הורביץ ברזל לבנין בע"מ ואח' נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ

החלטה

במהלך הדיון היום, הבעתי בפני המבקשים תהיות באשר למכשלות העומדות לכאורה בדרך להצלחת בקשתם, וזאת על מנת לאפשר להם לבחון האם אין מקום למחיקת הבקשה, ולחלופין – לאפשר להם להתמודד עם הקשיים האמורים. המבקשים בחרו לעתור למחיקת הבקשה. נותרה סוגיית ההוצאות. בעניין זה, ובשים לב לכך שרק במחיקת הבקשה עסקינן (תוך הותרת חופש פעולה למבקשים להגשת בקשות עתידיות), אך יש להקל עם המבקשים נוכח נכונותם לסגת מן הבקשה, בחנתי עם הצדדים דרכים שונות לקביעות מותנות ביחס להוצאות. הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה במתווים שכאלה ולבסוף עתרו לטעון להוצאות ללא התנייה כלשהי, קרי שחובת תשלומן תקום על אתר, אם תיקבענה. ואכן טענו הצדדים, ועקב אילוצי זמן הבהרתי כי החלטה תינתן בכתב רק לאחר הדיון, דבר שנעשה עתה.

לחובת המבקשים: כפי שהבהרתי כבר בדיון, מדובר בבקשה בעייתית ביותר. דיונית, היא קוראת לעיכוב ביצוע פסק דין, דבר שאין סמכות לבית משפט זה לעשותו. אין היא מתיימרת לבסס את מאזן הנוחות לטובת המבקשים, ובמהלך הדיון התברר שלפחות לגבי חלקם – שלא בכדי: כך לדוגמה, המבקשות 1 ו-4 אינן פעילות, ובהיעדר זכויות חוקיות בקרקע מושא ההליך, קשה להצביע על נזק שייגרם להן. תביעה לא הוגשה כלל, ולכן קשה להעריך את סיכוייה הטובים, אולם בכל מקרה דומה שטענות המבקשים בכל מתווה שהוא הן בעייתיות, שעה שתלוי ועומד פסק דין לפינוי הקרקע שהמבקשים ידעו על ההליכים שהובילו אליו אך לא עשו דבר כדי לנסות ולהשתתף בהליך, וכאשר לגוף הדברים אין להם כל זכות חוקית במקרקעין זולת טענה להיותם בני רשות בקרקע. הדברים נאמרים בתמצית שבתמצית כמובן. משמעות נתונים אלה (ואחרים) היא שהמשיבה נאלצה להתמודד עם בקשה, ואף עם צו מניעה ארעי שניתן על בסיסה, שעל פני הדברים לא היה מקום להגשתה מלכתחילה. היא זכאית לשיפוי אפוא בגין הוצאותיה הריאליות.

לכף זכות עומדת למבקשים נכונותם לסגת בהם מן הבקשה. לנתון זה ייתכן משקל רב, תדיר – כזה המביא לביטול ההוצאות ככלל, שכן יש בו כדי לחסוך מזמנם של הצדדים, ובעיקר להבטיח לצד שכנגד את זכויותיו. ברם אף שיש לתת משקל לשיקול זה, הרי שבמקרה דנן המשקל יהיה מתון בלבד. זאת שכן המבקשים הודיעו כי הם שוקלים להגיש תובענה, ובגדרה בקשה חדשה לסעד זמני, במתכונת שתהיה שונה כמובן מזו שהוגשה, אך שתוחלתה היא זהה: עיכוב המהלך לסילוק יד מן המגרש מושא ההליך, חרף פסק הדין בעניין שניתן לפני זמן רב. במקרה שכזה, יכולה ואף צפויה המשיבה למצוא עצמה חשופה לכך שבעוד זמן לא רב ישובו המבקשים וינקטו מהלכים לסיכול הפינוי, ייתכן לרבות בהגשת בקשה במתכונת חדשה לסעד זמני, בקשה שיהיה צורך לדון בה ולהתמודד עמה. במצב דברים זה, הרי שמחיקת הבקשה תועלתה למשיבה תהא מוגבלת (גם אם לא אפסית, שכן עצם ההליך שהתקיים והסתיים היום יהיה בו כדי להקשות על המבקשים לנקוט הליכים חדשים).

על יסוד כל האמור, הרי שלא אפסוק למשיבה את מלוא הוצאותיה הריאליות, כי אם את חלקן בלבד. המבקשים, יחד ולחוד, יישאו אפוא בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה בסכום של 12,500 ש"ח.

ניתנה היום, כ"א אלול תשע"ג, 27 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.