רקע והליכים
א. ערעור עירית חיפה על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (עו"ד בנימין יערי, אב"ד, מר אלי מוסקוביץ ומר מירון פלד, חברים) בת"מ 51/07 מיום 23.3.08, בו הושתו על המשיב, שעד לפרשה נשוא התיק כיהן כפקח עירוני בעיריית חיפה, עונשים אלה: נזיפה חמורה; פיטורין על תנאי לשלוש שנים, בתנאי של אי ביצוע עבירות משמעת לפי סעיפים 9(3) (4) ו- (6) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח - 1978: הקפאת דרגה לשנתיים; והעברה בתיאום עם ראש העיריה - למשרה בעיריה שאין עמה כל נגיעה לאכיפת החקיקה המוניציפלית.
ב. ההליך המשמעתי דנא יסודו בהליך פלילי, בו הורשע המשיב בהסדר טיעון ביום 7.5.07 בבית משפט השלום בחיפה, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן חוק העונשין) וסיוע להונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 (בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין).
ג. (1) בכתב האישום המתוקן בו הודה המשיב בבית משפט השלום (ובו נכללו עוד שלושה אישומים) מתוארת, בכל הנוגע למשיב, (סעיף 3) פגישה בין המשיב (שהיה שם נאשם 2) לפלוני ולנאשם 3, בה סיפר המשיב כי "שילם" את חשבון הארנונה של דירתו באמצעות אדם אחר שזיכה את החשבון כנדרש, ולאחר שוידא שהחשבון שולם, מסר המשיב לנאשם 3 מחצית סכום החשבון. פלוני ביקש מנאשם 3 לשלם בעבורו את חשבון הטלפון שלו, ומסר לו חשבון על סך כ-400 ש"ח, ולאחר שוידא שהחשבון שולם, שילם לנאשם 3 240 ש"ח במזומן. בהמשך (סעיף 8) נאמר כי פלוני, המשיב ונאשם 3 נפגשו בביתו של נאשם 3, ונאשם 4 התקשר לנאשם 3; נאשם 3 אמר לנאשם 4 שהמשיב ופלוני מעוניינים לדעת כיצד מבוצעים התשלומים, ונאשם 4 הסביר "כי התשלומים מבוצעים באמצעות כרטיסי אשראי של אחרים". בסעיף 12 לכתב האישום מתוארת פניה של המשיב לאדם מסוים בהצעה להעביר חשבונותיו לאחרים המשלמים בתשלום דחוי, ולשלם אך 60-70 אחוז מערך החשבונות; הלה לא נענה להצעה. בסעיף 15 לכתב האישום מתואר כי הנאשם 3 שילם חשבונות של המשיב באופן האמור. על כן יוחסה למשיב קבלת דבר במרמה, "בכך שקיבל אישור מטעם מוסדות להם היה חייב כסף, כי חשבונותיו שולמו כדין, על אף שהחשבונות שולמו תוך שימוש בכרטיסי אשראי של אנשים אחרים ללא ידיעת בעליהם וללא הסכמתם... וכן סייע להונאה בכרטיסי חיוב". צר לי על הסרבול המסוים שבתמצית כתב האישום דלעיל, הנובעת - חוששני - מסרבול בכתב האישום עצמו, ומן ההתמקדות כאן בחלקו של המערער.
(2) המשיב - משהודה - הורשע איפוא בעבירות כאמור מעלה. בהסדר הטיעון בבית משפט השלום, לאחר שמיעת חלק מן הראיות, נאמר כי יושתו על המשיב (שהיה מיוצג) שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, 18 חודשי מאסר על תנאי, וכן קנס בסך 7500 ש"ח. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון.
(3) העיריה (המערערת דכאן) הגישה כלפי המשיב, לאחר הרשעתו, כתב אישום משמעתי.
ד. (1) בדיון בבית הדין המשמעתי ציין המשיב בישיבה ראשונה (18.12.07), כי אין בידו לשכור עו"ד. לאחר שהוסבר לו האישום ציין - בין השאר - שהודה והורשע בלית ברירה בגלל מצבו הכלכלי וקשיי ייצוג. בית הדין קבע בהכרעת הדין, כי
"על פי הוראות סעיף 61ג' לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963, אשר חל אף על עובדי הרשויות המקומיות, רואים את העובדות שהוכחו בהליך הפלילי כמוכחות גם בדיון המשמעתי שלפנינו. אין ספק שהעבירות בהן הורשע הנאשם (המשיב -א"ר) הן עבירות משמעתיות, לפי סעיף 9(1)(3) ו-(6) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח -1978, ולפיכך מרשיעים אנו אותו בביצוע עבירות לפי הסעיפים האמורים".
(2) באת כוח התביעה עתרה לעונשים אלה: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר, שלילת זכויות ופסילה לצמיתות משירות ציבורי; לאחר שהוברר כי אין המשיב זכאי לגימלה עדיין, ניתנה הסכמה כי יפוטר בפיצויים, ואף פיצויים מוגדלים.
(3) העידו לטובת המשיב עדי הגנה, שעבדו עימו בפיקוח העירוני, לרבות מנהל אגף הפיקוח והביטחון.
(4) המשיב תיאר את הידרדרותו המשפחתית והכלכלית מאז הפרשה, ועתר שלא יפוטר מעבודתו, כדי שיוכל לשקם את חייו.
ה. (1) בהמשך החל המשיב להיות מיוצג על-ידי בא כוחו הנוכחי, ונערכה בבית הדין קמא ישיבה נוספת ביום 14.2.08, בה טען עו"ד כהן כל שניתן לטובת שולחו. בפסק הדין מיום 23.3.08, לאחר סקירת העובדות והדין, סבר בית הדין (פסקה 4) ש"דומה כי ניתן להבחין בשנים האחרונות בפסיקת בית המשפט העליון, בדונו בערעורים על החלטות בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, ושל בית דין זה, בתפנית מסוימת לעומת הגישה שעמדנו עליה לעיל (קרי, ייחוס משקל מופחת בהליך המשמעתי לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולנסיבות בהן בוצעה העבירה לעומת משקלן בהליך הפלילי - א"ר), בכיוון של התחשבות רבה יותר בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובנסיבות המקרה אף בהליך המשמעתי. אכן, גם בעבר הודגש בפסיקת בית המשפט העליון כי תפקידם המרתיע של אמצעי המשמעת, ככל שהוא דומיננטי, איננו חזות הכל, ועדיין רשאי בית המשפט להביא במסגרת שיקוליו, לגבי מידתם של אמצעי המשמעת, את הנסיבות האישיות של הנאשם ואת נסיבות ביצוע העבירה..., אולם נראה לנו כי בשיקולי בית המשפט ניתן לאחרונה משקל רב יותר, לעומת העבר, לנסיבות האישיות של נאשם ולנסיבות המקרה".
(2) בית הדין ייחס גם משקל לכך שעבירת המשיב בוצעה מחוץ למסגרת העבודה, ללא קשר בינה לבין העבודה.
(3) בית הדין ציין, כי "הנסיבות המלאות והמדויקות של ביצוע העבירות בידי הנאשם לא הובהרו לנו", נוכח עירוב בין הנאשמים בכתב האישום ותיקונו של כתב האישום.
(4) בית הדין לא קיבל את הטענה, כי המשיב חף מכל אשמה וכי ונאלץ להסכים להסדר הטיעון מחסרון כיס; כך פעל על פי מצוות הדין, קרי, סעיף 61ג לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963. עם זאת ציין בית הדין, כי נוכח אי בהירותו המספקת של כתב האישום, "זכאי הנאשם לכך שגירסתו על הפרשה תתקבל על-ידינו כנכונה ככל שהיא איננה מתנגשת חזיתית עם הודאתו של הנאשם בכתב האישום המתוקן". לכן נתקבלה טענת המשיב כי היה מדובר בשלושה חשבונות בלבד ששולמו בדרך העבירה, וכן לא נשללה האפשרות שבעת תשלומו של חשבון הארנונה של המשיב לא היה ברור לו האופן הפסול בו בוצע התשלום. בית הדין קיבל את "הרושם הברור", שחלקו של המשיב בפרשה היה "קטן מאד" "שולי בלבד".
(5) בית הדין עמד על נסיבותיו האישיות והרפואיות של המשיב, עבודתו הטובה לאורך השנים, המשבר בחייו האישיים ומצבו הכלכלי. נוכח כל זאת סבר בית הדין כי פיטורין לא יהוו ענישה מידתית, ויש להסתפק באמצעים מתונים יותר; אין מקום כי המשיב יחזור לעבוד כפקח, תפקיד של אכיפה ב"משטרה עירונית" המחייב היעדר רבב - ויש מקום כי יעבור לתפקיד אחר. על כן נגזרו על המשיב העונשים הנזכרים.
ו. (1) בערעור העיריה נטען, כי היה מקום לפיטורין לאלתר ולפסילה, נוכח חומרת העבירות והפגיעות בתדמית העיריה, וכי אין בנסיבות העבירה ובקביעה בדבר חלקו ה"קטן מאד" של המשיב שיקולי קולה. אין - כך נאמר - לייחס חומרה מופחתת לאדם המופקד על אכיפת החוק, אך נותן חשבונות שלו כדי שישולמו בכרטיסי אשראי של אחרים ללא ידיעתם. טובת הכלל מחייבת, לשיטת העיריה, פיטורין. נאמר עוד, כי את השבר האישי המיט המשיב על עצמו, וכן כי אין מדובר בהתנהגות חד פעמית או ב"אירועים" אלא בפרשה. מעשי המשיב והקלון הנלווה אליהם, כך נטען, אינם מתישבים עם אי פיטורין גם משיקולי דמותו של השירות הציבורי. נתבקשו פיטורין לאלתר ופסילה לצמיתות משירות ציבורי.
(2) בדיון בבית משפט זה טענה באת כוח העיריה בקצרה וחזרה על נימוקי הערעור: לשיטתה אין לזהות תפנית בפסיקה שעליה הצביע בית הדין קמא, לכיוון של יתר התחשבות בפן האישי.
(3) בא כוחו המלומד של המשיב (המייצגו - כפי שמסר - "פרו בונו") ציין, כי בית הדין התרשם מחוסר בהירותו של כתב האישום, וכן טען, כי המשיב נאלץ להודות מחמת חסרון כיס. עוד נטען, כי המשיב מופלה לרעה, שכן בעירית חיפה היה אחר שהואשם בפלילים וביצע עבודות שירות - והנה ביקשה העיריה שלא לפטרו (אך פוטר על-ידי בית הדין). נטען גם כי המדובר ב"סיבוב שלישי" של התדיינות, לאחר התיק הפלילי והדיון המשמעתי, ואין בית משפט זה אמור להידרש אליו. ומכל מקום, בית המשפט אמור להתערב במקרים קיצוניים בלבד בהכרעות בית הדין, ואין המקרה דנא בא בגדר זה; המדובר מבחינת המשיב בדיני נפשות, ובמי שעלול ליפול למעמסה על הרשויות. עוד הוטעמו נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, וכן העובדה שמנהליו תומכים בו; מנהלו וחבריו באו לתמוך בו באולם בית המשפט.