החלטה
מבוא
המערערות- המבקשות פנו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מיום 24.9.11 שניתן ע"י בית משפט השלום בקריות (השופטת פנינה לוקיץ') בת.א. 3613/06. כמתואר בפסק הדין מדובר בתביעה לאכיפת חוזה שנחתם בין המשיב למבקשת 1 ולחיוב המבקשות בתשלום פיצויים מוסכמים בסכום של 1,260,000 ₪ בגין הפרות חוזה, בנוסף לפיצוי על סך 30,000 ₪ בעבור רכוש שנגנב למשיב לטענתו, בשל מחדלן של המבקשות.
בית משפט קמא בפסק דינו קבע כי המבקשות הפרו את החוזה כלפי המשיב, הפרה יסודית המשכללת את זכותו לקבלת הפיצוי המוסכם, לצד העובדה כי המשיב ויתר מרצונו על קיום חלק מההסכם עוד בטרם נשלחה לו הודעת ביטול ההסכם ובהעדר כל יחס סביר בין הפיצוי המוסכם הנותר לבין הנזק שניתן היה לצפותו בעת כריתת ההסכם. בית משפט קמא חייב את המבקשות ביחד ולחוד, לשלם למשיב פיצויים מוסכמים מופחתים בסך של 529,200 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. המבקשות חויבו גם בתשלום הוצאות המשיב בגין אגרה ששולמה, ובשכ"ט עו"ד בסך של 87,000 ₪.
המבקשות- המערערות פנו לבית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בית משפט קמא בהחלטתו מיום 25.10.11 הורה על עיכוב ביצוע ביחס למחצית מהסכום שנפסק לטובת המשיב וקבע כי מחצית הסכום שנותר תשולם בצירוף מחצית משכר טרחת עו"ד שנפסק.
תמצית טענות המבקשות
המבקשות מבקשות כי בית משפט יורה על עיכוב ביצוע פסק הדין במלואו, לטענתן בפסק הדין נפלו מספר שגיאות מהותיות ועל כן סיכויי הערעור גבוהים. לטענת המבקשות כי בענינינו מתקיימים שני התנאים הנדרשים בפסיקה.
באשר למאזן הנוחות המבקשות טוענות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן באופן מובהק. בעת הגשת התביעה המשיב קיבל פטור מתשלום אגרה, במסגרת הבקשה שהגיש תיאר את מצבו הכלכלי הקשה, בין היתר ציין כי הוא מובטל החי בדוחק כלכלי בדירה שכורה, עקב מחלה של אישתו שאינה יכולה לעבוד, הוא נאלץ ליטול הלוואות מהבנקים ואינו יכול לעמוד בהחזר שלהן. המשיב צירף תעודה מהלשכה לסיוע משפטי המעידה על חוסר יכולתו לשלם את האגרה.
המבקשות מוסיפות כי במהלך התקופה בה התנהל ההליך, המבקשת 1 קיבלה מפעם לפעם הודעות עיקול מתיקי הוצאה לפועל המתנהלים נגד המשיב, דבר המעיד על מצבו הכלכלי הקשה. בנסיבות אלו טוענות המבקשות כי אין סיכוי להשבת המצב לקדמותו במידה והערעור של המבקשות יתקבל.
לטענת המבקשות אי היענות לבקשה ייצור מצב בלתי הפיך, לפיו יועבר לידי המשיב סכום של כ- 400,000 ₪, אשר קרוב לודאי ירד לטמיון במידה והערעור יתקבל. מודגש בטענותיהן כי המשיב אינו מכחיש את מצבו הכלכלי הקשה. הן מצביעות על סיכויי הערעור ומפנות לטענות מהם עולה לטענתן כי סיכויי הערעור גבוהים.
תמצית טענות המשיב
המשיב מתנגד לבקשה, לטענתו אין מקום לעכב גם את המחצית הנוספת היות ומדובר בחיוב כספי. לטענתו עצם העובדה כי מדובר בפסק דין כספי יחד עם העובדה כי אין בידי המבקשות ראיות של ממש לפיה קיימים נושים (מעבר לעיקולי הבנקים) וטענתן בעלמא כי יקשה עליהן לקבל מהמשיב את הכספים שישולמו לו מחייבים דחיית הבקשה.
המשיב טוען כי באשר לאי היכולת לקבל כספים שישולמו למשיב, מעבר למחצית שכבר עוכבה, אינה נתמכת בראיות ואין בה כל ממש. יודגש כי סכום העיקולים, אם בכלל מגיע כדי 25% מסכום פסק הדין בלבד ומשעוכבה מחצית סכום פסק הדין אין עוד כל בסיס לחשש המבקשות כמו בכל פסק דין כספי אחר ואין לקבל בקשתן.
באשר להעתקי הודעות העיקול על כספי המשיב מבנק מרכנתיל מיום 12.11.07 ובנק דיסקונט מיום 5.6.11, מדובר בשני עיקולים בסך כולל של כ- 180,000 ₪, המבקשות צירפו הודעות עיקול באותו תיק ובגין אותו חוב למרות שמדובר בשני תיקים בלבד. המשיב טוען כי המבקשות לא הוכיחו כי העיקולים עדיין בתוקף. המבקשות לפי פסק הדין חויבו לשלם למשיב כ- 780,000 ₪ ולכן אפילו תקפים העיקולים הם ביחד מהווים 25% לכל היותר מסכום פסק הדין, גם בית משפט קמא החליט לעכב מחצית הסכום אשר כשלעצמו כפול מסכום העיקולים.
באשר למאזן הנוחות, המשיב טוען כי מצבו הכלכלי אינו קל, אך יחד עם זאת המבקשות לא התיחסו לטענות המשיב כי המבקשת 1 אינה איתנה כלכלית וקופתה ריקה ובאשר למבקשת 2 העובדה שמדובר בעיריה אינה מלמדת דבר על חוסנה הכלכלי, בסופו של יום לא יהא לו ממי להיפרע.
באשר לסיכוי הערעור, טענות הערעור מופנות כנגד קביעות עובדתיות ומהימנות, לאחר שבית משפט קמא שמע את העדים, טענות אשר בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בהן.
המבקשות מסרו תגובתן לתגובת המשיב, בה התייחסו לטענות המשיב וביקשו כי במידה ולא יעוכב פסק הדין, מחצית פסק הדין שלא עוכב תופקד בקופת בית משפט ולא תועבר למשיב.
דיון
בטרם אנתח את טענות הצדדים אפנה למסגרת הנורמטיבית כפי שנקבעה למשל ע"י הש' א' חיות בהחלטתה מיום 13.11.11:
"כידוע, הכלל הוא כי פסק דין יבוצע מייד עם נתינתו ובעל דין המבקש לעכב את ביצועו נדרש להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם פסק הדין יבוצע יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. מקום שבו מדובר בבקשה לעכב ביצוע של חיוב כספי בדרך כלל לא קיים חשש לנזק בלתי הפיך, למעט באותם המקרים שבהם הוכיח המבקש כי לא יוכל להיפרע מן הזוכה במידה שיזכה בערעור...". ע"א 6880/11 משהב חברה לשיכון בנין ופיתוח בע"מ נ' יונס בהג'ת.