1. זוהי בקשתה של אם משמורנית לאפשר לארבעת ילדיה ללמוד במוסדות חינוך עפ"י בחירתם, גם אם אין מדובר בבתי ספר דתיים, ולשחררה מההתחייבות שקיבלה על עצמה בדיון מיום 17/10/10 לפיה תקפיד היא על שמירת שבת בעת שהילדים או מי מהם מצויים עימה בבית.
2. הורי הקטינים התגרשו זה מזו לפני כארבע שנים, בין היתר, על רקע חפצו של האב לשמור על אורח חיים חרדי, (כפי התנהלותם של ההורים וילדיהם במהלך שנות נישואיהם), וחפצה של האם לנהל אורח חיים חילוני.
האב נשוי בשנית, מתגורר בירושלים ומנהל אורח חיים חרדי.
האם הינה חילונית, מתגוררת עם ארבעת ילדי הצדדים בפ"ת.
הילדים נחשפו לאורח חיים חילוני, צופים בשידורי טלויזיה, משתמשים באינטרנט, מתלבשים, מתנהגים ומתנהלים בביתם כילדים חילוניים לכל דבר ועניין.
3. במפגשים שקיימתי (בנפרד) עם הבת *** (בת 15) ועם הבת *** (כבת 13), בהשתתפותה של עו"ס יחידת הסיוע, הגב' ***, התרשמתי מאד מבגרותן של הבנות ומיכולתן לבטא באופן בוגר החלטי אסרטיבי ועצמאי את רצונן.
4. *** לומדת כיום בתיכון *** ב***, ולראשונה בחייה חשה שייכת ומעורה חברתית, לאחר שנים בהן שהתה במסגרות חרדיות בהן חשה מנוכרת ובלתי שייכת.
5. *** לומדת בבית ספר חרדי ב***, מתארת עצמה כאדם חילוני, מביעה התנגדות נחושה להמשך הלימודים במוסדות חינוך דתיים, אינה מצליחה ליצור קשרים חברתיים של ממש עם בנות בית ספרה המנותקות מההוויה החילונית ("הן אפילו לא יודעות מה זה גוגל") ומבקשת בכל מאודה לעבור לבית ספר חילוני מבלי להמתין אפילו לסיום שנת הלימודים.
6. א. את הבנים *** (כבן 10.5 שנים) ו*** (כבן 8.5 שנים) פגשנו יחדיו.
גם *** ו*** בוחרים במודע בקיום אורח חיים חילוני ומעדיפים היו ללמוד בבתי ספר חילוניים, אולם אין הם מבטאים כל מצוקה או הסתייגות של ממש מביה"ס הממלכתי דתי "***" בו הם לומדים כיום.
*** מבקש לעבור בסיום שנת הלימודים לבי"ס חילוני, ונראה כי *** נסחף בעקבותיו ובעקבות האם והאחיות אל "חירויות" ו"הנאות" העולם החילוני.
ב. התרשמותי הינה כי הקטינים ***, *** וח*** הינם בעלי התפתחות שכלית בשלה ובוגרת, וכי הקטין א*** מביע רצון למעבר לבי"ס חילוני מתוך רצונו להתאים עצמו לאחיו הגדול ולאוירה החילונית השוררת בבית מגוריו אצל אמו.
ג. נראה כי כל עת ש*** ימשיך להתגורר תחת קורת גג אחת עם אחיו, אחיותיו ואמו, הכמהים לקיום אורח חיים חילוני משוחרר מכל מגבלות, לא יעלה בידיו, לקיים אורח חיים דתי, והמשך לימודיו בבי"ס דתי עלול לפגוע ביחסיו עם אמו אחיו ואחיותיו, ולחשפו לקונפליקטים העלולים להזיק להתפתחותו התקינה.
7. בהתאם לתקנה 258(לג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "התקסד"א"): "בית משפט הדן בתובענה בענייני משפחה כאמור בתקנה 258 ז (3), (6), (10), או (12) הנוגעת לילד, יתן לילד הזדמנות להביע את רגשותיו, דעותיו ורצונותיו בעניין הנדון לפניו (להלן - שמיעת הילד) ויתן להם משקל ראוי בהחלטתו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד; אלא אם כן החליט בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שירשמו, שהילד לא יישמע, לאחר ששוכנע כי מימוש זכותו של הילד להישמע תגרום לילד פגיעה העולה על הפגיעה שתיגרם לו משלילתה".
8. סעיף 12 לאמנה בדבר זכויות הילד, כ"א 1038(31) 221 (נחתמה על ידי מדינת ישראל ביום 3/7/90 ונכנסה לתוקף, לאחר אשרורה (4/8/91) ביום 2/11/91 קובע: "מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד".
9. שאלת המשקל שיש ליתן לרצונו של קטין תוכרע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובהתאם לקטין הספציפי שעניינו עומד לדיון. בין היתר יילקחו בחשבון גילו של הקטין, כושר האבחנה והשיפוט שלו ומידת בגרותו, וכן תיבדק בחירתו החופשית בעמדה אותה הוא מביע והאם הופעלו עליו השפעות חיצוניות.
10. א. בבע"מ 10480/05 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] (5/12/2005), התייחס כב' השופט
רובינשטיין לחשיבות שמיעת קטין בגיל 10 שנים בדברים כדלהלן: "לדידי, יש ככלל מקום לשמוע את דעתו של קטין, אף קטין בגיל 10 למשל, ולא כל שכן ככל שהוא מתבגר והשנים נוקפות, ויש לייחס משקל רב לעמדתו, כמובן על פי שיקול דעת והשכל הישר, לא לגחמות ובוודאי לא לעניינים שאינם דרך הישר חלילה, אך לא בכך עסקינן. זו גם גישת האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, שישראל הצטרפה אליה החל מ-1991".
ב. בע"א 503/60 וולף נ' וולף, פ"ד ט"ו 760, 766 (מול האותיות ב' - ג') מציין כב' השופט כהן כי: "אפילו "הוסתה" על ידי אמה - דבר אשר, כאמור, לא הוכח כלל - אין בכך בלבד כדי הצדקה להתעלם מדעתה ורצונה. התעלמות כזאת מוצדקת רק כשהילדה רוצה בדבר אשר הוא, על פניו וללא כל ספק, לרעתה ממש, או כשיש לבית המשפט יסוד להניח שדבריה אינם משקפים את רצונה האמיתי, או שמפאת מצבה הנפשי או השכלי אינה מסוגלת ליצור או להביע רצונה".