החלטה בבקשה לעיכוב פס"ד, שעניינו זמני שהות עם קטינה, באופן מלא

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין, בתלה"מ 39785-06-17; תלה"מ 39825-06-17; תלה"מ 35634-11-17) במסגרתה התקבלה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פס"ד שניתן ביום 29.9.20 באופן חלקי בלבד.

העובדות הצריכות לעניין

ביום 29.9.20 ניתן על ידי בית המשפט קמא פסק-דין במסגרתו התקבלה בקשת המשיב למתן צו הורות פסיקתי שמכיר במשיב כהורה נוסף של קטינה ילידת חודש דצמבר 2012 שהמבקש הוא אביה הביולוגי ( להלן: "פסק הדין" ו"הקטינה"). עוד במסגרת אותו פס"ד, דחה ביהמ"ש קמא תביעת המשיב לקבל משמורת על הקטינה אולם הרחיב את זמני השהות בין המשיב לקטינה והורה על הפניית המשיב והמבקש לפסיכולוג לצורך ליווי הרחבת המפגשים וכן לתיאום הורי בין הצדדים.

המבקש עתר לפני ביהמ"ש קמא לעיכוב ביצוע פסה"ד בכללותו. המשיב וב"כ היועמ"ש השיבו לבקשה.

ביום 25.10.20 נעתר ביהמ"ש קמא לבקשה באופן חלקי. ביהמ"ש קמא קבע, בכל הנוגע לסיכויי הערעור, כי "לא ניתן לומר כי הערעור חסר סיכוי לחלוטין בשים לב לכך שמדובר בסוגיה חדשנית וכן בסוגיה משפטית כבדת משקל". בכל הנוגע למאזן הנוחות – סבר ביהמ"ש קמא כי זה נוטה לטובת המבקש בכל הנוגע לרישום צו ההורות שכן "ככל שיתקבל הערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו שכן לא ניתן לדעת מי הם הצדדים השלישיים שהסתמכות על המרשם ולאיזה צורך הדבר נעשה".  באשר לסוגית זמני השהות קבע ביהמ"ש קמא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו בכך ש"לאור חשיבות הצורך בשימור ועיבוי הקשר בין הקטינה למשיב כפי שעלה מהמלצות כלל הגורמים המטפלים לרבות מכון שלם ופקידת הסעד ולנוכח גילה המתקדם של הקטינה ועל מנת שלא לפגוע בטובתה של הקטינה לקיום קשר כאמור עם המשיב בפרק הזמן שיחלוף עד להכרעה בערעור ובשים לב להסדר המדורג שנקבע בפסק הדין בסוגייה זו, לא מצאתי לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לזמני השהות בין המשיב לבין הקטינה כמפורט בסעיפים 172-174 לפסק הדין ובכלל כך הפניית הצדדים לפסיכולוג לצורך ליווי הרחבת המפגשים וכן לתיאום הורי בין הצדדים".

על החלטה זו מלין המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי אותה הגיש בד בבד עם בקשה למתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסה"ד עד להחלטה בבר"ע.

בבקשת רשות הערעור שלפניי טוען המבקש כי הפעם האחרונה שבה הקטינה ישנה באותו בית עם המשיב הייתה כשהייתה בת 3.5 שנים ולכן עבורה "הסדרי לינה שונים הם הפיכת עולמה על פיו" (ס' 28 לבר"ע). לטענת המבקש, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור ומובהק לטובתו ואם לא יעוכב ביצוע פסק הדין הנזק שייגרם לו יהפוך את הערעור שבכוונתו להגיש לריק מתוכן (ס' 29 לבר"ע). עוד טוען המבקש כי בית המשפט קמא בחר שלא לעכב את הרחבת זמני השהות, בין היתר, בנימוק שקיימת חשיבות לשימור ועיבוי הקשר של הקטינה עם המשיב על מנת שלא לפגוע בטובתה של הקטינה עד להכרעה בערעור אך "בית המשפט קמא התעלם לחלוטין משאלת טובת הקטינה במקרה בו המבקש יזכה בערעורו – ומה אז? כיצד ניתן יהא להשיב את הגלגל לאחור?" (ס' 30 לבר"ע).

ביום 26.11.20 דחיתי בקשת המבקש למתן צו ארעי לעיכוב ביצוע ובמקביל הוריתי למשיב להגיש תשובה לבר"ע. תשובה לבקשת רשות הערעור הוגשה ביום 17.12.20.

דיון והכרעה