החלטה בבקשה למתן הוראות בדבר מתן טיפול רפואי דחוף לחסוי

לפניי בקשה למתן הוראות בדבר מתן טיפול רפואי דחוף לחסוי.

החסוי הוא בגיר, יליד 1990, נכה בשיעור 100% וסובל מפיגור שכלי קל. הוריו מונו כאפוטרופסיים על גופו ורכושו, בהתאם לצו אפוטרופסות מיום 23.4.2009.

צוין כי בעברו של החסוי אירועים שונים של מצבים רפואיים וכי לפני מספר שבועות הבחינו הוריו בהתנהגות שונה, לרבות הימנעות מאכילה וירידה דרמטית במשקלו של החסוי. הם פנו לרופא המשפחה, ד"ר גד רוזן וציינו, בין היתר, כי ראו [תיאור האירוע]; לא ישן בלילות; רוב הזמן מבלה באמבטיה ומתנגד ליציאה מהבית.

ד"ר רוזן ציין כי החסוי "אינו אלים למשפחה וכנראה גם לא מסוכן לעצמו, למעט הרעבה עצמית וחוסר שת"פ".

בבקשה צוין כי רופאי המבקשת ציינו בפני משרד ב"כ המבקשת, ובדיון נאמר כי הדברים נמסרו לעו"ד דביר ממשרד ב"כ המבקשת, כי מצבו של המטופל מצביעים על אבחנה [תיאור האבחנה] וכי מדובר במצב מסכן חיים, כואב וחמור, בו [פירוט האבחנה].

נערך אצל החסוי ביקור של רופא פסיכיאטר, ד"ר חיים שם דוד. במכתב הסיכום הפסיכיאטרי ציין כי החסוי סובל מ"פיגור שכלי קל לכל הפחות, כי לא הייתה עדות בבדיקתו להפרעה נפשית פעילה, כי הוא רזה לא מעט במשקלו, כי אינו זקוק למעקב פסיכיאטרי". ד"ר שם טוב לא המליץ על אשפוז בכפייה.

ההורים פנו לד"ר שגית פרינץ שתפקידה, לפי מה שנמסר ע"י ב"כ המבקשת, רכזת איכות רפואית במחוז ורופאה במרפאת נווה עוז בפ"ת של המבקשת, שלאחר שהוצגו לפניה תמונות שצולמו, פנתה עם כל המסמכים והתמונות ועם מכתב של הורי החסוי לד"ר נידאל עיסא, המשמש כראש המערך הכירורגי לבי"ח השרון. בחוות דעתו שצורפה כנספח ז' לבקשה, מיום 7.7.2020, צוין כי מדובר ב-[האבחנה ותיאורה]. מדובר במצב רפואי שמצריך טיפול ניתוחי ולפי התמונות המוצגות קרוב לוודאי שיכרות כריתה חלקית [. . .]". צוין כי "[. . .] מחייבת ניתוח כי יש פוטנציאל לסיבוכים משמעותיים שיכולים לסכן גם חיים... סיבוכים נוספים יכולים להיות פגיעה משמעותית [. . .]". צוין כי "המצב שמוצג בתמונות הוא של [. . .] מתקדמת וגדולה ולכן אין מקום לטיפול שמרני והטיפול הוא ניתוחי וכי לפני הניתוח יהיה צורך בביצוע קולונוסקופיה". עוד צוין, כי "לפני הקולונוסקופיה וגם לפני הניתוח יש צורך בהכנת [. . .] ע"י שתיית חומרים משלשלים".

ההורים אפוטרופסיים פנו למבקשת וזו פנתה לביהמ"ש בבקשה לתת הוראות מתאימות בדבר מתן הטיפול הרפואי, וזאת בהסתמך על סעיף 24(ג) לחוק זכויות החולה, תשמ"ו-1996. לטענת המבקשת וההורים, החסוי מתנגד לטיפול ולכן אין מנוס ממתן הוראות מתאימות. המבקשת עותרת בבקשתה כי "על ביהמ"ש להשתמש בסמכויותיו וליתן צו להבאתו הכפויה של החסוי לבדיקה וטיפול בבית החולים".

בדיון היום חזרו ב"כ המבקשת והאפוטרופסיים על האמור בבקשה. סברתי כי נדרש לקיים דיון בבית החסוי מאחר והוא סירב להגיע לביהמ"ש ומאחר ועפ"י הנטען, מדובר בפיגור קל שמחייב גם את שמיעת דעתו.

בהתאם לכך קיימתי ביקור אצל החסוי. התרשמותי היא, כי למרות שבסופו של דבר החסוי הביע הסכמה רפה לקבלת הטיפולים, הרי - כפי שציינו הוריו בפתיחת הדיון היום - אין מדובר בהסכמה אמיתית וכי זו הסכמה רק שנאמרת כדי לרצות את הפונה וכאשר הדבר יידרש בפועל, הוא יתנגד לקבלת כל טיפול.