תיק הוצל"פ
לשכת ההוצאה לפועל תל אביב - יפו
|
510486-01-16
22/05/2016
|
בפני כב' הרשמת :
נעמה טלמן-בולטין
|
| - נגד - |
המבקש:
זוכה 1-----
|
בעניין:
חייב 1 -----
|
| החלטה |
לפניי בקשת הזוכה כי אקבע שהמצאת האזהרה למשרדו של עו"ד נתי חלפין הינה המצאה כדין אל שני החייבים בתיק, וזאת בהתאם להוראת תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.
אקדים ואציין כי לאחר ששקלתי את טיעוני הזוכה ואת הפסיקה הרלבנטית, סבורני שבמקרה דנן ניתן לראות בהמצאת האזהרה למשרדו של עו"ד חלפין כהמצאת האזהרה כדין לחייבים.
ואבאר נימוקיי:
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק" או "חוק ההוצאה לפועל") המתייחס להמצאת אזהרה ופסק דין, קובע כדלקמן:
"(א) משהוגשה בקשת ביצוע, ימציא המוציא לפועל לחייב אזהרה שעליו למלא אחר פסק-הדין...נ
(א1) .....ב
(ב) המצאת האזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית-דין לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין); לעניין זה, הסמכויות הנתונות בתקנות סדר הדין לבית המשפט או לרשם, יהיו נתונות לראש ההוצאה לפועל.
תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת, כדלקמן:
"ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת."
אמנם, דרך המלך היא המצאה לנמען גופו, אך התקנה אינה קובעת כי, בטרם תתקבל המצאה למורשה של הנמען, יש להוכיח כי לא ניתן להמציא לנמען עצמו, אלא, על פי לשון התקנה מדובר בדרכי המצאה חלופיות.
בע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק ואח' נ' תרז קדם ואח פ"ד לח (4) 309 ,עמ' 313-314, נקבע כי תקנה 477 אינה דורשת כי שלקוח יסמיך את עורך הדין לקבל כתבי בי-דין וכי די שהוא פועל אותה עת כעורך דין של הנמען כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי בי-דין בשמו:
"לגבי מורשה, דורשת התקנה הנ"ל, שהוא יהא "מורשה לקבל כתבי בידין", אך אינה דורשת, שיהא רשאי גם לייצג את מרשהו בבית המשפט. די בכך שכמורשה לקבלת כתבי-בי-דין חזקה עליו שיעביר את הידיעה למרשו (ע"א 403/64 [1]). לגבי עורך-דין, אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי-בי-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי-בי-דין בשמו.
מכל מקום, די בכל האמור כדי להצביע על כך, שעורכי הדין דה-שליט וננטל פעלו בנושא ההסכמים כעורכי הדין של המערערת, גם אם לא הוסמכו לייצג אותה במשפט. פעולתו של עורך-דין אינה מתמצה בייצוג לקוחו בביתמשפט. היא משתרעת גם על פעולות בעלות אופי משפטי אחר (ראה סעיף 20של חוק לשכת עורכי הדין). כפי שכבר צוין, די לצורך תקנה 439, שמקבל ההמצאה יהיה עורך הדין של הנמען, ואין התקנה דורשת, שיהא מוסמך לייצג את מרשו בבית המשפט דווקא. אין כל טענה, ובוודאי לא ראיה, שהמרשה, המערערת, שללה מעורכי הדין דה-שליט וננטל את הסמכות, שחזקה עליהם שקיימת להם כעורכי-דינה, לקבל בשמה כתבי-בי-דין. כל שנאמר במכתב הנ"ל של עורך-דין דה-שליט הוא, שקיבל מן המערער הרשאה לקבל כתבי-בי-דין בשמו.." (ההדגשה שלי – נ.ט.ב).