החומה קואפרטיב לחומרי בנין בפ"ת נ' עיריית פתח תקוה

החלטה

1. העוררת היא אגודה שיתופית שהוקמה בשנת 1950 ועסקה בייצור רעפים, אבני מדרכות ומרצפות.

כעבור כ- 50 שנות פעילות נקלעה העוררת לקשיים, בעקבות מאורעות שנת 2000, וחדלה לפעול. את הנכס בפתח תקווה, שבו שכן מפעלה, מכרה העוררת לחברה קדישא פתח תקווה, על פי הסכם מכר מיום 9.7.01.

העוררת טוענת כי לקראת מכירת הנכס היא ערכה בירורים מה החובות שחלים על הנכס. מנהל העוררת, מר דרור שטי, פנה למחלקת הגבייה במשיבה, עיריית פתח תקווה, וקיבל פירוט של חובות שוטפים כגון: ארנונה, שילוט, ובנוסף - היטל השבחה; אך לא נאמר לו דבר אודות היטלי ביוב ותיעול שיש לשלם בגין הנכס.

2.לצורך העברת הרישום של הבעלות בנכס על שם הקונה נזקקה העוררת לאישור, על פי סעיף 324 (א) לפקודת העיריות [נוסח חדש], בדבר העדר חובות על הנכס (עניינו של אישור כזה הוא נידן מרכזי בערר דנן. לשם נוחות הוא יכונה להלן: האישור לטאבו).

מנהל העוררת, מר דרור שטי, טוען - בסעיף 26 לתצהירו - כי עו"ד רווית לוויים, ממשרד עורכי דין, שייצג את רוכשת הנכס, מסרה לו כי היא קיבלה אישור לטאבו, לצורך העברת הבעלות בנכס על שם הקונה, וזאת מבלי שהעירייה דרשה את היטל הביוב.

העברת הבעלות על שם הקונה התעכבה במשך כשנה, ואז התעורר הצורך להאריך את תוקף האישור האמור. העוררת טוענת כי רק כשהתעורר הצורך להאריך את תוקפו של האישור לטאבו, בשנת 2004, רק אז "גילתה" העירייה שטרם שולם היטל ביוב ודרשה את תשלומו. סכום ההיטל שנדרש היה 142,399.83 ₪, ותשלומו נדרש כתנאי למתן האישור לטאבו. העוררת שילמה את סכום ההיטל "תחת מחאה", ובערר זה תבעה השבתו.

3.טענותיה העיקריות של העוררת הן: טרם מכירת הנכס ערך מנהל העוררת, מר שטי, בירור מקיף אילו תשלומי חובה יהיה על העוררת לשלם בגין הנכס. במסגרת בירור זה פנה מר שטי גם אל מר קובי גולומבק - אז מנהל מחלקת הגבייה בעירייה, ולימים סגן מנהל אגף השומה - ואל פקידה בשם ורה, שאליה הפנה אותו, ונמסר לו כי יהיה על העוררת לשלם בגין ארנונה, מים ושילוט, אך לא נאמר דבר אודות היטל ביוב (או היטל תיעול).

עוד טוענת העוררת כי רק ביחד עם הדרישה מיום 6.6.04, לתשלום היטל הביוב, נמסרה לה גם ההודעה על החלטת העירייה בדבר התקנת הביוב, אולם מדובר בהחלטה משנת 1970.

העוררת טוענת כי משהמתינה העירייה כ- 35 שנים, בין החלטתה על התקנת הביוב לבין דרישת התשלום, אזי אין היא רשאית לדרוש את תשלום ההיטל בשיהוי כה ניכר. העוררת טוענת כי משנמנעה העירייה, במשך שנים כה רבות, לדרוש את היטל הביוב, ואף לא הודיעה לעוררת על קיומו של חוב זה - היא יצרה בכך מצג, אשר העוררת הסתמכה עליו ושינתה את מצבה לרעה. שינוי המצב לרעה מתבטא בכך שלו ידעה העוררת, שהעירייה עתידה לדרוש ממנה את היטל הביוב, היא היתה מביאה עלות זו בחשבון במסגרת העסקה של מכירת הנכס לקונה, כפי שעשתה לגבי תשלומי חובה אחרים שאודותם ידעה. הוצאת דרישת התשלום לגבי היטל הביוב (ואף היטל תיעול) בשלב כה מאוחר גרמה לעוררת לאבד סכום משמעותי מהתמורה של מכר הנכס, ואף הוגשה כנגדה תביעה על ידי הקונה, בגין אי המצאת האישור לטאבו, שהתעכב בשל דרישות העירייה להיטלי הביוב והתיעול.

נזק זה נגרם לעוררת, לטענתה, כתוצאה מהמצג של העירייה, אשר עד הוצאת דרישת התשלום לא הודיעה לעוררת על התקנת הביוב ולא דרשה את תשלום ההיטל.

על כן, טוענת העוררת, יש להחיל כלפי העירייה את עיקרון המניעות ולקבוע כי היא מנועה מלדרוש את היטל הביוב, במועד שבו נדרש.

מנגד טוענת העירייה כי דרישת התשלום הוצאה כדין, וכי כשקיים לגבי הנכס חוב של היטל ביוב, אזי מחובתה של העירייה, כלפי הקופה הציבורית, להתנות את מתן האישור לטאבו בתשלומו של ההיטל.

4.הצגת מצב הדברים על ידי העוררת: כאילו במשך כ- 35 שנים נמנעה העירייה לדרוש את היטל הביוב, ולא הודיעה לעוררת על קיומו; ועל כן יש לראותה כמי ששכחה אודותיו או ויתרה עליו - אינה משקפת באופן נכון ומלא את מצב הדברים:

החלטת העירייה בדבר התקנת הביוב העירוני התקבלה, אמנם, בשנת 1970, ובשנת 1975 הונח קו ביוב ברח' גליס, סמוך לנכס של העוררת. אולם הנכס של העוררת לא חובר לקו הביוב העירוני והמשיך להשתמש בבורות סופגים. מר שטי ציין זאת בתצהירו (בסעיף 21), ואף בעדותו. במהלך עדותו של מר גולומבק הוגש מסמך העירייה ת/1, שהתקבל כמוצג לבקשת ב"כ העוררת (בעמ' 18 - 19 לפר').

המוצג ת/ 1 חשוב מאד לענייננו. הוא נכתב ביום 15.6.04, היינו - מעט למעלה משבוע לאחר הוצאת דרישת התשלום לעוררת (ביום 6.6.04), וכשבוע לפני שהיטל הביוב שולם לעירייה (ביום 22.6.04).

בחלקו הראשון של המסמך פונה גב' ורה מאגף השומה אל גב' לודה מאגף הביוב בשאלה לגבי נכס העוררת: "חייבנו את הגוש וחלקה הנ"ל עבור אישור חיבור לביוב בזמן העברת טאבו. מבקשים לדעת, מתי הונחו קווי ביוב בחלקה הזאת ובאזור".

בחלקו השני של המסמך מצוייה תשובתה של גב' לודה: "קו ביוב ברח' גליס סמוך לחלקה הונח ב- 1975. חיבור ביוב לחלקה טרם בוצע".

מהמסמך ת/ 1, שאינו שנוי במחלוקת, עולות מספר עובדות חשובות לענייננו:

א. קו הביוב הסמוך לנכס העוררת (ברח' גליס) הונח בשנת 1975.