החברה לפיתוח תל אביב בע"מ ואח' נ' תל אביבה בר ומסעדה (ת.א.ב) בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשת הנתבעים 1, 4, 5 לסילוק "חלקי" על הסף.

1.התובעת היתה בעת הרלבנטית לתביעה בעלת הזכויות בחטיבת קרקע המהווה חלק משטחי מגרשי התערוכה בתל אביב. הנתבעות 1-4 הינן חברות פרטיות העוסקות בבילוי והסעדה והנתבע 5 הינו מנהלן. תביעת התובעת כנגד הנתבעים הוגשה לתשלום דמי שכירות/דמי שימוש ראויים שלא שולמו בגין שימוש במספר יחידות במבנים שונים (המכונים מבננים).

2.המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעה או חלק ממנה. לטענתם, נתבע סכום של 36,832 ₪ - ללא עילה. לשיטתם, עתירת המשיבה בס' 53 לכתב התביעה אינה נתמכת בטיעון עובדתי בגוף כתב התביעה. לפיכך, גם אם בית המשפט יכיר בנכונות טענות התובעת, לא ניתן יהא לפסוק לטובתה את הסכום הנ"ל.

3.עוד טענו המבקשים כי התובעת אינה יכולה לתבוע את הנתבעים "יחד ולחוד" שכן, ברי כי ככל שהשכירו נכסים שונים, אין לכ"א מהנתבעות 1-4 יריבות אל מול התובעת ביחס למושכר שהושכר לנתבעת אחרת.

4.הוסיפו המבקשים וטענו כי כתב התביעה אינו מעלה כל עילה/ יריבות כנגד הנתבע 5.

5.המשיבה טענה כי הבקשה קנטרנית, חסרת תום לב ואף הוגשה באיחור. המבקשים כבר הגישו בקשת סילוק אחת- שנדחתה. באותה בקשה לא העלו את הטענות הנטענות עתה, למרות שרובן ככולן מתבססות על כתב התביעה. לטענתה, עולה חובת התשלום לסכום של 36,832 ₪ מנספחים שצורפו לתביעה. באשר ליריבות כ"א מהנתבעות, כתב התביעה פירט איזו מהן החזיקה באיזה נכס וכך גם סעיף 53 לכתב התביעה.

6. לעניין מנהל החברות טענה המשיבה כי סוכם שהנתבעת 1 והנתבע 5 יכנסו בנעלי המבקשות 2-3 בכל הנוגע להסכם השכירות של מבנה 19. על כן, קיימת עילת תביעה ישירה כנגדו. לחלופין, ככל שבית המשפט יקבל מי מטענות המבקשים בעניין זה מתבקש להתיר למשיבה תיקון כתב התביעה בהתאם. בעיקר טענה המשיבה כנגד הסחבת בה נוקטים המבקשים.

7.דיון

הצדק עם המשיבה כי למרות שההליך המשפטי נפתח במאי 2011, טרם החלו בו ההליכים. עוד יש להזכיר כי המבקשות הגישו בקשת סילוק קודמת, ומשום מה לא העלו בה את הטענות הנטענות עתה.

8.בית המשפט רשאי לסלק תובענה על הסף בהתאם לתקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. בפסיקה נקבע כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". (ר' ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478).

9.עם זאת, בית המשפט מעדיף ליתן לבעל דין את יומו וליתן הכרעה עניינית (ר' ע"א 335/78שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 – 156), די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312) - ובכל מקרה בית המשפט אינו מורה על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה כאשר ניתן להצילה על ידי תיקון. (ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן , פ"ד מא(1) 577).

10.הנני מסכימה עם המבקשים כי כתב התביעה איננו מתיחס באופן מפורש לפלישה בגינו נתבע הסכום האמור לעיל. מאידך, פורטו בו המחזיקים השונים באופן שניתן לכמת את החיובים השונים המפורטים בס' 53- הוא סעיף הסעדים המבוקשים. כתב התביעה אף מפרט, בס' 24-30 את מעשים המיוחסים לנתבע 5 (אם כי לא מצאתי שם את הטענה כי הוא נכנס בנעלי מי מהנתבעות.

11.מכיון שכך, לא מצאתי להורות בשלב זה על מחיקה. כלל ידוע הוא במשפט האזרחי כי "המוציא מחברו עליו הראיה". באם המשיבה החסירה פרט עובדתי רלוונטי שהיה עליה לציין בכתב תביעתה, ממילא יוכלו המשיבים להעלות התנגדויות להרחבת חזית במהלך ההוכחות. לאחר בירור ההליך ומשיונחו סיכומי הצדדים לפני בית המשפט (במסגרתם יוכלו להעלות המבקשים גם את הטענות להיעדר עילה/ יריבות), יוכל בית המשפט להכריע בשאלות המצויות במחלוקת.

12.למשיבה אעיר כי אם הינה סבורה כי יש לתקן את כתב תביעתה, רשאית להגיש בקשה נפרדת לכך, בצירוף הנוסח אותו מבקשת להגיש.

לאור הנימוקים שצויינו לעיל, הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ יחולו עפ"י התוצאות בסופו של ההליך.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ב, 09 מאי 2012, בהעדר הצדדים.