החלטה בבקשה של אב במסגרת טענות לניכור הורי מטעם האם

כנראה לעולם לא אחדל לתמוה על כשרונם של שופטים להשתמש בניסיון חייהם על-מנת לאבחן בעיה שלא בהכרח עולה מתוך הכתוב.

המותב העיקרי, כבוד השופטת ל. אקוקה, הניחה לפניי את התיק אגב הנוהל הקיים במחוז תל אביב – יפו, שעה שהאב הגיש בקשה שעניינה ניכור הורי.

אל תיפול טעות – המצב הקיים אינו ניכור הורי ולא כל אימת שיכתוב אדם "ניכור הורי", ייכנס הוא בנוהל אשר קבעה נשיאת בית המשפט העליון, רק כי בינו לבין עצמו החליט הוא שמדובר בניכור הורי.

התיימר האב להודיע לי בדבריו שלו כי קיים ניכור הורי, עניין שבאת כוחו בתבונתה נמנעה ממנו, תוך שהיא מדברת מחשש לניכור הורי בעתיד. כאשר ביקשתי פרטים מצאתי עצמי בשני הורים אשר עודם חיים יחדיו באותו בית, עם טענות של האב כגון השתלטות של האם על הפלאפונים ובכך, לטעמו, בדור הנוכחי יש ניכור הורי; או תעוזתה של האם ליטול את בנותיה שלא בזמנים הנוחים לאב, או שלא לרצונו.

ניכור הורי אין כאן, אך חוסר פרופורציה יש גם יש.

מאמין אני לבאת כוח האב כאשר אומרת היא שאינה יכולה להתעלם מדרישותיו של האב, בראייתו את המצב ולא להגיש בקשה – והנה, מצאנו עצמנו תוך חודשיים עם לא פחות מ- 9 תיקים קשורים ובקשות שונות ומשונות.

במילים אחרות: אם סברתי שהאב חסר חוש מידה במובן תקנות 1-5 לתקנות סדר הדין האזרחי, כך הוא המצב.

מצאתי בתיק 3 הליכי ה"ט: האחד מטעמה של האם ושניים מטעמו של האב. הליך ה"ט אחד שפתח האב נוגע לכך שהאם מלינה עליו תלונות שווא; ההליך השני נוגע בהכאה שהכתה האם, לכאורה, את אחת הבנות.

עיינתי בחומר החסוי של הפגישה אשר קיים המותב העיקרי עם הקטינה, שמעתי גם את האב היום – התרשמותי הבלתי אמצעית היא שצו ההגנה הוגש על רקע דרישות של האב מן הקטינה ולחצים שונים ומשונים שהפעיל עליה.

הצדדים אמנם הגיעו להסכמה בסופו של הדיון ואין בדעתי לומר שהאירוע לא התרחש, ואולם התנהלותו של האב, בינה לבין בגרות הורית קיים פער.

התרשמותי שהאב מתקשה להבחין בין עיקר וטפל; הוא "מציף" את בית המשפט בבקשות, מתייחס לאירועים של מה בכך בחוסר סובלנות ובחוסר חוש מידה. על רקע זה יש גם להבין את הבקשה להתערבות על-פי נוהל הנשיאה.

ביום 17.11.2022, אגב מהירות שאינה מצויה, הגישו שירותי הרווחה בעיריית ...., מקום מגורי הצדדים, תסקיר.

כאשר אנו מדברים בניכור הורי, אנו מדברים בהתרחקותו של קטין מאחד ההורים וללא צידוק.

להתרחקותה של הבת הבגירה בת ה- ... מאביה אגב התנהגות ההופכת להיות קשה יותר ויותר מייחס האב מניע יחיד – הסתתה של האם.

לשיטתו של האב הוא טוב ומיטיב ואין בו רבב, אין הוא מצביע על שום שגיאה ספציפית שעשה ולשיטתו כולם טועים.

להתרשמותי מדובר באב טוב ואכפתי מצד אחד, אך מצד שני התרשמותי שמדובר באב אשר מתקשה להתמודד עם הבעיות הקיימות, והתייחסותו אל הבעיות איננה מצליחה לראות מעבר לראייתו את עצמו, תוך שהוא מתקשה להבחין, כאמור, בין עיקר לטפל.

לשיטת האב רק אמר הוא לבתו, הסובלת מתופעה של בריחת צואה, שהוא ירחץ אותה באקונומיקה. על-פי דוח הפסיכיאטר של הקטינה מדובר בהתנהלות קשה.

העו"ס לחוק הנוער בעיריית .... קובע בתסקיר מפורשות כי האב שטף את ידיה של הילדה באקונומיקה, הודה בכך וכאשר אומר לי האב כי לא דובר במעשה בפועל - פשיטא אינני מאמין לו.

אגב התסקיר נזכר בדיווח מהפסיכיאטר המטפל בקטינה: החמרת התופעה ממנה סובלת הקטינה עקב היחסים בין ההורים; הזנחת הטיפול בקטינה שכן בעיני ההורים עדיף לריב מאשר להתייחס לקטינה ואל שלוותה והדברים הולכים ומחמירים עם התפרצויות זעם מצדה של הקטינה.

הפסיכיאטר תיאר מצב בו מעניש האב את הקטינה, באמצעות שטיפת ידיים באקונומיקה, בשל תופעה אשר ספק אם לקטינה יש שליטה בה.

נוצר אפוא מצב בו התרחקותה של הקטינה מוחמרת על-ידי בעיותיה הנפשיות והפיזיולוגיות, אך גם בשל אי יכולתו של האב להכיל את הבעיות מהן סובלת הקטינה.

במילים משפטיות: נוצר צידוק להתרחקות, אך לא צידוק כזה המצדיק טיפול כדי לחדש את הקשר בין הקטינה לבין האב.

יחד עם זאת, כאשר אדם נוהג כפי שנהג האב בנסיבות שתיארתי לעיל, והוא מגיש בקשה לטיפול דחוף בניכור הורי תוך שאין הוא מכיר בחלקו במצב אשר נוצר ומסתפק בייחוס כל האשמה על האם – בקשה כזו לכאורה דינה דחיה.

דומני שהמותב העיקרי "הריח" כי הצדדים יירתמו להתערבות דחופה, למרות שהזועק "ניכור הורי" מתעלם לחלוטין מחלקו.

גם התנהלותה של האם איננה משביעה רצון. זו האחרונה כבר התחייבה בפני בית המשפט ולמען הקטינים, עוד בחודש ספטמבר כי תעזוב את הבית, שאינו שייך לה גם אינו שייך לאב – ולא עשתה כן.

האם יודעת היטב שאין היא מסוגלת להגיע ל"עמק השווה" ולשיחה עם האב, כי המריבות בבית נעשות לנגד עיני הילדים ואף על פי כן אין היא מצליחה למתן אותן, כי השנאה "מהלכת בין החדרים" ואין כל הידברות ועדיין, תעדפה האם הפרשי סכומים כאלה ואחרים בשכר דירה, בין העיר .... לבין העיר ... כאילו אין שפע אפשרויות באמצע הדרך.

בין לבין גם נמנעה האם לא רק משאלת הטיפול בריטלין, אשר באמת נמצא כבלתי מועיל, אלא גם בקבוצות תמיכה כאלה ואחרות ואני מניח שהאם נמנעה מפעילות פעילה בכך, להבדיל מן האב, משיקולים טקטיים שביניהם לבין טובת הילדים אין ולא כלום.

כך, מצאו עצמן שתי הבנות לכודות בסד לחצים אשר אינו מיטיב עמן (שלא לומר יותר מזה) במסגרתו שני הוריהן אינם מצליחים לראות את טובתן, בוודאי לא לפעול כלפיהן.

בין לבין גם "הצליחו" ההורים לרתום את הבת הבכורה, עם בעיותיה הרגשיות, כ"מעבירת מסרים" ובכלל זאת מסרים איומים בין ההורים.

המעיין בתסקיר מבין כי מדובר בקטינים בסיכון.

הואיל וכך, בדעתי לאמץ כמה מהמלצות התסקיר, גם שלא לקבל חלק מהן.

אומר ראשית, כי אין ספק שבמצב אשר נוצר, האם היא בבחינת בית עיקרי עבור הילדים.

כאשר יחסיו של האב עם אחת הקטינות הם גרועים, אפילו ממצב של חוסר קיום קשר, התנהלותו עם הקטינה האחרת נעה בין אמירה לא נכונה שאין לו קשר מספיק איתה לבין מצבים שנדמה לי שהוא מפעיל לחצים עליה ומשתמש בה.

די בכך, כאמור, כדי שאסבור כי לעת הזו ביתם העיקרי של הקטינים הוא אצל האם, ואני מורה כי המשמורת הזמנית בקטינים, עד מתן החלטה אחרת, תהא בידי האם.

שני הצדדים הבטיחו לפקידת הסעד כי לטובת ילדיהם ייפרדו הם – נכון לרגע זה שוות הבטחותיהם כקליפת השום.

אין בידי לחייב את הצדדים לעת הזו להיפרד, ואולם, מבטיח אני להם כי אם לא ייפרדו ויחלו לעשות לטובת ילדיהם ויעזבו את אותו מקום מגורים הגורם נזק לקטינות, ויפה שעה אחת שלשום, יכול גם יכול ובית המשפט "יבוא עמם חשבון" על התעדוף שעשו בין טובת ילדיהם לבין טובתם האישית.

אני מחייב את הצדדים להמשיך ולהשתתף בטיפול הניתן ב"נתיבים להורות" ואולם, סבור אני שאין בו די.

בראי הזנחתם של הצדדים את טובת הילדים, אני מבקש מהסיוע המשפטי למנות לקטינים אפוטרופוס לדין, אשר יפעל גם ל"השמעת קולם" של הילדים, גם להגנה על טובתם.

אני מורה לבא כוח האם להעביר עותק החלטתי זה ללשכה לסיוע המשפטי, לאלתר.

מבקש אני מהאפוטרופוס לדין אשר ימונה להגיש את עמדתו תוך 20 ימים מהיום וזו תיסרק כחוות דעת.

מובהר להורים, כי שיתוף הפעולה עם האפוטרופוס לדין, יהא אשר יהא, חובה הוא והינו חלק מההליך המשפטי.

אם חפצים ההורים לסור למנהגם, של קבילות ותלונות על טיבו של האפוטרופוס – אזי יבינו כי אפוטרופוס אמור לייצג את הילדים ולא את ההורים.

צריכים הצדדים גם להבין שכאשר ממנה בית המשפט אפוטרופוס לדין, מתחיל הוא להטיל ספק ביכולתם של ההורים לייצג את טובת ילדיהם, בנפרד מצורכיהם שלהם.

סבור אני כי אכן, הקשר בין הבנות לבין האב עשוי להינתק. משכך, אני ממנה את דוקטור ענבל קיבנסון-בראון כמומחית לשם "התנעת" הקשר וטיובו, ואולם המומחית לא תתחיל לפעול אלא כאשר לפחות מי מהצדדים יעזוב את הדירה, שהרי אחרת אין בדברים טעם.

בנסיבות התנהלותו של האב, יישא הוא בעלות המומחית בגובה 65% וביתרת שכרה של המומחית תישא האם.

המזכירות תקבע מועד מעקב בעוד 60 ימים מהיום, ואין בדיון זה כדי להפריע למותב העיקרי לנהל מי מהתיקים המונחים בפניו כטוב חוכמתו.

בראי חוסר ההצדק שבהגשת הבקשה אל מול ההוראות המפורשות אותן נתתי, יישא האב בהוצאות האם בסך 3,000 ₪.

אני מתיר פרסום החלטתי זו ללא פרט מזהה כלשהו של הצדדים.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ד כסלו תשפ"ג, 18/12/2022 במעמד הנוכחים.