תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה חדרה
|
41299-08-20
17/06/2021
|
בפני השופטת:
יפעת שקדי שץ
|
- נגד - |
התובע/המבקש:
א.פ.
|
הנתבעים/המשיבים:
1. א.פ. 2. ל.פ.
|
החלטה |
בענין: בקשה למתן צו מניעה זמני
- לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני ("הבקשה") במסגרתו מבקש התובע להורות על מתן צו האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה או העברת זכויות ביחס לדירה ("הדירה" או "הנכס").
- הבקשה הוגשה בגדרה של תביעה לביטול העברת מקרקעין ללא תמורה אשר הוגשה נגד הנתבע 1, בנו של התובע ("א'"), והנתבעת 2, רעייתו לשעבר של בנו של התובע ("ל'").
לטענת התובע, ביום 16.1.2013 העביר התובע לבנו, א', במתנה וללא כל תמורה את הזכויות בדירה. תצהיר המעיד על העברת הזכויות במתנה ללא תמורה נחתם בפני עו"ד דן ביום 16.1.2013 (נספח א' לתביעה).
אשר לנסיבות העברת הזכויות טען התובע, כי הנתבעים התגוררו בדירה בשכירות, באופן זמני, וכי הדירה היתה מיועדת לחלוקה עתידית בין 3 ילדיו בחלוקה שוויונית.
הצדדים הסכימו, כי ייערך הסכם העברת זכויות בדירה ללא תמורה לידי א', א' יפעל לקבל משכנתא בסך של כ-800,000 ש"ח המהווים הערכה של שווי 2/3 מהזכויות בדירה על מנת שיעביר סכום זה בחלקים שווים לשני אחיו.
א' ציין בפני התובע, כי ערך בדיקות בענין זה ועל מנת לאפשר ביצוע המתווה האמור, יש להעביר את הזכויות ללא תמורה מהתובע אליו ורק כך ניתן יהיה לקבל משכנתא.
הצדדים פנו לעו"ד דן לשם גיבוש ההסכמות. במעמד זה הוצע לתובע, כי יערך שיעבוד של הזכויות שהוא מתעתד להעביר לא', כדי שאם א' לא יקבל את המשכנתא, יהווה השעבוד מחסום מפני העברת הזכויות לאחרים.
הסכם השעבוד שנחתם על ידי התובע וא' במהלך חודש ינואר 2013 (נספח ג' לתביעה, "הסכם השעבוד") מתייחס למתן הלוואה של 400,000 ש"ח מאת התובע לא', אולם בפועל לא הועברו כספים ומטרת ההסכם היתה להבטיח את הזכויות בדירה בלבד.
התובע מבסס את התביעה, בין היתר, על הוראות סעיף 6.2 להסכם השעבוד אשר משית על א' התחייבות, כדלקמן:
"לא למכור, לא להעביר, לא להחכיר, לא למשכן, לא לשעבד ולא לתת את המקרקעין הממושכנים ולא לתת ייפוי כח או הרשאה כל שהיא ביחס למקרקעין הממושכנים או כל חלק מהם, ולא להוציא מבעלותו בכל אופן אחר שהוא ולא להקנות לאחר כל זכות שהיא במקרקעין הממושכנים או כל חלק מהם ולא להרשות להשתמש בהם בכל דרך שהיא ללא קבלת הסכמה לכך מראש ובכתב מאת בעל המשכנתא".
סעיף 6.7 קובע, כי השימוש בדירה תעשה רק למטרת מגורים.
סעיף 10.4 להסכם השעבוד קובע, כך:
"הממשכן מייפה בזה באופן בלתי חוזר את כוחו של בעל המשכנתא כבא כוחו הראשי בעצמו או באמצעות אחר שבעל המשכנתא יעבירו לא את סמכויותיו לחתום על תצהירים ומסמכים בשמו ולעשות בשמו ועל חשבונו של הממשכן כל פעולה מהפעולות המנויות בשטר משכנתא זה. הממשכן מצהיר כי אין במתן ייפוי הכח הנ"ל כדי לפטור אותו מלקיים התחייבות כלשהי מהתחייבויותיו על פי שטר משכנתא זה ובעל המשכנתא לא יהיה חייב לעשות כל פעולה על פי ייפוי הכח והממשכן פוטר בזה את בעל המשכנתא מראש מכל אחריות במקרה שלא תעשה כל פעולה שהיא או שלא תעשה באופן ובזמן הנכון. הממשכן מוותר בזה מראש על כל טענה לגבי בעל המשכנתא על כל נזק שייגרם או עלול להיגרם לממשכן בגין כל פעולה שנעשתה בכלל או שלא נעשתה בזמן ו/או באופן הנכון"
לאחר רישום הזכויות על שם א' ורישום השעבוד נעשו ניסיונות על ידי א' לקבל משכנתא ואולם הבקשות סורבו.
התובע וא' באו בדברים והסכימו כי ימשיך לגור בדירה וינסה לקבל משכנתא על מנת לממש את המתווה המוסכם ולהעביר סך של 800,000 ש"ח לידי אחיו.
בין התובע והנתבעים חל נתק מוחלט החל מחודש יוני 2017 ועד לאמצע שנת 2018. לימים הסתבר לתובע, כי הנתבעים ערכו ביניהם הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרתו העביר א' את מחצית הזכויות בדירה. רק בחודש דצמבר 2019 יידע א' את התובע, כי העביר מחצית הזכויות בדירה לל'.