החלטה
התובעת היא חברה שעיסוקה בהובלות והפצת סחורה, כפי המתואר בסעיף 3 לכתב התביעה שהוגש על ידיה ב"סדר דין מקוצר".
הנתבעת היא חברה העוסקת ביבוא, שיווק והפצה של מוצרים שונים ועשתה שימוש בשירותיה של התובעת [ סעיפים 2, 3 לתצהירו של מנהל הנתבעת מר יוסף ביבס התומך בבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן; להלן: "התצהיר" ו "הבקשה" בהתאמה ].
התביעה, כמו ההגנה כנגדה, מבוססות על מערכת של התחשבנויות בין הצדדים בגין שירותי ההובלה וההפצה שנתנה התובעת לנתבעת, כאשר לכל צד יש טענות כלפי משנהו בכל הנוגע לחיובים ולזיכויים השונים וטעויות שנפלו בהם, במקרה או במכוון.
בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, הסכימו באי כח הצדדים [ אשר ניהלו את ההליך ביעילות רבה ] למינוי של מומחה, רואה חשבון, אשר יקבל סמכות של חוקר לפי תקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 [ להלן: "תקנות סד"א" ] וחוות דעתו תהיה היחידה והמכרעת.
בהתאם לאמור, מונה על ידי מר שמשון מרון, שהוא בהשכלתו רו"ח, עו"ד וכלכלן [ להלן: "המומחה" ] להיות החוקר כאמור.
המומחה ביצע את עבודתו נאמנה וגם יותר מכך והגיש חוות דעת מקיפה ומלאה, לאחר שדן וחקר בכל הנושאים שהועמדו בפניו.
בסופו של יום, נותרו הצדדים עם שתי שאלות "משפטיות" במחלוקת, שאלות אשר המומחה, ככל שדן בהן, אינו כמובן הסמכות שתקבע את משמעותן.
המומחה הגיע למסקנה בעניין מסוים כי יש להביא בחשבון לטובת הנתבעת סכום בסך של -.7,018 ₪ [ סעיף 20.3 לחוות הדעת ] ונראה כי סכום זה, שלעצמו, מקובל על הצדדים [ סעיף 18 לסיכומי טענות התובעת וסעיף ב.2 לסיכומי טענות הנתבעת ].
טענת התובעת היא כי לעניין סכום זה, הורחבה חזית ההגנה של הנתבעת שכן לא בא זכרה של הטענה הנוגעת אליו בכתב הבקשה [ אותו מכנה המומחה בטעות כ"תביעה נגדית" ].
יכול ויש ממש בטענת התובעת אלא שמקובל עלי, וכך גם בדרך כלל כוונתי, שמשמונה מומחה לבדיקת החשבונות, וגם ניתנה לו סמכות נרחבת ביותר של חוקר כאמור, אין הוא מוגבל לעניין בדיקת החשבונות ובהסקת מסקנות מהן, ככל שמדובר במסקנות חשבונאיות/כלכליות, בפרטי כתבי הטענות ובדיקתו ולכן גם קביעתו תהיה מקפת.
מכיוון שכך, רואה אני את "הרחבת חזית ההגנה" ככל שהורחבה, כהרחבה נאותה, ואם יש צורך בכך, עושה אני שימוש בסמכויותיי שלפי תקנות 524 ו 526 לתקנות סד"א [ ראה: 5640/90 ע"א הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ. מוחמד אבו רביע אללה ואח', "דינים" עליון, לז, 690; ע"א 672/88 רמי לב נ. פקיד השומה חיפה, פד"י מו5 עמ' 410; רע"א 5485/99 יעיש פינטו ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נד3, עמ' 337 ].
עניין שני, בעל משמעות כספית רבה יותר, נוגע לטענת הנתבעת לקיזוז סכום בסך של -.70,000 ₪ "קנס" שנקנסה על ידי לקוחה שלה, חברת "הום סנטר" בגין איחור ואי אספת מוצרים, עניין אותו מייחסת הנתבעת לאשמה של התובעת [ סעיף 9 לתצהיר וחשבונית זיכוי ל"הום סנטר", נספח י' לתצהיר [ להלן: "החשבונית" ].
המומחה לא קבל את טענת הקיזוז של הנתבעת וקבע כי "...לא הוצגו כל ראיות המקשרות בין הזיכוי שהוצא להום סנטר לאיחור בהספקה לרשת זו, שנגרם בשל מחדל כלשהו של התובעת" [ סעיף 20.5.2 לחוות הדעת ].
מסקנת המומחה מקובלת עלי במלואה.
יש לזכור כי המומחה מונה בשלב מוקדם של הדיון, לקראת הדיון בבקשה , כאשר הצדדים מדלגים על שלב הבקשה.
ספק רב אם המפורט בתצהיר בכל הנוגע לטענת הקיזוז הנ"ל היה עובר את סף הפרוט הנדרש מטענת קיזוז במסגרת בקשת רשות להתגונן , ואם היה עובר, הרי כך בקושי רב שהרי שעל מנת שטענת קיזוז תוכל להוות הגנה לכאורה במסגרת רשות להתגונן עליה להיות מפורשת, מפורטת ומנוסחת במדויק וכוללת את כל הפרטים הדרושים כפי ניסוחו של כתב תביעה [ ע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מ2 עמ' 765; ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול ורדים בע"מ נ. החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מה5 עמ' 729; ע"א 2702/92 אהרון גינזבורג נ. יוסף בן יוסף, פד"י מז1 עמ' 540; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז5 עמ' 133; ע"א 592/89 אחים רייך (שדה אילן) בע"מ (בפירוק( ואח' נ. בנק ה מזרחי המאוחד בע"מ, "דינים" עליון מג 302 ].
לאחר שבהסכמת הצדדים עברה הטענה את השלב הראשוני, לא הוסף לה כל חומר ראייתי מעבר לאותו פרוט מינימאלי שבתצהיר [ והחשבונית אינה מגלה דבר ] והמקום להוסיף דברים היה בפני המומחה, שהוא כאמור גם "חוקר" ויכול ורשאי היה לגבות גם ראיות, בדרך פורמאלית או לא פורמאלית; משלא הוכח להנחת דעתו דבר באשר לאותו קיזוז, בדין דחה את הטענה וכך גם אני עושה, אם יש צורך בדבר.
טענה אחרונה נוגעת להפחתה או אי פסיקת חיובי ריבית והצמדה אולם אין בה דבר; פסיקת הפרשי הצמדה אינה מכשיר הבא להעניש את החייב, אלא מכשיר, אשר יש בו כדי לשמור על ערכו הריאלי של הנכס [ ראה לדוגמה: ע"א 18/93 חברת שלמה כרמל בע"מ נ. בריח חברה ליצור בע"מ, פד"י לט4 עמ' 522 ].
סוף דבר הוא שאני מקבל את התביעה לסכום של -.50,117 ₪ [ ראה סעיף 22.1 לחוות הדעת ] בצרוף ריבית והצמדה כדין החל מיום 30.11.07.