הועדה המקומית לתכנון ולבניה חבל אשר נ' דלעי

החלטה

בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה שיפוטי.

המבקשת/הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בביצוע עבירות בניגוד לסעיפים 145(א) ו – 204(א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 בכך שהציבה בישוב כליל 2 קרוואנים, בנתה מרפסת מעץ והקימה מחסן והכל ללא היתר כדין.

במסגרת גזר הדין מיום 5.2.08 ניתן בין השאר צו הריסה שביצועו עוכב למשך 18 חודשים דהיינו עד ל – 5.8.09 וזאת על מנת לבחון התקדמות המצב התכנוני של הישוב ולאפשר, ככל שניתן, הסדרת חוקיות הבניה בהתאם לכך.

בתאריך 28.1.10 הוארך המועד לביצוע צו ההריסה השיפוטי למשך 9 חודשים, בהסכמת המשיבה.

בבקשה הנוכחית מבוקש להאריך את תוקף הצו למשך שנתיים נוספות כאשר בנימוקי הבקשה רושמת המבקשת כי הבקשה מוגשת:

"לאור התפתחויות משפטיות הנוגעות לישוב כליל ולאור השלכות אלו על צו ההריסה נשוא תיק זה.

בתאריך 14.10.10 נדון בג"ץ שמספרו 5137/08 ובג"ץ 8146/08 בעתירות שהוגשו מטעם תושבים בישוב כליל לעניין הועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ובניה.

ביהמ"ש העליון החליט שלא להתערב בהחלטות הולנת"ע ובכך הוכשרה הדרך להסדיר את תכנון הקרקעות, חלוקת המגרשים ומתן היתרי בניה בהתאם לתוכנית זו".

מכיוון שהבניה הבלתי חוקית איננה נמצאת בתחום התוכנית ועל כן לא ניתן להכשירה במתכונתה הנוכחית, מסבירה המבקשת בבקשתה:

"בימים אלו נעשים מאמצים להכשיר את כל הבניה הבלתי חוקית בישוב כליל וכו'.

בישוב קיים צוות מקצועי בראשות יועץ תכנוני וכו' שאמור לתת פתרון תכנוני מקיף לכל המבנים שבמסגרת הישוב. הצוות התכנוני אמור לתת מענה גם לבתים שנשארו מחוץ לקו התוכנית ומתן קרקעות חילופיות במסגרת קווי המתאר של התוכנית שתאושר.

המבקשת הינה אם חד הורית שמגדלת שתי ילדות בנות 8 שנים ו – 7 שנים שביתם בישוב כליל עליו ניתן צו ההריסה הוא ביתם היחיד.

גם אם בסופו של יום יוחלט לתת למבקשת ובנותיה קרקע חילופית במסגרת תוכנית הולנת"ע כי אז יועתק הבית עליו ניתן צו ההריסה (מדובר במבנה נייד) למקומו החילופי החדש על פי החלטת הועדה.

פרק הזמן להשלמת התוכניות בהתאם למכתב ועד הישוב מיום 20.10.10 הינו כשנתיים וכו'. בין לבין אין למבקשת מקום מגורים חילופי אחר ואין ביכולתה להעתיק את ביתה למקום אחר בישוב עד אשר יוסדרו הליכי התכנון והבניה בישוב כליל".

המבקשת ערה לכך שמדובר בבקשה להשהיה ארוכה של ביצוע צו ההריסה ועל כן מסבירה היא בבקשתה:

"עיכוב צו ההריסה לתקופה ארוכה של שנתיים אומנם חריג באורכו אולם מדובר במקרה מיוחד בו ישוב שלם נדרש ללגליזציה של תוכנית וכו' ".

המשיבה מתנגדת לבקשה בנימוק כי המבקשת בחרה מלכתחילה לעשות דין לעצמה ולקבוע עובדות מוגמרות בשטח באמצעים פסולים שעה שבכל נקודת זמן היה ברור לה כי הסיכוי שהבניה תיכלל במסגרת תוכנית המתאר של הישוב כליל הינו קלוש ביותר אם בכלל. לבד מכך מפנה המשיבה לרע"פ 3774/04 אלסאנע יוסף ואח' נ' מדינת ישראל שם נקבע כי:

"נוכח העובדה שצו ההריסה משמש כאמצעי עיקרי לאכיפת דיני התכנון והבניה וכו' אין מקום להמתנה בלתי מוגבלת בזמן עד לסיום הליכי התכנון כאשר ספק אם אלו יצלחו. עמד על כך בימ"ש זה ברע"פ 1288/04 מימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים:

'אין חולק כי הבניה שבנה המבקש נעשתה שלא כדין. כפי שמתברר, אין דברים אמורים בתוכנית מתאר מאושרת ובמצב שרשיון הבניה נמצא בהישג יד מיידי ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב אותו באופן זמני. כאן דברים אמורים בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכוייו אינם ידועים ואפילו תאושר תוכנית המתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בניה וגם הליך זה דרכו להימשך מספר חודשים. אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המנהלי אשר כאמור לעיל נועד לסלק אל אתר בניה בלתי חוקית. אכן ביהמ"ש מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מנהלי אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן' ".