החב להגנת הטבע ואח' נ' קולומבוס ג'יאוגרפיק סיסטמס בע"מ ואח'

החלטה

1.בקשה לחיוב המשיבה 2 היא התובעת שכנגד בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת, בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, היא הבקשה נושא ההחלטה.

2.הבקשה הוגשה על יסוד הטענה כי המצב הכלכלי של המשיבה 2 מצדיק חיובה בהפקדת ערובה, כן נטען כי סיכויי התביעה שכנגד לא רק שהם נמוכים אלא שעצם הגשת התביעה שכנגד נועד אך ורק למטרה אחת - להוות משקל נגד לתביעת המבקשת וכי מדובר בתביעה "הזויה, שקרית, סתמית ומגוחכת שאינה נתמכת בכל ראיה או ראשית ראייה..." (סעיף 12 לבקשה); להוכחת מצבה הכלכלי של המשיבה 2 צרפו המבקשים את בקשת המשיבים לבית המשפט להארכת מועד להגשת כתב הגנה ולפיה "גם אני וגם חברת קולומבוס שאני הבעלים היחידי שלה מצויים כיום במצב כלכלי קשה ביותר, החברה למעשה אינה מכניסה כספים זה מספר חודשים..."; לא רק זאת אלא שמתדפיס רשם החברות שצורף לבקשה עולה כי ההון הרשום של המשיבה 2 הוא 20,000 ₪ וההון המונפק עומד על סך של 1,000 ₪, עוד עולה מהבקשה כי לא שולמו כל אגרות רשם החברות למן הוָסֵד המשיבה 2 ולא רק זאת אלא שמתדפיס רשם החברות עולה כי נרשמו שעבודים על החברה (ששה במספר).

3.המשיבים התנגדו לבקשה. לטענתם, מדובר בתביעה שכנגד ועל כן הוראות הדין הנטענות אינן חלות על ההליך, ועוד טענו כי ממילא מתנהל ההליך נגד המשיבה 2 בתובענה העקרית, כי היא לא פתחה בהליך וכי 'נגררה' אליו ועל כן אין לחייבה בערובה ולהכביד עליה לנהל את ההליך, כי תביעתה מבוססת כדבעי וכי סיכוי ממשי לה להתקבל; אשר למצבה הכלכלי הודתה למעשה המשיבה 2 כי "נפגעה קשה במישור הכלכלי ונזילותה הכספית ספגה מכה קשה" (סעיף 3 לתשובה) אלא שציינה כי למבקשת עזות מצח לפנות בבקשה זו מאחר שמצבה הכלכלי נגרם לה בעקבות פעילות המבקשת ועוד ציינה כי חרף המכה הכלכלית שספגה היא מתאוששת ממנה באיטיות.

4.בחנתי את מכלול טענות הצדדים, וכן את החומר שהוצג לי – והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

המתווה הנורמטיבי לחיוב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת מוסדר בחוק החברות - סעיף 353א ובתקנות סדר הדין האזרחי - תקנה 519.

בהתאם להלכה, נועד ההסדר למנוע הגשת תביעות סרק לבית המשפט והבטחת תשלום הוצאות נתבע כאשר סיכויי התביעה אינם גבוהים, ראו למשל רע"א 1037/07 ל.ג הנדסה ממחושבת נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו-11.2.09) שם גם נאמר כי כאשר בית המשפט נדרש לסוגית חיוב תובע בערובה להוצאות לפי תקנה 519 לתקנות יש להביא במסגרת השיקולים את סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי וכן עליו לתת דעתו למיהות הצדדים, ולשקול את הפגיעה בזכות הקניין של בעל דין על ידי הטלת ערובה לאור עקרונות חוקתיים לרבות נגישות לערכאות, עוד עולה מהפסיקה (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות ואח' נ. מרדכי זיסר ואח') כי חזקה שעל חברה להפקיד ערובה להוצאות כדי למנוע ממנה להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית וכדי למנוע מצב בו לא ניתן יהיה לגבות ממנה הוצאות אם יושתו עליה.

כך ברע"א אויקל נ. נילי מפעלי מתכת פ"ד מד (1) 647 אמר כבוד השופט ש. לוין "דעתי היא שקיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות אלא אם כן קיימים בנסיבות הענין טעמים לסתור".

קרי, האמור בחוק לענין חיוב חברה בערובה הוא בגדר חזקה הניתנת לסתירה בדרך של הוכחה כי החברה תוכל לשלם את הוצאות הנתבעים ככל שיזכו בפסק דין לטובתם, כן יש לשקול את סיכויי ההליך.

5. בעניננו, משהונחה תשתית ראייתית ממנה ניתן ללמוד על קושי כלכלי ממשי של המשיבה 2, היה היה עליה לסתור בתגובתה את הנטען, ולהוכיח כי תוכל לעמוד בתשלום ההוצאות במידה שהתביעה שכנגד תדחה, אלא שלא רק שהמשיבה לא עמדה בנטל זה, ולא הצליחה לסתור את האמור מפי המבקשת אלא שאף ציינה בתגובתה כי אכן מצבה הכלכלי אינו טוב 'אך היא מתאוששת' אך לכך לא הביאה כל ראיות.

6.ראיתי לדחות את טענת המשיבה כי אין הוראות הדין חלות על 'תביעה שכנגד' אלא על תביעה בלבד; לא רק שהתכלית שלשמה נחקקה התקנה רלוונטית גם לתביעה שכנגד ואין לטעמי כל משקל לטענה ש'בלאו הכי מנהל הליך' וכי התובעת שכנגד 'נגררה להליכים', הרי גם הדין מציין במפורש כי האפשרות לתבוע תביעה שכנגד היא זכות עצמאית וחלים עליה הכללים והדין החל על פתיחת תביעה (ראו תקנה 53(ג) לתקסד"א).

7.מכל האמור, ולאחר שבחנתי את התביעה שכנגד ואני סבורה כי יש ממש בטענת המבקשת שהתביעה שכנגד 'נולדה' אך ורק להוות משקל נגד, וזאת לאור מהותה ותוכנה, ולאחר שהונחו ראיות לכאורה למצבה הכלכלי של המשיבה 2 ואלה לא נסתרו, שוכנעתי כי יש מקום לחייב את המשיבה 2 להפקיד ערובה במסגרת התביעה שכנגד שהגישה.

8.נותר עתה לקבוע את שיעור הערובה.

במסגרת זו לקחתי בחשבון מספר שיקולים, לרבות העובדה כי המשיב 1 זכאי לנהל את התובענה ללא הפקדת ערובה גם אם המשיבה 2 לא תפקיד הערובה, כן הבאתי בשיקולי, מחד גיסא, את זכות המשיבה לפנות לערכאות שיפוטיות (רע"א 544/89 הנ"ל), ומאידך גיסא את זכות המבקשת למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאותיה, במקום בו נראה לי כי סיכויי התביעה אינם גבוהים (וזאת בלי לקבוע עמדה נחרצת ובשלב זה של ההליך) (ע"א 2877/92 אל לטיף נ. מורשת בנימין למסחר ולבניה פ"ד מז(3) 846).

לאחר ששקלתי ואיזנתי בין הזכויות הנוגדות ראיתי לחייב את המשיבה 2 להפקיד ערובה שאינה גבוהה יתר על המידה, כדי לא לחסום את דרכה, כאשר בכל זאת קיים סיכוי (ולו לכאורי) לתביעתה.

אשר על כן, ובנסיבות העניין, ראיתי לחייב את המשיבים להפקיד ערובה בסך 20,000 ₪, כתנאי להמשך ההליכים בתובענה שכנגד – וכך אני מורה.

הערובה תופקד בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן תמחק המשיבה 2 כתובעת בתביעה שכנגד.

לא ראיתי לפסוק הוצאות, שהרי הוריתי להבטיח את הוצאות המבקשת בהליך.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תש"ע, 12 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי