הועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה נ' סיטבון

החלטה

בקשה שהוגדרה כ"בקשה למתן ארכה לביצוע החלטה בתיק 13222-09-08".

המבקש הורשע ב – 8.11.09, על פי הודאתו, בביצוע עבירה של אי קיום צו שיפוטי המורה לו להרוס תוספות בניה שבוצעו ללא היתר בהיקף כולל של 66 מ"ר בנכס מקרקעין ברח' רמב"ם 9 בנהריה הידוע גם כגוש 18150 חלקה 52, עבירה לפי סעיפים 205 בשילוב עם סעיף 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965.

הצו ניתן בזמנו במסגרת פסק דין מיום 8.3.05 בתיקים מאוחדים עמק 21141/04 ועמק 20199/04. בגזר הדין בתיקי 'עמק' הנ"ל ניתנה ארכה של 9 חודשים לביצוע צו הריסה. הצו לא קוים ועל כן הוגש כתב האישום בהליך דנן.

בגזר הדין אשר ניתן בהליך דנן לאחר שהורשע המבקש על פי הודאתו הושת עליו קנס כספי בסך 11,700 ₪ והמבקש חויב לחתום על התחייבות כספית ע"ס 30,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה שבה הורשע בתוקף מיום 10.5.10 ולמשך שנתיים.

במסגרת גזר הדין רשמתי כי:

"העבירה שבה הורשע הנאשם חמורה. לא ניתן להשלים עם אי קיום צווים שיפוטיים ומטיעוני הנאשם אני מסיק שהנאשם לא הפנים את חומרת העבירה ואת כל האשם הוא מטיל על הרשויות. מלכתחילה בנה הנאשם תוספות בניה נרחבות ללא היתר וניתנה לו הזדמנות נדיבה לנסות ולהסדיר את הטעון הסדר. מדובר בפרק זמן של מספר שנים".

התייחסות זו אשר בגזר הדין כוונה לטיעוני המבקש אשר הלין על כך שאין הוא מצליח להכשיר את פעולות הבניה שבוצעו ללא היתר, עקב קשיים במילוי הדרישה לבניית ממ"ד. זאת למרות שלטענתו נמצא מקלט בסמוך למקום מגוריו ועל כן לדעתו מערימים על דרכו קשיים ביורוקרטים.

בנימוקי הבקשה הנוכחית מסביר המבקש כי הוא הרס את המחסן אשר נבנה ללא היתר. לבד מכך הריסת יתר התוספות לא תביא מזור לבעיה הבסיסית של העדר ממ"ד הניתנת לפתרון או בעזרת השקעת משאבים על ידי הרשות לבניית ממ"ד ציבורי או על ידי מתן אפשרות לבניית ממ"ד "בגינה הצמודה לדירה". זאת נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצד השכן המתגורר במפלס התחתון.

עוד מציין המבקש כי הוא פנה למהנדס ולמודד על מנת להגיש בקשה ותוכנית ונחוץ לו פרק זמן נוסף על מנת להסדיר את עניינו ומכאן הבקשה למתן ארכה של מספר חודשים.

לבקשה מצרף המבקש בין השאר מכתב מיום 15.7.10 המופנה ע"י בא כוחו אל ב"כ המשיבה וממנו עולה כי מדובר בבניין בן 4 קומות ותוספת הבניה שבוצעה בזמנו ללא היתר כוללת שני חדרים, מקלחת, שירותים ומטבח.

המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה בהתחשב בנסיבות החמורות של ביצוע העבירה ובארכות אשר ניתנו עד כה לביצוע צו ההריסה השיפוטי.

לאחר שבחנתי נימוקי הבקשה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. המבקש אמור היה לקיים את הצו השיפוטי עוד בשלהי שנת 2005 ועד ליום הגשת כתב האישום בהליך דנן בספטמבר 2008 לא קוים הצו דהיינו תקופה של כשלוש שנים.

כתב ההתחייבות עליו חויב המבקש לחתום בהליך דנן אפשר למעשה למבקש פרק זמן נוסף של כחצי שנה טרם כניסת ההתחייבות לתוקפה וגם בתוך פרק זמן זה לא הצליח המבקש להסדיר את עניינו.

למרות שבסעיף 21 לתצהיר התומך בבקשה הנוכחית טוען המבקש כי "אני מאמין שיש בידי פתרון לעניין בניית הממ"ד", הרי עולה מתוכן חילופי המכתבים של בא כוחו עם ב"כ המשיבה כי עדיין מבקש הוא להטיל את האחריות לפתרון הבעיה שיצר הוא עצמו, לפתחה של המשיבה.

אכן אין בביצוע ההריסה משום פתרון להעדרו של ממ"ד, מצב עובדתי נתון שאיננו משתנה בין אם תבוצע ההריסה בין אם לאו ואולם הצו השיפוטי שניתן מתייחס לביצוע עבירה של בניה נרחבת ללא היתר, עבירה אשר בגינה ניתן הצו השיפוטי כשהיא לעצמה.

בנסיבות אלה הבקשה נדחית.

יש לשלוח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"א, 13 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.