א. מבוא
1. סולר הוא מוצר אחיד. הוא נמכר לכל דורש בכאלף תחנות דלק הפזורות על פני הארץ, אשר מרביתן משויכות לאחת מארבע חברות הדלק הגדולות - "סונול", "דלק", "פז" ו- "דור אלון". מחירו של הסולר אינו אחיד. הוא הוצא מהפיקוח הממשלתי בשנת 1993, ונקבע מאז בידי מפעילי תחנות הדלק. כתוצאה מכך המחיר שלקוח מזדמן נדרש לשלם בעבור סולר משתנה מתחנה לתחנה. ישנן תחנות זולות. ישנן תחנות יקרות. הכל כנהוג וכמקובל ביחס למוצר שמחירו נקבע על ידי כוחות השוק.
2. מזה שנים מפעילה כל אחת מארבע חברות הדלק הגדולות הסדר מיוחד המיועד לבעלי עסקים, המכונה " דלקן" (אצל "סונול" ו"דלק"), " פזומט" (אצל "דלק") ו- " ספידומט" (אצל "דור אלון"). ארבעת ההסדרים הללו, הפועלים על פי עקרונות דומים עד מאד, מאפשרים לבית העסק לתדלק את רכבי העסק המשויכים להסדר נתון בכל (ולמצער, ברוב) תחנות הדלק המשויכות לאותה חברת דלק, ולשלם בעבור כל התדלוקים באופן מרוכז. ההסדר הגנארי, המאופיין במרכיבים המשותפים להסדרים הנהוגים בכל ארבע חברות הדלק הגדולות, יכונה בהחלטה זו: " ההסדר העסקי" או " ההסדרים העסקיים", בעוד שההסדר העסקי הפרטני המופעל חברת סונול, יכונה " הסדר דלקן-סונול".
3. חברות הדלק מתחרות ביניהן על גיוס הלקוחות העסקיים להסדר העיסקי שהן מציעות, ומשווקות אותו כהסדר המעניק לבית העסק יתרונות רבים. חברת סונול, למשל, מציגה באתר האינטרנט שלה את הסדר דלקן-סונול שהיא מציעה, באופן הבא: " אם אתה לקוח עסקי, עכשיו תוכל לשדרג את צי הרכב שלך לדלקן סונול. דלקן סונול פותח במיוחד עבור ציי רכב בכל סדר גודל, ומעניק לך יותר שליטה, יותר מידע, ויותר אמצעים לחיסכון בהוצאות הדלק".
4. ואומנם, מאמצי השיווק של חברות הדלק נושאים פרי. בתי עסק רבים, גדולים כקטנים, הצטרפו לאחד מההסדרים העסקיים של ארבע חברות הדלק הגדולות, ורוכשים את הסולר והבנזין באמצעותו. הצלחה זו משמעותית במיוחד בתחום הסולר, המשמש בעיקר לתדלוק רכבים עסקיים. לפי הנמסר לי, מעל למחצית משוק הסולר בארץ מסופק במסגרת אחד מארבעת ההסדרים העסקיים שמציעות ארבע חברות הדלק הגדולות: דהיינו "דלקן סונול", "דלקן דלק", "פזומט" ו- "ספידומט".
5. מהו המחיר שמשלם בית עסק בעבור סולר הנרכש במסגרת הסדר עסקי? ניתן היה לסבור כי לאור התחרות העזה בין חברות הדלק, ולנוכח כוח המיקוח שיש ללקוחות עסקיים, המתדלקים מספר רכבים, כי מחיר זה יהיה נמוך מזה המוצע בתחנת התדלוק ללקוח המזדמן. ואולם, מתברר כי לעיתים מזומנות לא אלה פני הדברים. בצד לקוחות עסקיים המשלמים בעבור תדלוק בסולר פחות מהמחיר הנגבה בתחנה מלקוח מזדמן, מסתבר כי ישנם מקרים בהם לקוחות עסקיים משלמים בעבור תדלוק בסולר מחיר העולה באופן משמעותי - עד כדי 50% יותר - על המחיר הנגבה באותה עת מלקוח מזדמן המתדלק באותה תחנה עצמה. והסולר, כאמור, הוא אותו סולר.
6. כיצד נוצר מצב דברים זה, לפיו לקוח עסקי, החתום על הסדר עסקי "משדרג" עם חברת הדלק, משלם בעבור אותו מוצר, באותו מקום, עשרות אחוזים יותר מאשר לקוח פרטי, שאין לו כל הסדר מיוחד לא עם התחנה ולא עם חברת הדלק? ההסבר לכך היא שיטת התמחור בה משתמשות חברות הדלק במסגרת ההסדרים העסקיים שהן מציעות ללקוחות העסקיים. במסגרת כל ההסדרים הללו מחיר הסולר איננו נקבע על פי המחיר שנגבה בתחנה, אלא מתבסס על מחיר מחירון, (המכונה "המחיר המומלץ לצרכן"), המתעדכן לפי שיקול דעת חברת הדלק, בניכוי הנחה, המסוכמת עם כל לקוח בנפרד, והקבועה בסכום הנקוב בשקלים ובאגורות. בשנים האחרונות, העלתה כל אחת מארבע חברות הדלק הגדולות את ה"מחיר המומלץ לצרכן" שלה ביחס לסולר בשיעור תלול בהרבה מהעלייה שחלה במחירי הסולר בתחנות הדלק. לקוחות עסקיים שנתנו דעתם על שינוי זה, ופנו מעת לעת לחברת הדלק בדרישה לעדכן את ההנחה שקיבלו, הבטיחו לעצמם מחירי סולר סבירים. לעומת זאת, לקוחות עסקיים שלא נתנו דעתם לעליות החדות ב"מחיר המומלץ לצרכן", והמשיכו להתבסס על ההנחה שסוכמה עימם בעבר, נמצאו משלמים בעבור הסולר שרכשו מחיר גבוה, העולה במידה ניכרת על זה שנגבה מלקוחות פרטיים. זהו כל העניין, על רגל אחת.
7. תובענה זו נגד סונול, ושלושת התובענות המקבילות שהוגשו נגד דלק, פז ודור אלון, קוראת תיגר על דרך התנהלותן של ארבע חברות הדלק הגדולות בקשר לתמחור הסולר במסגרת ההסכמים העסקיים. לדידם של העותרים, כל אחת מהארבע נהגה שלא כדין כלפי בתי העסק שהתקשרו עימה בהסכם עסקי, והביאה בדרכים פסולות לכך שחלקם שילמו בפועל מחיר מופקע בעבור הסולר. חברות הדלק, כל אחת לפי דרכה, כופרות בטענות אלו. לשיטתן לא נפל כל פגם משפטי בפעולתן, ואין לבתי העסק ששילמו מחיר מופקע בעבור סולר אלא להלין על עצמם.
8. כל התובענות כנגד ארבע חברות הדלק הוגשו ככתבי תביעה, אליהם צורפו בקשות להכרה בתובענה כייצוגית בהתאם לפריט הראשון בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006. החלטה זו, מאשרת את הגשת התובענה כייצוגית כנגד חברת סונול. שתי ההחלטות הנוספות, הניתנות במקביל, מאשרות הגשת תובענות ייצוגיות כנגד חברת פז וכנגד חברת דלק (הדיון בבקשת האישור בעניינה של חברת דור אלון טרם הסתיים). בנימוקי האישור יש רכיבים משותפים. עם זאת, מאחר שכל אחת מחברות הדלק סברה כי עניינה שונה, הופרדו הדיונים, ועל כן גם ההחלטות בבקשות לאישור התובענות כייצוגיות. ההחלטה הנוכחית היא ההחלטה המרכזית בה יבחנו וינותחו כל הטיעונים שהועלו על ידי המבקשת מזה וחברת סונול מזה. בשתי ההחלטות האחרות נעשתה הפניה להחלטה זו ביחס לסוגיות חוזרות, ודיון לגופן רק בסוגיות שלא הועלו במסגרת הדיון בבקשה לאישור התובענה נגד חברת סונול.
9. להלן יפורטו נימוקי החלטה לאשר הגשת תובענה ייצוגית כנגד סונול ביחס להסדר "דלקן סונול" המופעל על ידה.
ב. רקע עובדתי
10. כל אחת מארבע חברות הדלק הגדולות ("סונול", "דלק", פז" ו- "דור אנרגיה") מציעה לבעלי עסקים, גדולים כקטנים, את האפשרות להתקשר עמה בהסכם מסגרת לרכישת בנזין וסולר לרכבי העסק (להלן אשתמש במונח " דלק" כדי להתייחס לבנזין ולסולר יחדיו). הסדרים אלו, המכונים אצל חברות סונול ודלק - "דלקן" (קרי, "דלקן סונול" ו"דלקן דלק"), אצל פז - "פזומט" ואצל דור אנרגיה - "ספידומט", מבוססים על עקרון הפעלה דומה: תדלוק רכבי העסק נעשה באמצעות התקן אלקטרוני מזהה המותקן ברכב או באמצעות כרטיס תדלוק מגנטי המונפק ללקוח, ומבלי שמבוצע תשלום לתחנת הדלק על ידי המתדלק. הנתונים בדבר התדלוקים מרוכזים על ידי חברת הדלק, הגובה את התשלום מבית העסק באופן מרוכז, אחת לחודש (לעיתים תוך מתן אשראי לזמן מוגבל), והיא אשר אחראית להתחשבן בגין הדלק מול מפעילי תחנות הדלק.
11. ההסדר העסקי, כשלעצמו, איננו מעורר קושי. הוא רצוי לבית העסק, מאחר שהוא מאפשר לו לעקוב ולפקח בצורה טובה יותר אחר צריכת הדלק על ידי רכבי העסק, ולשלם באופן מרוכז, ולעיתים גם במועד דחוי, בעבור כלל צריכת הדלק של העסק; הוא רצוי לחברות הדלק מאחר שהוא מסייע ביצירת נאמנות של הלקוח לחברת דלק מסוימת. קיצורו של דבר, המדובר בהסדר יעיל ונוח, המשרת הן את הלקוח (צרכן הדלק) הן את העוסק (חברת הדלק).
12. הקושי העומד ביסוד תובענה זו, ומספר תובענות מקבילות המתנהלות כנגד חברות הדלק האחרות, הוא תולדה של שיטת התמחור בה נוהגות חברות הדלק במסגרת ההסדרים העסקיים. בכל ארבע חברות הדלק הגדולות נהוגה שיטת התמחור הבאה: מחיר הבנזין והסולר שמשלם לקוח המתדלק במסגרת הסדר עסקי בתחנה מסוימת אינו נקבע על פי המחיר שנדרש לשלם לקוח מזדמן במועד התדלוק באותה תחנה (להלן: " המחיר ללקוח מזדמן"), אלא לפי מחיר אחיד, הקבוע לאותו בית עסק מכוח ההסדר העסקי (להלן: " מחיר הדלקן"). מחיר אחיד זה, דהיינו מחיר הדלקן שמשלם לקוח, נגזר ממחיר מחירון, המכונה "המחיר המומלץ לצרכן" (להלן: " המחיר המומלץ לצרכן"), אשר ביחס לבנזין נקבע על ידי המדינה וביחס לסולר נקבע על ידי כל חברת דלק לפי שיקול דעתה (להלן: " המחיר המומלץ לסולר"), בניכוי ההנחה שסוכמה בין הלקוח לבין חברת הדלק (להלן: " הנחת הלקוח").
13. תובענה זו, ושלוש תובענות מקבילות המתנהלות כנגד חברות הדלק האחרות (להלן: " התובענות המקבילות", וביחד: " התובענות בעניין ההסדרים העסקיים"), הוגשו לאחר שהתברר למבקשים בתובענות בעניין ההסדרים העסקיים, כי הם שילמו לאורך זמן לחברות הדלק בגין סולר שנרכש במסגרת ההסדרים העסקיים סכומים העולים באופן משמעותי על הסכומים שהיו משלמים בעבור אותו סולר על פי מחירי לקוח מזדמן בתחנות בהן תדלקו. הסיבה לפער זה ברורה וגלויה לכל המעיין בנתונים שנפרשו לפני: בעוד שהנחת הלקוח נקובה תמיד בשקלים ואגורות, והייתה לפיכך קבועה, המחיר המומלץ לסולר נקבע כאמור על ידי חברת הדלק לפי שיקוליה, כשבשנים האחרונות דאגה כל אחת מהן להגדיל את רכיב הרווח בתמחור באופן עיקבי. כך, למשל, לפי נתוני המבקשת בתיק זה, שחברת סונול לא ניסתה כלל לסתור אותם, בעוד שמחיר הסולר הממוצע ללקוח מזדמן, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלו בין אוקטובר 2002 לפברואר 2012 ב- 237%, הרי המחיר המומלץ לסולר אצל חברת סונול עלה באותה תקופה ב- 432%. משמעות הדבר היא שמרכיב הרווח במחיר המומלץ לסולר אצל חברת סונול בתקופה האמורה גדל ב- 6.22 ש"ח לליטר סולר. המצב אצל שלוש חברות הדלק האחרות דומה עד מאוד.
14. כתוצאה ממדיניות התמחור של חברות הדלק, נוצר מצב בו בית עסק שסיכם עם חברת הדלק במסגרת הסדר עסקי על הנחה בסכום נתון, ולא דאג לעדכן את גובה ההנחה לאורך זמן, מצא עצמו משלם לחברת הדלק סכומים שכללו רכיב רווח גדל והולך בגין הסולר שצרכו רכבי העסק, וכנגזר מכך עלו בעשרות אחוזים על מחיר הסולר ללקוח מזדמן.