החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, סעד זמני בערעור, הליך תלוי ועומד ומעשה בית דין

1. בפניי בקשה שכותרתה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע (חלקי) של פסק-דין שניתן ביום 10.10.16 בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בתובענה רכושית שהגישה המשיבה נגד המבקש "...ובתוך כך לעכב את ההליכים בתלה"מ 32951-11-16 – היא התובענה הכספית החדשה שהוגשה ע"י המשיבה מכוח פסק הדין (להלן: "התובענה הכספית")".

עוד צוין כי קיימת דחיפות להכריע בבקשה הואיל ובית המשפט קמא קבע מועד קרוב להוכחות, בתביעה הכספית.

2. בתמצית, מדובר בסכסוך בין בני זוג אשר במסגרתו הוגשו הליכים רבים ובכלל האמור תביעה רכושית שהגישה המשיבה כנגד המבקש.

בפסק הדין, בפרק תביעת האישה בעניין הרכוש שאינו מוחרג מכח הסכם הממון, נקבע בסעיף 55 כי תביעתה של האישה בנושא זה, לא הייתה בהירה דיה וכשבעתירותיה עתרה למתן פסק דין הצהרתי המצהיר על זכויותיה ברכוש המשותף, שאינו מוחרג מכוח הסכם הממון שנכרת בין הצדדים. עוד נקבע בסעיף 56 לפסק הדין, כי בית המשפט לא מצא בכתב התביעה וגם לא במסגרת ההליך, ראיות לזכויות נוספות המוחרגות מהוראות הסכם הממון, שעל בית המשפט לפסוק לאישה את חלקה בהן.

בהמשך, בסעיף 57, נדרש בית המשפט לכך שהצדדים דנו ארוכות בעצם זכאותה או אי זכאותה של האישה לכספים שבחשבון המשותף "אולם ראיות – בין לזכויות אחרות שאינן רשומות ע"ש הצדדים במשותף ובין שרשומות ע"ש האיש בלבד והן מוחרגות מההסכם – לא הובאו".

עוד יש להפנות להמשך הדברים בסעיף 58 לפסק הדין, בו ציין בית המשפט כי אמנם האישה עתרה בסיכומיה לחייב את האיש לשלם לה 7.5 מיליון ₪, חלקה בכספים שבחשבון המשותף, אולם עניין זה לא נתבע, מה גם שנשמעו טענות הדדיות למשיכות כספים מהחשבון המשותף "...ולכן כל צד הסבור כי משנהו נטל שלא כדין כספים מהחשבון המשותף, יתכבד ויגיש תביעה כספית מתאימה".

מכאן לקביעת בית משפט בסעיף 59 לפסק הדין, קביעה אשר היא מושא בקשה זו, וכדלקמן:

"אשר על כן, תביעתה של האשה, בנוסחה זה, נדחית. למען הסר ספק, אין בדחיית התביעה כדי ליצור מעשה בית דין ביחס לכל תביעה כספית אחרת שתוגש, ככל שתוגש, כאמור לעיל".

לבסוף נפנה לקביעת בית משפט קמא בחלק האופרטיבי של פסק הדין בסעיף 103י, לפיה תביעת האשה לקבלת רכוש – נדחית.

3. הנה כי כן, בהתאם לפסק הדין, מחד גיסא נדחתה התביעה לפסק דין הצהרתי שהגישה המשיבה, אולם מאידך גיסא קבע בית המשפט קמא בפסק דינו מיום 10.10.16 כי כל אחד מהצדדים רשאי להגיש תביעה כספית.

טיעוני המבקש:

4. ביום 1.12.16 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין, לרבות השגה על אותה רשות שניתנה למשיבה להגשת התביעה הכספית, הנוספת לשיטת המבקש, וזאת במקום התביעה ההצהרתית/רכושית שנדחתה.

עם זאת, לא עתר המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע עם הגשת הודעת הערעור או בסמוך לכך, אלא רק ביום 26.12.16. כך גם ציין בבקשתו כי הוא עותר "...לעיכוב בירור התובענה הכספית וזאת עד מתן הכרעה סופית בערעור דנן" (סעיף 2 לבקשה).

כך גם נטען כי ניהולה של התביעה הכספית החדשה והזהה לחלוטין לקודמתה, בה בעת שערכאת הערעור אמורה להכריע בהשגה על הרשות שניתנה, תגרום לנזקים כספיים והוצאות מיותרות לצדדים וכך גם להכרעות סותרות.

בפרק העובדות תאר המבקש את הקשור לבני הזוג ולילדיהם, וכך גם אודות הגשת התביעה הרכושית תוך הפניה לאשר הובא לעיל מפסק הדין.