הוטלו בע"מ נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת והנתבעת בתביעה שכנגד (להלן – התובעת) היא חברה המתקינה מערכות ממוחשבות במוסדות. הנתבעת 1 והתובעת בתביעה שכנגד (להלן – הנתבעת) היא חברת העוסקת בעבודות בניה, אשר בנתה קניון במעלה אדומים. הנתבע 2 (להלן – הנתבע) הוא מנהלה של הנתבעת. בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים, הזמינה הנתבעת מהתובעת התקנת מערכות גילוי אש, כריזה, בקרת מבנה וטלוויזיה במעגל סגור בקניון.

עניינן של התביעות ההדדיות הוא במחלוקות כספיות שהתגלעו בין הצדדים בעניין תשלומים הנובעים מההסכם האמור. התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את ההסכם בסירובם לשלם לה את כספי התמורה המגיעים לה עבור הציוד שסיפקה להתקנת המערכות שאותן אף התקינה בהתאם להסכם ומכאן תביעתה לקבלת יתרת התמורה שלטענתה, טרם שולמה. מנגד טוענת הנתבעת, כי לא רק שאינה חייבת לתובעת דבר, אלא שלתובעת שולמו סכומים מעבר למוסכם, כי התובעת אף לא עמדה בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם ואף היו ליקויים בעבודתה, ולפיכך עליה להחזיר לנתבעת את אשר שולם לה ביתר ואף לפצותה על נזקיה.

א.הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).

ב.עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

3.הנתבעת, חברה העוסקת בעבודות בניה בנתה את הקניון במעלה אדומים. בהתאם להסכם שנכרת בינה לבין התובעת, חברה המתקינה מערכות ממוחשבות, הזמינה הנתבעת מהתובעת מערכות גילוי אש, כריזה, בקרת מבנה וטלוויזיה במעגל סגור (להלן גם – המערכות) ואת התקנתן בקניון. עניינן של התביעות ההדדיות הוא במחלוקות כספיות שהתגלעו בין הצדדים בעניין תשלומים הנובעים מההסכם האמור.

התובעת טוענת שהנתבעים מסרבים לשלם לה את יתרת סכומי הכסף המגיעים לה בגין ביצוע הספקת המערכות והתקנתן בהתאם לכתב הכמויות שבהסכם, בעודם נוהגים בחוסר תום-לב. לטענתה, כל הניסיונות הרבים ליישור ההדורים ולרצות את הנתבעים עלו בתוהו, בעיקר בשל סירובו העיקש של הנתבע, העושה כל אשר לאל ידו להכשיל את התשלום תוך העלאת תואנות שווא. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור הבטחת הנתבע לשלם את יתרת החוב שאינה שנויה במחלוקת, שממנה חזר. לפיכך לטענת התובעת, יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע באופן אישי בנזקי התובעת. מכאן תביעתה בסך של 805,871 ₪.

הנתבעים טוענים כי אינם חייבים לתובעת דבר, אלא דווקא היא זו שחייבת להם. לדידם, בפועל שולם לתובעת מעבר למגיע לה. כך במיוחד לאור הליקויים בעבודתה ואי עמידתה בלוחות הזמנים שנקבעו ועל-כן עליה להשיב לנתבעת את אשר שולם לה ביתר. עוד טענו, כי התובעת פעלה בחוסר תום-לב בכך שניצלה את חוסר ניסיונה של הנתבעת בהתקנת המערכות, כדי לאלצה להיות כבולה באופן בלעדי במערכות שמספקת התובעת הנתמכות רק על ידה. לא רק זאת, לטענתם התובעת הטעתה את הנתבעים בכך שהיה עליה להעניק הנחה רוחבית שווה עבור המערכות, בעוד שבפועל העלתה מחירים, תוך כדי תרמית בכך שהפחיתה מחירי פריטים שמספרם הדרוש מועט והעלתה מחירי פריטים שמספרם הדרוש רב. לאור כל זאת, הוגשה התביעה שכנגד שבה תבעה הנתבעת מהתובעת סך של 701,730 ₪.

4.נושא המחלוקת העיקרי בין הצדדים הוא בעניין פרשנות ההסכמות, ככל שהיו, בעניין מחירי כתב הכמויות כפי שהם לאחר הפחתת מחירים (הנחה) והוספת תוספת עליהם, שעליה הוסכם. המחלוקת היא אם הוסכם על שינוי מחירים ליניארי, שמשמעו שינוי במחירים בשיעור אחיד לכל הפריטים, או הפחתה גלובאלית במחיר והוספה קבועה מנגד כפי שהוסכם המתחלקים באופן יחסי באופן שונה בין פריט אחד לאחר. עוד חלוקים הצדדים בשאלה אלו מבין התחייבויות התובעת מכוח ההסכם מומשו בפועל. מחלוקת נוספת עניינה בשאלה, אם היה מקום להגשת תביעה אישית נגד הנתבע.

5.בשנת 1998 הזמינה הנתבעת הצעות לעבודות מתח נמוך מאד (זו ההגדרה המקצועית של התקנת מערכות מהסוג הנדון) בקניון מעלה אדומים. התובעת הציעה מספר הצעות (נ/2, נ/3, נ/4), בעוד הצעה נ/4 כללה הנחה בשיעור של 19% מהמחיר שהוצע בהצעה נ/2. סמוך לחודש ספטמבר 1998, בטרם נחתם ההסכם בין הצדדים, ביקשה הנתבעת הצעה נוספת, עבור התקנת מערכות בקרת מבנה, והתובעת נענתה וביום 15.9.1998 הגישה הצעה מטעמה (נ/6). ביום 9.11.1998 נערכה פגישה בין מרדכי אביב (הנתבע ומנהל הנתבעת) לבין גדעון בן-שמואל (מנהל התובעת, להלן גם – בן-שמואל) לשם סיכום סופי של שתי ההצעות. בין השניים הוסכם שהעלות הכוללת של שתי ההצעות היא 760,978 ₪ לא כולל מע"מ (המחירים שיצוינו להלן אינם כוללים מע"מ, אלא אם כן צוין אחרת במפורש) וכי התובעת תפחית את סכום התמורה הסופי הכולל (תיתן הנחה), כך שיהיה בסך של 700,000 ₪. עוד הוסכם במקביל, על ביטול ההצמדה של המחירים לשערו של הדולר וכי במקום הצמדה זו, תהיה תוספת בשיעור של 8.5%.

ביום 12.11.1998 התקשרו הצדדים בהסכם להתקנת המערכות (להלן – ההסכם. נספח א' של כתב התביעה). בסעיף 22 בהסכם נקבע שהתמורה תשולם, כך שבעת חתימת ההסכם תשולם לתובעת מקדמה בסך של 600,000 ₪ מתוך 759,500 ₪, והיתרה תשולם כנגד הצגת חשבוניות. המחלוקות לעניין המחירים וכתב הכמויות התגלעו עם הגשת החשבון הרביעי (נספח ו' של כתב התביעה) וניסיונות לגשר בין עמדות הצדדים ולהגיע להסדר פשרה, לא צלחו.

6.כתב התביעה הוגש ביום 2.12.2004 וביום 5.7.2005 הגישו הנתבעים כתב הגנה ותביעה שכנגד שהגישה הנתבעת ובה תבעה סך של 701,730 ₪. ביום 19.9.2005 הוגש כתב תשובה לכתב ההגנה ולתביעה שכנגד.

7.בהחלטה מיום 15.2.2006, שניתנה על בסיס הבנות והסכמות בין הצדדים, מונה מטעם בית המשפט מומחה מוסכם, מר משה שחם וסטרייך, יועץ ומתכנן בעניין מערכות מתח נמוך מאד ומערכות בקרה (להלן – המומחה מטעם בית המשפט או המומחה). בהחלטה מיום 20.9.2007 נקבע כי הצדדים רשאים למסור למומחה כל מסמך שימצאו לנכון, למעט מסמכים הקשורים במשא ומתן שהתנהל ביניהם במסגרת ניסיונותיהם להגיע לידי פשרה וכן נקבע, כי המומחה לא יידרש לכל טענה או מסמך מהליכי המשא ומתן. הצדדים אף הסכימו שהמומחה יידרש לכל השאלות השנויות במחלוקת בתובענות הנדונות. הצדדים אכן מסרו למומחה מסמכים רבים, כמפורט בחוות-דעתו, ובתיאום עימם הוא אף ביקר בקניון ביום 23.6.2008.

ביום 17.9.2008 הוגשה חוות-דעתו של המומחה ולאחר הגשתה לא הציגו לו הצדדים שאלות הבהרה. בשני דיונים שהתקיימו ביום 24.2.2009 וביום 12.10.2009 נחקר המומחה ארוכות על חוות-דעתו (עמ' 87-8). לאור קשיים בעדותו, ניתנה בתום עדותו (ביום 12.10.2009) החלטה שלפיה, בית המשפט אינו מוצא לנכון להתבסס אך ורק על חוות-דעת המומחה המוסכם, וכי מסקנותיו בחוות-דעתו ותוכן עדותו בבית המשפט "יהוו חלק ממארג הראיות".

8.בהחלטה נוספת מאותו יום (12.10.2009) קבע בית המשפט את הפלוגתות הטעונות הכרעה וכן קבע כי הצדדים יגישו את ראיותיהם ויטענו את טענותיהם רק בעניין פלוגתות אלו, אשר נקבעו כלהלן:

"1.1 האם הייתה הסכמה בדבר כמויות ומהן?

1.2 האם הייתה הסכמה בדבר מחירים ומהם?

1.3 מהן הכמויות שבוצעו בפועל?