוקר הילדים לא התרשם כי מדובר בתחילת אירוע, ולא פיתח את השיח הזה והעמיק את ההסבר על איזה אירוע מדובר. הסנגורית טענה כי כל העולה מדברי הקטין הוא ש"פעם" הוא ראה את הנאשם מרים את המתלוננת מהמותניים. לטענתה גם מעדותה של הקטינה ד. בפני חוקרת הילדים רעות בן יצחק עלה כי אף לגרסתה של הקטינה, אחיה ע. ול. לא ראו את מעשיו של הנאשם, הגם שישבו בסמוך אליהם, על הספה.