החזרת כספי פיקדון למערער

השתלשלות דיונית

א.         ביום 9.7.07, הגיעו הצדדים להסכם בערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בתמ"ש 26789/98.

ב.         אישרתי את ההסכם  ונתתי לו תוקף של פסק דין.  כן הוריתי שהפקדון שהופקד על ידי המערער יוחזר לו.

ג.          משפנה המערער למזכירות בית המשפט הודיעה לו המזכירה האחראית, בו ביום, שהעניין יטופל בדחיפות וכי היא תודיע לו טלפונית על העברת הכסף.

ד.         בצהרי אותו היום התייצב ב"כ המשיבה (עם המשיבה) במזכירות ביהמ"ש וביצע המצאה אישית של החלטת כב' ראש ההוצל"פ לפיה מוטל עיקול על כספי הפיקדון הנ"ל. יודגש, כי ההחלטה בדבר הטלת העיקול ניתנה ע"י כב' ראש ההוצל"פ ביום 8/7/07, קרי יום קודם לדיון שנערך בפני.

ה.         המערער פנה לבית המשפט להורות על שחרור הפיקדון חרף העיקול.

ה.         ביום 15.7.07 הוריתי על קבלת תגובת ב"כ המשיבה.

ו.          בתגובתו טוען ב"כ המשיבה שיש לדחות בקשת המערער וכי יש להורות למזכירות להעביר את הכספים לתיק ההוצל"פ בהתאם לעיקול.

דיון

א.         לטענת ב"כ המשיבה הפכה גזברות בית המשפט להיות "מחזיק" במובן חוק ההוצל"פ. מאחר וצו ראש ההוצל"פ, בדבר העיקול, הגיע לגזברות קודם שהכספים שוחררו, חל עליהם הצו ויש לפעול לפי הוראות ראש ההוצל"פ. לטענת ב"כ המשיבה, משנתן בית המשפט את פסק הדין הוא סיים מלאכתו וכי הסמכות ליתן החלטות בעניין נתונה בידי ראש ההוצל"פ.

ב.         עוד טוען ב"כ המשיבה שההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין לא כללה את החזר הפקדון וכי עניין החזרת הפקדון הוסף ביוזמת בית המשפט.

ה כ ר ע ה

א.         עם מתן פסק הדין בערעור, הכולל הוראה בדבר החזרת הפקדון למערער, פנה המערער למזכירות בית המשפט לקבלת הפיקדון.

ב.         מתברר שבאותה עת, לא היתה המזכירות מודעת לעיקול ורק בשלב מאוחר יותר, לאחר שהמשיבה ובא כוחה המציאו את צו העיקול לביהמ"ש, הובא לידיעתי, על ידי המזכירות, דבר הטלת העיקול (כאמור בהחלטתי מיום 15.7.07).

ג.          אמור מעתה, המשיבה ובא כוחה ידעו במהלך הדיון שהתקיים בפני כי יום קודם לכן הוטל, לבקשתם, עיקול על כספי הפיקדון בלשכת ההוצל"פ, אולם נמנעו משך הדיון כולו לגלות את אוזנו של בית המשפט על אודות קיומו של עיקול זה. אף לאחר שהוריתי על החזרת הפיקדון לידי המערער עמדו בשתיקתם, אף שידעו שההוראה על החזרת הפיקדון הינה בכדי. רק לאחר שהסתיים הדיון, מיהרו להמציא למזכירות בית המשפט את צו העיקול.

ד.         זאת ועוד:

(1)        כאמור, הערעור הסתיים בהסכם שבין הצדדים. עיניו של המערער היו כלות לפקדון שאמור היה להיות מוחזר לו. אפשר שאילו ידע שחרף הגיעו להסכם יועבר הפקדון למשיבה, מחמת העיקול, הוא לא היה מגיע להסכם, והיה עומד על הוצאות, לאור תוצאות הערעור.

(2)        אכן, לא צויין בפרוטוקול שההוראה בדבר החזר הפקדון ניתנה בעיקבות בקשתו של המערער להחזר הפקדון, אך ברי לי, שכך, אכן, היה.

(3)        אפשר ששתיקתם של המשיבה ובא כוחה יש בה משום הסכמה מכללא להחזר הפקדון, כחלק מהסדר הפשרה.