הוניג נ' עירית תל אביב המחלקה לחניה ולאכיפה

פסק דין

1.התובע משתמש ברכב שניתן לו על ידי מקום עבודתו.

2.ביום 22.6.08 לפנות בוקר חנה רכבו של התובע ברחוב אבן גבירול בתל אביב ליד בית מספר 54.

3.הרכב נגרר ע"י מי מטעם הנתבעת.

4.התובע פנה לנתבעת ודרש לבטל את הודעת תשלום הקנס ודמי הגרירה ונענה בחיוב.

5.התביעה הוגשה אפוא בגין עוגמת הנפש, הטרחה, הכעס ואי הנוחות שהיו מנת חלקו, לשיטתו, בשל הגרירה וקבלת הודעת הקנס.

6.למען הסדר הטוב יצוין כי נפלה טעות סופר בפרוטוקול הדיון והמילה השלישית מימין בשורה 12 לפרוטוקול הדיון צריכה להיות "כלב" (ולא כפי שנרשם "רכב").

7.יובהר כי אין עסקינן בהליך הפלילי ולפיכך אין זה מתפקידו של בית המשפט לקבוע האם הודעת הקנס ניתנה כדין, אם לאו.

8.לכאורה, ביטול הקנס והשבת הכספים יכולים היו ללמד כי טרונייתו של התובע מוצדקת.

9.יתכן ובמקרים מסוימים ייטה בית המשפט לקבל את הטענה כי מלכתחילה לא היה מקום ליתן את הקנס ולבצע את הגרירה ולא היה מאפשר לנתבעת להסתמך על קביעתה לביטול "לפנים משורת הדין" אך אין זה המקרה.

10.נציגת הנתבעת טענה לעבודות תשתית במקום והפנתה לאורכו החריג של הבית (מספר 54) ולכך שלנוכח אורכו ישנם הסדרי תנועה שונים.

11.התובע צירף צילום של מקום החניה לגרסתו של התמרור המתאים לטענתו. דא עקא ולא ניתן לאמת את גרסתו.

12.מ-נ/1, נ/2 ו-נ/3 ניתן ללמוד על אורך הבניין והסדרי החניה השונים.

13.עיון במוצגים מביא למסקנה כי במקרה דנן הנימוק "לפנים משורת הדין" אינו מהווה כיסוי ומחדל של הנתבעת אלא הפעלת שיקול דעת וויתור במקרים גבוליים וקשים להוכחה.

14.הנתבעת אף השיבה לפניית התובע תוך פרק זמן קצר וכספו הושב לו.

15.אם בכך לא די, הרי שבאתי לידי מסקנה כי תיאורו של התובע מוגזם ומוקצן.

16.התובע שחרר את רכבו בשעה 06:45 בבוקר.

משעת השחרור ניתן להבין כי לא שובשה כל שגרת יומו של התובע, ואם איחר לעבודתו היה הדבר רק במעט.

17.לא מצאתי מקום לחרדה ממחשבה על גניבת הרכב, קל וחומר שאינו בבעלותו.

לכאורה גם לא היה מקום לריב עם אשתו וניתן היה להבהיר לה כי חנה כחוק.