הומוויז משכנתאות בע"מ נ' בן עמי ואח'

החלטה

בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה.

טענות המבקשת

התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר ולאחר שניתנה רשות להתגונן מתבררת בסדר דין רגיל, לפיכך נוצר עיוות דין מהותי ופער דיוני לטובת המשיבים.

על מנת למנוע טענה של הרחבת חזית כתוצאה מתצהירי הראיות שהגישה המבקשת, ועל מנת שכל המחלוקות הדרושות להכרעה יהיו בפני בית המשפט, ערכה המבקשת את כתב תביעתה מחדש.

אי קבלת הבקשה תגרום נזק כבד ובלתי הפיך למבקשת, בעוד שקבלת הבקשה לא תפגע בהגנת המשיבים.

טענות המשיבים

המבקשת לא הראתה טעם ממשי המצדיק את תיקון כתב התביעה, במיוחד בשלב בו מצוי ההליך, ולאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית.

אין המדובר בשינוי קל של עריכה מחדש של כתב התביעה המקורי, אלא בשינוי מהותי.

המבקשת היא שבחרה להגיש את התביעה בהליך של סדר דין מקוצר. אין ממש בטענתה לפיה המעבר מהליך של סדר דין מקוצר להליך של סדר דין רגיל, יצר עיוות דין. היה על המבקשת לכלול בכתב התביעה את מלוא טענותיה העובדתיות והמשפטיות, ללא קשר לסוג ההליך.

הימנעות המבקשת מלעשות כן, ככל הנראה מתוך כוונה להקשות על הגנת המשיבים, אינה מצדיקה תיקון כתב התביעה בשלב כה מתקדם של הדיון. היה על המבקשת להגיש בקשה זו בסמוך להחלטה על מתן הרשות להתגונן.

אם המבקשת סבורה שתצהיריה אינם מהווים הרחבת חזית, אין מניעה להשאיר את כתב התביעה המקורי על כנו, תוך שהמשיבים שומרים על טענותיהם בעניין זה.

המבקשת לא פירטה בבקשתה מהן העובדות שלא נטענו בכתב התביעה המקורי, ומדוע הן חשובות לצורך הכרעה במחלוקת. כמו כן, המבקשת לא אימתה עובדות אלו בתצהיר כנדרש בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

קבלת הבקשה תפגע בהגנת המשיבים שכן יהיה עליהם להגיש כתב הגנה מתוקן ותצהירי עדות ראשית חדשים, הכרוכים בעלויות ניכרות.

הלכה היא כי אין להתיר תיקון שהצורך בו הוברר זמן ניכר קודם לבקשתו, ויש לשקול את השיהוי וחוסר תום הלב של המבקשת.

דיון והכרעה

גישתם של בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, ככלל, הינה ליברלית.

כל אימת שתיקון כתב טענות מיועד להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת ואין בכך כדי לגרום נזק או עיוות דין לבעלי הדין, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשה (ר' רע"א 2345/98 סלים דנגור ו-3 אח' נ' חנוך ליבנה, פ"ד נב(3) 427; ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי, פ"ד מו(3), 214).

לעניין השיקולים לבחינת בקשה לתיקון כתבי טענות נקבע ע"י כב' השופטת חיות ברע"א 5215/12 רונדופלסט נ' אלכס בירמן (פורסם בנבו, 5.10.12):

"אכן, בסוגיית תיקונם של כתבי טענות נקטה הפסיקה גישה ליברלית (ראו, למשל: ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556, 557 (1985); ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 (1992)), ברוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי בה נקבע, בין היתר, כי בבואו לבחון בקשה לתיקון כתב טענות, ישקול בית המשפט אם התיקון יאפשר לו להכריע "בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". בנוסף על בית המשפט לבחון את השלב שבו הוגשה הבקשה; האם הבקשה נגועה בשיהוי או הוגשה בחוסר תום-לב; וכן האם יש בתיקון כדי לקפח זכותו של הצד שכנגד (ראו רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אלינובק, פיסקה 11 ([פורסם בנבו], 11.5.2011) והאסמכתאות הנזכרות שם)".