הזוכה נ' צד ג' - מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

לפני בקשת הזוכה לחייב את צד ג', מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, בחוב הפסוק של החייב כלפיה, בהתאם להוראות סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק").

1.     תיק זה נפתח ביום 18/11/2009, כנגד החייב (חייב מס' 2 בתיק) לביצוע מספר המחאות שונות שחוללו. סכום החוב הרשום בתיק, נכון להיום מגיע לכ- 264,155. ¹⁷ ש"ח. לחייב 13 תיקים, מתוכם תיק מזונות וסך חובותיו במועד פרסום ההחלטה, עומד על כ-  4,011,855. ⁴³ ש"ח.

2.     ביום 13/06/2010, נשלח, באמצעות מדיה מגנטית, צו לעיקול כספי/נכסי/זכויות החייב המוחזקים אצל הצד השלישי - מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: " צו העיקול").

3.     ביום 07/07/2010, השיבה מנורה מבטחים ביטוח בע"מ(להלן: " הצד השלישי" או לחילופין " מנורה") ללשכת ההוצל"פ, כי "נרשם עיקול" על 4 פוליסות ביטוח חיים אשר מתנהלות ע"ש החייב, במשרדה.

4.     כב' רשם ההוצל"פ, דאז, הורה ביום 22/07/2010, כי על הצד השלישי להעביר ללשכת ההוצל"פ את כספי העיקול בצירוף רשימה של העיקולים, אשר הוטלו אצלו על נכסי החייב מכל גורם שהוא, ולצורך חלוקת כספי העיקול בהתאם להוראות הדין. הלכה למעשה, ניתן צו למימוש העיקול.

5.     תשובת הצד השלישי לצו המימוש, אשר נתנה ביום 15/09/2010, הייתה כי: לחייב חובות קודמים כלפיו והעולים על סך ערכי הפדיון שיש בפוליסות ולפיכך, לא עומדות לחייב יתרות כספים ו/או זכויות כספיות הניתנות למימוש.

6.     התברר לפניי, כי חובות החייב כלפי הצד השלישי, מקורן בשתי הלוואות שנטל המנו. ההלוואה הראשונה ניתנה לחייב במועד 06/04/2006 ע"ס 185,000 ש"ח, לתקופה של 5 שנים בריבית שנתית של 6% לשנה, כאשר המועד הראשון לתחילת סילוק ההלוואה הנו 12 חודשים בדיוק אחרי ה- 5 לחודש שלאחר קבלת ההלוואה (להלן: " הסכם הלוואה הראשון"). ההלוואה השנייה, ניתנה לחייב במועד 06/04/2008 ע"ס 28,000 ש"ח, לתקופה של 5 שנים בריבית של 6% לשנה, וכפי הנראה, המועד הראשון לתחילת סילוק ההלוואה, הנו 12 חודשים בדיוק אחרי ה- 5 לחודש שלאחר קבלת ההלוואה בחלוקה ל- 48 תשלומים (להלן: " הסכם הלוואה שני"). שתי ההלוואות ניתנו עפ"י הסכמים חתומים ע"י הצדדים, אשר כותרותיהם "בקשה והסכם לקבלת הלוואה בשעבוד פוליסות ביטוח חיים", ובכפיתה לתנאים בהם ובכלל זה: סעיפי שעבוד ומשכון, פדיון/סילוק, ניכויים, קיזוז והבטחת הנשייה במקרה של חדלות פירעון (עיין: סעיפים ד', ז' ו - י"ג לתנאי ההסכמי ההלוואות). בראשו של כל הסכם הלוואה, פורטו מספרי הפוליסות הרלבנטיות אשר שועבדו כבטוחה לפירעון כל הלוואה.

7.     נכון ליום 22/08/2011, יתרת חובו של החייב כלפי הצד השלישי, בגין ההלוואה הראשונה, עמדה על סך של 229,107 ש"ח, ובגין ההלוואה השנייה, עמדה היא על סך של 34,753 ש"ח. על פי טענת הצד השלישי, וכפי העולה מלשון ההסכמים, שתי ההלוואות הובטחו בשיעבוד מלא של פוליסות ביטוח החיים של החייב, לטובת הצד השלישי ואף הוקנתה לטובתו זכות הקיזוז של ערכי הפדיון הצבורים בפוליסות אלה, כנגד יתרת החוב לפי לוח הסילוקין של ההלוואות, במצב של אי-פירעון או חדלות פרעון.

8.     ביום 16/06/2011, עתר הזוכה לחיוב הצד השלישי בחוק הפסוק, ובמסגרת בקשתו טען, בין היתר, כי הצד השלישי פעל בחוסר תום לב משווע, תוך "הטעיה מכוונת ומתוכננת של רשם ההוצל"פ". ביום 26/06/2011 התקיימה לפניי חקירת הצד השלישי, ולאחריה הוגשו סיכומי הצדדים וסיכומי תשובה.

9.     התברר לפניי, כי יתרות החוב של החייב כלפי הצד השלישי, בגין 2 ההלוואות שנטל, עומדות על סך של 263,860 ש"ח נכון ליום 22/08/2011. סך ערכי הפדיון של כלל פוליסות החייב, לאותו מועד, בטרם בחינת היבט המיסוי ו/או ניכוי שמקורו במשיכה שלא כדין, עומד על סך של 312,952 ש"ח, ולאחר ניכויי מס, צפוי לעמוד על סך של 244,393 ש"ח, כמפורט להלן: