פסק דין
בפני ערעור היטל השבחה, כאמור בסעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן- "התוספת"), על השומה המכרעת מיום 12.7.09, שומתו של השמאי מר שמואל רוזנברג, הנוגעת לנכס הידוע כגוש 6948 חלקה 65, מבנה ברח' חזנוביץ' 20 תל אביב.
לטענת המערערת, הועדה המקומית, טעה השמאי המכריע באמור בסעיף 9.2 לשומה המכרעת, לפיו תב"ע "ג1" לגבי חדרי יציאה לגג בשטח של עד 40 מ' לחדר, אינה יוצרת כל השבחה בנכס.
"המצב הקודם" לגבי נושא הגגות בתחום עליו חולשת המערערת, הינו כאמור בתוכנית 1680 ותכנית "ג", אשר איפשרו הקמת חדרי יציאה לגג בשטח של 23 מ"ר לכל דירה בקומה העליונה. תכנית "ג1" הרחיבה את זכויות הבניה בגג ואיפשרה, בין היתר, הגדלת חדרי היציאה לגג עד ל- 40 מ"ר לחדר, בהתאם למגבלות שנקבעו בתוכנית.
לטענת המערערת, הרי לאור המצב החדש בהתאם לתוכנית "ג1", ניתן להגדיר את שטח חדרי היציאה לגג בנכס עד לכ- 30.5 מ"ר לכל חדר. לתוצאה זו מגיעה ב"כ המערערת באופן הבא: על פי הנאמר בסעיף 9.2.2 לשומה המכרעת, תכסית הבניה המירבית הכוללת על הגג בנכס לא עולה על 65 אחוז משטח הגג. 65 אחוז משטח הגג, משמעו, לגבי הנכס, שטח של 61.8 מ"ר. על כן, אף אם לא ניתן לבנות חדר יציאה לגג, לכל אחת משתי הדירות בקומה העליונה, בשטח של 40 מ', השטח המירבי לפי תוכנית "ג1", הרי עדיין ניתן לבנות שני חדרי יציאה לגג בשטח של 30.5 מ' כל אחד. מכאן, שקיימת השבחה שהיא בהפרש שבין 23 מ"ר לחדר יציאה, ל- 30.5 מ"ר לחדר שכזה, ובסך הכל 15 מ"ר, שזו ההשבחה הקמה לנכס מתוכנית "ג1" הנ"ל. לדברי המערערת שגה השמאי המכריע כאשר כלל לא שקל אפשרות שכזו.
ב"כ המשיבה רואה אחרת את הדברים. לטענתו, גם אם צודקת ב"כ המערערת בטענתה העקרונית, דהיינו, כי על פי שטח הגג ניתן לחלץ שני חדרי יציאה לגג בשטח של 30.5 מ"ר לכל חדר, הרי בפועל, בגין מצבו המיוחד של הנכס, הדבר אינו אפשרי, והשמאי המכריע ואף שמאי הועדה עצמו קבעו כך בשומותיהם, ומכאן, כך לטענת ב"כ המשיבה, ערעור המערערת הינו על מסקנתו השמאית המקצועית של השמאי, וכלל אינה "בנקודה משפטית" כנדרש בסעיף 14(ג) לתוספת.
ואכן, בסעיף 9.2 לשומה המכרעת קובע השמאי כי שטח המגרש הנדון הינו משולש, דהיינו, קונטור הבניה בחלקה הנדונה הינו בצורה אי רגולרית קיצונית, ומכאן שגם אם יבנו שתי דירות בקומה העליונה, שטח כל אחת מהן יהיה 57.5 מ"ר, אולם חדר יציאה בכל אחת מדירות אלה יהיה אף קטן יותר מ- 23 מ"ר בגלל מגבלות קווי בנין ותכסית. ב"כ המשיבה אף מבהיר מהן אותן מגבלות, ואחת המגבלות היא נסיגה של 2 מ' מכל חזית. יש לזכור כי תוכנית "ג1" אכן מדברת על חדר יציאה לגג בשטח של 40 מ' אולם זאת רק – "בכפוף למגבלות שנקבעו בתוכנית".
השמאי המכריע מוסיף וכותב במפורש:
"ברור שלא ניתן לבנות 2 חדרי יציאה לגג בשטח העולה על 23 מ"ר".
ובהמשך:
"ברור שבניה כזו המפורטת לעיל (שתי דירות קטנות שלכל אחת חדר יציאה לגג) כלכלית יותר מבניית דירה אחת בקומה העליונה, לה חדר יציאה לגג בשטח של 40 מ'".
במילים אחרות, התשובה לשאלה הנשמעת מפי ב"כ המערערת, מדוע לא סבור השמאי המכריע כי ניתן לבנות, כאפשרות הכלכלית העדיפה, שתי דירות בקומה העליונה, שלכל אחת מהן חדר יציאה לגג בשטח של 30.5 מ"ר, הינה כי בפועל, בגין צורתו האי רגולרית של הנכס, בצרוף מגבלות של קווי בנין ותכסית, לא ניתן לבנות כך חדרי יציאה בנכס הנדון. המירב שניתן לבנות הוא חדרי יציאה לגג בשטח של 23 מ"ר, על אף הזכות, הנובעת מתוכנית "ג1" לשטח חדר יציאה לגג גדול יותר.
ב"כ המשיבה אף מפנה לפרוטוקול ישיבת השמאות המכרעת, נספח א' לתגובת המשיבה, שם נרשם מפי שמאי המערערת (עמ' 2 למטה) כי גם לדעתו – "לא ניתן לעשות פה 2 דירות בקומה ו- 2 חדרי יציאה לגג".
ב"כ המערערת מקשה ומוסיפה כי הפרשנות שנותן ב"כ המשיבה לאמור בשומה המכרעת בקטע הרלוונטי, אינה חד משמעית. לטעמה, ענייננו בהשמטה או במחדל. השמאי המכריע כלל לא טרח לבדוק את החלופה המוצעת על ידי המשיבה בערעורה, כמפורט לעיל. לחלופין, מציעה המערערת כי בית המשפט יורה לשמאי המכריע להשלים את שומתו ולהתייחס לאפשרות הבניה כאמור לעיל, ובהתאם לכך יאשר או ישנה את החלטתו לגבי העדר השבחה לנכס גם במצב החדש, לאור תוכנית "ג1".
שקלתי טענה חלופית זו אך החלטתי היא שאין מקום לאמצה. חזקה על השמאי המכריע, הן מכח מקצועיותו והן לאור הטענות שנשמעו בפניו במהלך ישיבת השמאות המכרעת, כי הנושא הנדון והאפשרות הנזכרת בכתב הערעור היו לנגד עיניו. הרי החישוב של 65 אחוז מהשטח, מצוי ונלקח מהשומה המכרעת. השמאי המכריע מבסס את שומתו המכרעת דווקא על אי הרגולריות הקיצונית שבשטח הנכס. מסקנתו, שלא ניתן לבנות 2 חדרי יציאה לגג בשטח העולה על 23 מ', ברור כי מבוססת על תחשיב כאמור לעיל. ב"כ המערערת לא הציגה בפני בית המשפט כל תוכנית חלופית, ואף לא טיוטא של תוכנית שכזו, המאפשרת שני חדרי יציאה לגג, בנכס הנדון, המיוחד בצורתו, בשטח העולה על 23 מ"ר לכל חדר.
אשר על כן, הערעור נדחה.
כאמור בתגובת ב"כ המשיבה, ערעור המערערת הינו על קביעתו המקצועית של השמאי המכריע. אין מדובר בערעור ב"נקודה משפטית". השמאי המכריע בדק את שטח הגג ומסקנתו היא כי לאור אי הרגולריות הקיצונית של הנכס ולאור כל דרישות התוכנית, כולל קווי בנין ותכסית, לא ניתן לבנות חדרי יציאה לגג בשטח העולה על 23 מ"ר, כך שגם במצב החדש, תוכנית "ג1", אין בפנינו כל השבחה בנושא זה.
המערערת תשלם למשיבה את הוצאות הערעור, כולל שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, כשסכום זה נושא ריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, א' אייר תש"ע, 15 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.