החלטה
א. כללי:
הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז צפון (להלן: המאשימה) הגישה כנגד הנאשמים, חמת גדר בע"מ ומר גיל פרס, כתב אישום בגין עבירות על חוק התכנון והבנייה , תשכ"ה – 1965 (להלן: החוק). כתב האישום הוגש בתיק 18109-03-09 ותוקן לאחרונה. כתב האישום מייחס לנאשמים תשעה אישומים שונים אודות ביצוע עבירות בנייה ושימוש במקרקעין ,ללא היתר. על פי עובדות כתב האישום, בין השנים 2000 – 2007, הנאשמים ביצעו עבודות בנייה נרחבות , המהוות ממתחם תיירותי המופעל על ידיהם, במקום. עבודות אלה כללו הקמת מלון, בריכות, עבודות עפר וסלילת חניות, מבני נופש והסעדה, מלתחות ושירותים, מגלשות, מבנים לבעלי חיים, ספא, ועוד- בשטח כולל של כ- 24,959 מ"ר.
כשנה לאחר הגשת כתב האישום (ביום 18/03/10 ), הוגשה בנוסף, בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי להפסקת השימוש במבנים האמורים, וזאת ע"פ הוראות סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בע"א 31992-03-10).
המדובר במבנים שונים שהוקמו במקרקעין הידועים כגוש 15212 חלקות 7, 14 ו-20, השוכנים מדרום-מזרח לכנרת וידועים בשמם המסחרי כמתחם- "חמת גדר". הנאשמת 1, חמת גדר בע"מ, מחזיקה את המקרקעין ומפעילה בהם מ אתר מרחצאות מרפא, זה עשרות שנים. הפעילות הורחבה לכלול ספא ונופש, ואין מחלוקת שמדובר באתר תיירות מהגדולים של המדינה.
על פי הנטען, על המקרקעין חלות שלוש תוכניות - תמ"מ 9/2 – המייעדת את המקרקעין לגן לאומי ואיזור חקלאי, ותמ"א 35 – המגדירה את המקרקעין כמרקם שמור משולב שמורות טבע וגנים לאומיים, והכרזה כאתר עתיקות .
ביום 20/05/10 הנאשמים הגישו הגישו בקשה להגנה מן הצדק, בה הועלו טענות שונות לביטול כתב האישום. נטען בין היתר, אודות קיומם של היתרי בנייה,אודות לנקיטת אכיפה בררנית פסולה מצד המאשימה ולהסתמכות על הבטחות שלטוניות ותמיכה כלכלית מצד רשויות המדינה ונבחרי ציבור ועוד.
בישיבה שהתקיימה ביום 23/05/10 במסגרת רישום פרוטוקול הדיון בתיק העיקרי (18109-03-09), הוחלט כי מכלול הטיעונים שנשמעו בדיון יהיו הטיעונים הרלבנטיים, גם בכל הקשור לטענת הנאשמים להגנה מן הצדק וגם באשר לבקשת המאשימה למתן צו ההפסקה השיפוטי (בע"א 31992-03-10). הצדדים השלימו את טיעוניהם בעל-פה.
ביום 14/04/11 המאשימה הגישה כתב אישום מתוקן. התיקון כולל, בין היתר, עדכון החלק הכללי של כתב האישום,שם צויין כי אף-על-פי שלא חלה על המקרקעין כל תכנית שמכוחה ניתן לתת היתר בנייה – הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עמק הירדן הנפיקה לנאשמים "חמישה מסמכים הנחזים להיות היתרי בנייה שמתייחסים לחלק מהמבנים במתחם". כן, צויין שביום 23/12/10 התקיים בוועדה המחוזית דיון שעיקרו "גיבוש תכנון מפורט" לאתר, והוחלט על הקמת צוות עבודה ברשות מתכנו המחוז לצורך המשך טיפול בתכנית שהוגשה ביום 17/05/10 (ושנסגרה לאחרמכן, משלא עמדה בתנאי סף).
באותו מועד ביקשה ב"כ המאשימה להורות על קביעת מועד להמשך דיון בתיק העיקרי, ולהותיר את ההכרעה בטענות המקדמיות שהועל, לשלב שלאחר בירור העובדות וליבונן בראיות. כן, התבקש בהמ"ש ליתן החלטה בבקשה למתן צו ההפסקה השיפוטי, נשוא תיק 31992-03-10. ביום 11/08/11 הגישו באי כוח הנאשמים הודעה ובקשה לבית המשפט בה הוספו טיענים נוספים לעניין התנגדותם לבקשה למתן צו להפסקה שיפוטי. כן התבקש בית המשפט, באם בכוונתו לדון בבקשה, לקיים דיון נוסף במעמד הצדדים בפניו, בטרם מתן ההחלטה.
להלן תמצית טענות הצדדים בהליכים השונים, כפי שנטענו בכתב ובעל פה:
ב. תמצית טענות הנאשמים/משיבים:
הנאשמת מפעילה את האתר מעל 30 שנה, עוד משנת 1977, בידיעת ועידוד כלל הגורמים הציבוריים הרלבנטיים, לרבות מנהל מקרקעי ישראל, משרד הפנים, המאשימה עצמה, ועוד. במהלך שנים אלה ביקרו באתר למעלה מ-12 מיליון מבקרים, ביניהם שרי ממשלה, חברי כנסת וכן ראשי מוסדות התכנון.
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, הנאשמת 1 השקיעה הון עתק של למעלה מ-40 מיליון ₪, אשר חלקו הלא מבוטל ניתן באמצעות מענקים ממשלתיים, לצורך שיפוץ ופיתוח מתקני האתר ועד להפיכת האתר למוקד תיירות משגשג, בעל מוניטין ומקור השראה. זרועות שלטון רבות שהעניקו תמיכה כלכלית נרחבת ידעו היטב כי האתר הוקם, פותח ומופעל מבלי שקיימת תכנית בנין עיר עדכנית תקפה, למעט התכנית מנדטורית משנת 1946.
כתב האישום והבקשה למתן הצו הוגשו על רקע התנהלות שערורייתית ובלתי סבירה בעליל של מספר רשויות שלטוניות, אשר תמכו, עודדו וליוו את המבקשים בפיתוח האתר ומינופו, וכעת, באמצעות המשיבה, מתוך מניעים זרים, הביאו לנקיטת הליכים אלה.
עבודות הפיתוח ובניית המבנים שפורטו באישום, התבצעו באתר מכוח חמישה היתרי בנייה תקפים, שהוצאו כדין ביום 13/05/04 , על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עמק הירדן, בהסתמך על תכנית בניין העיר המנדטורית הנ"ל, של מחוז הגליל משנת 1946, המסווגת את המקרקעין כאזור חקלאי, בו מותרת בנייה של מבני בילוי ונופש במיקומו הגאוגרפי של האתר, לרבות השימוש בהם. בנסיבות אלה, אין המדובר בשימוש חורג מהיעוד שנקבע. כמוכן, במהלך השנים ניתנו לבתי העסק השונים רישיונות עסק תקפים כדין, וחזקה – על הרשויות השונות, כי הם עשו כן, ע"פ דין . בהקשר זה נטען, לנקיטת אפליה ואכיפה בררנית מצד המבקשת, על כך שהיא נמנעה מלהעמיד לדין את כל אותם האורגנים וגופים ציבוריים,אשר הוציאו את היתרי בנייה ורישויי העסק, האמורים. כן נטען כי האכיפה הבררנית המתבצעת כלפיהם, אינה מיושמת ומופנית במקביל, כלפי אתרים ובתי עסק, בעלי אופי דומה העוברים את אותה עבירה.
במשך עשרות שנים ניהלו המבקשים עם הוועדה המחוזית והמקומית מגעים אינטנסיביים, לשם הסדרה כוללת של סוגיית התכנון והבניה באתר, תוך הפעלת משאבים רבים ונשיאה בהוצאות כלכליות ניכרות בסך של מאות אלפי שקלים. מגעים אלה, שהוסכם לגביהם כי נועדו להכשיר את הבניה והפיתוח במתחם כולו, סוכלו בסופו של יום, הן בשל מחלוקות סבוכות ולגיטימיות בין המבקשת 1, רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות, מינהל מקרקעי ישראל, רשות הניקוז, המועצה לשימור אתרים והן בשל התנהלותה של המשיבה אשר יצרה בפני המבקשים מצג שווא, לפיו יש בכוונתה לאשר את תכנית בנין-עיר של האתר. הבקשת לא רק שלא עשתה כן, אלא אף בחרה תחת לנקוט בהליכים אלה ,שנים רבות לאחר סיום ביצוע מרבית עבודות הפיתוח.
במרוצת השנים, לא פעם רשויות השלטון ונבחרי ציבור שונים נתנו הבטחות שלטוניות להמשך פיתוח האתר. תמיכה זו כוללת ביקורים רבים של נבחרי ציבור (ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת וכו') באתר, אשר חנכו בחלקם חלק מהמבנים נשואי האישום (!) .
במיום 23/05/10, בא כוח הנאשמים העלה בעל פה טענה נוספת, המתייחסת להתיישנות האישום הראשון בכתב האישום, ככל שהעבודות הנטענות יוחסו לתקופה שבין שנת 2001 ל-08/03, וכן באשר לבנייה נשוא האשומים הנוספים המתייחסים למועדים דומים ואף ישנים יותר. בהקשר זה נטען, לעניין הבקשה למתו צו ההפסקה השיפוטי כי אין מחלוקת שהיא היא הוגשה שנים רבות לאחר המועדים הנטענים של ביצוע העבודות וכ-30 שנה מאז תחילת הפעלת האתר על ידי הנאשמת 1.