לפניי דיון מאוחד בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ע' עיילבוני) מיום 30.9.2009 בב.ש. 1843/09, בה הוחלט שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ובבקשתה של המדינה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1993 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים נוספים החל מיום 28.10.2009 או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ. 69/09 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מביניהם.
לשם הנוחות יכונה העורר להלן: העורר והמדינה תכונה להלן: המשיבה.
תמצית עובדות כתב האישום
1. בסוף שנת 2008 קשרו העורר ושלושה אחרים קשר לפיו ייבאו סמים מלבנון לישראל. העורר והאחרים נסעו לבחון נקודות שונות לאורך גדר הגבול המפרידה בין ישראל לבין לבנון ומצאו נקודה מתאימה לביצוע העברת הסמים. ביום 9.1.2009 נסע העורר עם שניים מהאחרים לאזור מטולה. העורר ירד מהרכב בו נסע יחד עם האחרים והחל לצעוד רגלית לעבר גדר הגבול, שם המתין לקבלת הסם. בסמוך לשעה 17:30, תוך תיאום טלפוני עם האחרים, נזרקו לעבר הנאשם, מצדה הלבנוני של גדר הגבול, שלוש חבילות אשר הכילו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1,014.88 גרם וסם מסוכן מסוג הירואין במשקל 2,000.78 גרם. העורר הרים את הסמים והסליקם בקרבת מקום. אז החל העורר לצעוד בציר נסתר לעבר נקודת מפגש על כביש מספר 90 בה קבע כי השניים האחרים שהסיעו אותו למטולה יאספו אותו. לאחר שהאחרונים אספו את העורר ברכבם, הם החלו לנסוע על כביש 90 לכיוון קרית-שמונה ובדרכם נעצרו על ידי המשטרה.
2. בשל מעשים אלו הועמד העורר לדין בגין: ייבוא סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); החזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד, עבירה לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודה; קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.
הליכי המעצר עד כה
3. עם הגשת כתב האישום כנגד העורר הוגשה בד בבד גם בקשה לעצרו עד תום ההליכים נגדו. הבקשה נתמכה בהודאת המשיב בחלק מן המיוחס לו, דו"ח תצפיתן משטרתי וסרט תצפית. בבקשה נטען כי קמה עילת מעצר כנגד העורר בשל מסוכנותו הנלמדת מהיותו שותף לחבורה אשר תכננה בקפידה והוציאה אל הפועל עסקת ייבוא סמים מסוכנים בכמות גדולה. בדיון שהתקיים ביום 17.2.2009 טען העורר כי ישנו חומר חקירה נוסף שעל המשיבה להעביר לידיו ובכוונתו להגיש בקשה לקבלו לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). למרות זאת, הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה וביקש מבית המשפט להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו. בית המשפט המחוזי קבע בהתאם להסכמת הצדדים את דבר קיומן של ראיות לכאורה והורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר.
4. בתסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט ציין שירות המבחן למבוגרים כי התרשם שהעורר הוא אדם המנסה להרשים את הסובבים אותו. גישתו מניפולטיבית ומטעה ואין הוא מחובר למצבו. שירות המבחן הטעים כי הוא נותר בתחושה שרב הנסתר על הגלוי בכל הקשור להתנהלותו של העורר בחייו וכי קשה ליתן בו אמון. העורר הכחיש בפני שירות המבחן כל בעיה בתפקודו והשליך את האחריות למצבו על גורמים חיצוניים שאין לו שליטה עליהם. שירות המבחן העריך כי בעניינו של העורר ישנה סבירות גבוהה להישנות מעשים דומים בעתיד. לאור האמור לעיל ולאור עברו הפלילי של העורר נמנע שירות המבחן מליתן המלצה לשחרורו לחלופת מעצר. ביום 15.3.2009 ונוכח ממצאי תסקיר המעצר כמו גם טיב העבירות בגינן הועמד העורר לדין, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.
5. ביום 27.8.2009 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי העורר נמצא במעצר מזה שמונה חודשים אך משפטו טרם החל להישמע. עוד טען העורר כי לאחר שהועבר לעיונו חלק מהחומר המודיעיני בעניינו, הוא סבור כי יש מקום לבחון את שחרורו לחלופת מעצר, שכן מהחומר המודיעיני עולה כי עובר למעצרו הוא שימש כסוכן סמוי בידי המשטרה, הוא היה בקשר רציף עם מפעיליו ואף עדכן אותם לגבי כוונתם של האחרים להבריח סמים מלבנון לישראל. עדכונים כאמור נמסרו למשטרה הן בתקופה שקדמה לאירוע נשוא כתב האישום והן במהלך ביצוע העסקה עצמה כשהיה סמוך לגדר המערכת, אלא שהמשטרה לא הייתה ערוכה לפעולה מיידית ועל כן ניתנה לעורר הוראה לעזוב את המקום ולמעשה הוא הופקר לגורלו בשטח. לטענת העורר, לאור שיתוף הפעולה שלו עם גורמי אכיפת החוק ומחדליה של המשטרה אין להורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. כמו כן טען העורר כי ממידעים מודיעיניים עולה שעקב מחדל משטרתי נודע לאחרים אודות היותו סוכן משטרתי וכתוצאה מכך חייו נתונים בסכנה לאחר שאויים בהיותו במשמורת שירות בתי הסוהר, ולכן גם בנתון זה יש להטות את הכף לשחרורו לחלופת מעצר. זאת ועוד, טען העורר כי חלקו בפרשה דומה יותר לחלקו של אחד האחרים אשר שוחרר לחלופת מעצר לאחר שבית משפט זה הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו [החלטתו של השופט א' רובינשטיין בבש"פ 2486/09 חסארמה נ' מדינת ישראל(לא פורסם] 1.4.2009)].
6. לאחר שהוגשו עיקרי טיעון בכתב, ביום 30.9.2009 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של העורר לעיון חוזר. בית המשפט המחוזי קבע כי אין די בחלוף הזמן מאז ניתנה ההחלטה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו (שישה חודשים) כדי לבסס שינוי נסיבות אשר יצדיק עיון חוזר. פרק הזמן שחלף אינו כה ניכר ומעבר לכך אין הכרח שחלוף הזמן כשלעצמו ומבלי שהשתנו הנסיבות יאיין את מסוכנותו של העורר. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי בחומר המודיעיני שהועבר לעיונו של העורר אין כל תוכן חדש לעומת המסמכים שעמדו לרשותו בעת שהסכים לקיומן של ראיות לכאורה, ולכן לא חל שינוי נסיבות בעניינו המצדיק את קבלת בקשתו לעיון חוזר.
ההליכים בתיק העיקרי עד כה
7. ביום 18.2.2009 הוקרא כתב האישום לעורר. האחרון הודיע כי בכוונתו להגיש בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, ולפיכך ביקש לדחות את המענה לכתב האישום. ביום 23.2.2009 הוגשה בקשתו של העורר לגילוי חומר חקירה. בדיון שהתקיים ביום 11.3.2009 הודיע העורר כי הגיש את הבקשה לגילוי חומר חקירה אולם המשיבה לא הגיבה לבקשה. בית המשפט נתן למשיבה אורכה להגיב לבקשה עד ליום 18.3.2009 וקבע מועד להקראת כתב האישום ליום 23.4.2009. דיון זה נדחה לבקשת המשיבה בהסכמת העורר ונקבע ליום 30.4.2009.
8. ביום 30.4.2009 התקיים בפני המותב בתיק העיקרי דיון בבקשה לגילוי חומר חקירה. במהלך הדיון הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה בנוגע לרוב החומר המבוקש, אולם נותרה מחלוקת בקשר לתיק המודיעין שבידי המשיבה. בית המשפט קבע כי המשיבה תעביר לעורר רשימה של המסמכים המצויים בתיק והאחרון יודיע אם הוא עומד על קבלת המסמכים. דיון תזכורת נקבע ליום 3.6.2009. בדיון שהתקיים ביום 3.6.2009 פירט העורר אלו מסמכים מרשימת המסמכים המצויים בתיק המודיעין הוא מעוניין לקבל. המשיבה טענה כי חלק מהמסמכים חסויים וחלק אחר אינו בא בגדר "חומר חקירה". בית המשפט הורה למשיבה להגיש לעיונו את המסמכים שבמחלוקת ואת טיעוניה עד ליום 10.6.2009. מועד ההקראה נקבע ליום 6.7.2009. בדיון שהתקיים ביום 6.7.2009 הודיעו הצדדים כי חלק מהחומר המבוקש הועבר לידי העורר והוסכם כי תיק המודיעין יועבר לעיונו של בית המשפט אשר יכריע לגבי יתר המסמכים שבמחלוקת. בהמשך היום ניתנה החלטה במסגרתה הוחלט כי לאחר עיון בתיק המודיעין נמצא כי אין חומר נוסף שהמשיבה הייתה צריכה להעביר לעורר ולא עשתה כן ובית המשפט סיים את הדיון בבקשה.
9. בדיון שהתקיים ביום 16.9.2009 הודיע המשיב על החלפת ייצוג. בית המשפט המחוזי קבע מועד למתן תשובה לכתב האישום ליום 30.9.2009. לדיון שהתקיים ביום 30.9.2009 הגיע בא כוחו של העורר - עו"ד קניג - וביקש לדחות את הדיון לצורך לימוד החומר. ביום 13.10.2009 נערכה ישיבת גישור אך הצדדים לא הצליחו להסכים בסוגיות השונויות במחלוקת. במהלך הדיון התקיימה הקראה והתיק נקבע להוכחות ליום 23.11.2009.
נימוקי העורר - בש"פ 8265/09
10. לטענת העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד בועז קניג - ההסכמה למעצרו עד תום הליכים נגדו ניתנה לפני בית המשפט המחוזי ביום 17.2.2009 בכפוף להסתייגותו, לפיה תיק המודיעין של העורר במשטרת ישראל טרם התקבל, ומשכך לא נחסמה בפניו הדרך לטעון לקושי ראייתי המצדיק עיון חוזר. בא כוחו של המשיב טוען כי עם נטילת הייצוג בתיק הוא הגיע לכלל מסקנה, לאור עיון במסמכים מתוך תיק המודיעין, כי אם לא יתקיים דיון מחודש לגופן של ראיות הרי שיגרם למרשו עיוות הדין. העורר שב ומדגיש כי אינו חוזר בו מהסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, אך הוא גורס כי הסכמה זו אינה פוטרת את בית המשפט מלבחון את הקושי בראיות והחלל הראייתי בעניינו. מעבר לכך, לטענת העורר התיר לו בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 9.9.2009, לטעון לעניין הקושי בראיות ולעניין הקשרים שקיים עם מפעילו במשטרת ישראל לפני האירוע בו עוסק כתב האישום ובמהלכו, ובית המשפט אף הורה לצדדים להגיש עיקרי טיעון בכתב וכך נעשה. הוגשו מטעם הצדדים עיקרי טיעון מפורטים אשר מנתחים את הראיות והקושי העולה מהן. ואולם, טוען העורר כי למרות נכונותו הראשונית של בית המשפט המחוזי לבחון את הקושי הראייתי, בסופו של יום בית המשפט כלל לא בחן את חומר הראיות ואף התעלם לחלוטין מהראיות תוך שהוא נתפס לאמירה כי קיימת הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ומשכך אין לבחון את הראיות. העורר מדגיש כי עת ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי ביום 17.2.2009 בדבר קיומן של ראיות לכאורה, לא היה מונח על שולחנו של בית המשפט תיק המודיעין שלו במשטרת ישראל.
11. לטענת העורר לא יתכן כי ביקש להערים על משטרת ישראל לאחר שהיה בקשר עם מפעילו בשבועות האחרונים עובר לאירוע בו עוסק כתב האישום, תוך שהוא מיידע ומכין את מפעילו לאירוע זה. כמו כן טוען העורר כי תיק המודיעין מעלה שהוא יצר קשר עם מפעילו מיד עם הגיעו לגדר הגבול ואף בשעה 16:20 ניהלו שיחה בת שבע דקות, וגם בשל כך לא יתכן כי ביקש להערים על המשטרה. זאת ועוד, טוען העורר כי אם רצה להערים על המשטרה לא היה מוסר למפעילו ידיעות מהימנות לגבי פעילותו עם האחרים. כמו כן טוען העורר כי אם תכנן להבריח סמים בהיקף ניכר מן הסתם היה עליו להביא תיק גדול בו יוכל הוא לשאת את הסם. בנוסף לכך טוען העורר כי ממזכר המתעד את תפיסת הסם לא נאמר כי הסם הוטמן, אלא נאמר בו שהסם הונח מתחת לסלע וניתן היה להבחין בו מייד עם התקרבות כוחות המשטרה לשטח, כך שאם רצה העורר להחביא את הסם הוא היה מטמינו היטב. מעבר לכך, טוען העורר למחדל חקירתי לפיו מפעילו במשטרת ישראל כלל לא הוזמן לראותו מיד עם מעצרו ולא בוצע ביניהם עימות למרות שהעורר עמד על כך. לטענת העורר המשטרה כלל לא טרחה לברר בזמן אמת את טענותיו לפיהם הוא מקור משטרתי. כך, טוען העורר כי הודעה ממפעילו נגבתה בדיעבד ורק בחלוף שבועיים מיום המעצר, וגם בכך יש להצביע על נסיבותיה התמוהות של הפרשה. לטענת העורר הסיבה בגינה הוא לא התקשר למפעילו סמוך לאחר "נחיתת" שקי הסם הייתה היעדר קליטה בוואדי בו הוא נמצא ולא ניסיון מצדו להערים על המשטרה. אכן ישנו מזכר משטרתי לפיו ישנה קליטה באיזור בו התבצעה עסקת הסמים, אך נציג המשטרה לא צעד בכל נקודה בוואדי ובדק את מצב הקליטה לאורכו ולכן אין זה מן הנמנע כי בנקודה הספציפית בה היה העורר לא הייתה קליטה. כמו כן טוען העורר כי מראשית הדרך גרסתו עקבית וברורה והוא לא ניסה להתחמק ממתן תשובות לשאלות שהופנו אליו. גרסתו לא הופרכה על ידי המשיבה ומנגד אין לאחרונה כל חיזוק ראייתי התומך בטענותיה. מוסיף העורר וטוען כי הסרט שהמשיבה גורסת כי הנציח את פעולותיו משובש ולא ניתן לראות בו דבר, וכן הוא מטיל ספק האם בית המשפט המחוזי צפה בסרט זה, שכן לאחר שהזמין את בית המשפט לצפות בסרט באולם הדיונים בקשתו נדחתה.
12. באשר לטענתה של המשיבה, לפיה החל משעה 17:46 העורר ביצע מספר שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון הנייד שניתן לו על ידי האחרים, הרי שהסרט המשובש אינו תומך בטענה זו משום שלא ניתן להבחין בזמן הצפייה בו כי העורר ביצע שיחות כאמור. מעבר לכך טוען העורר כי על פי מחקרי התקשורת השיחות התבצעו על ידו רק לאחר 17:46, שעה שהעורר כבר היה בדרכו חזרה, ברכב בחברתם של האחרים, או למצער המתין להם שיאספו אותו, ולכן השיחות הללו אינן קשורות לעסקת הסמים נשוא כתב האישום.
13. עוד טוען העורר כי בעניינו חלוף הזמן מהווה עילה לעיון חוזר שכן העורר עצור מזה כתשעה חודשים, ומאז התקבלה ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים כשבעה חודשים, אולם טרם החל משפטו, לא הועבר לידיו מלוא חומר החקירה וטרם התקיים דיון בחומר החקירה החסוי. כמו כן, שב העורר וטוען כי חלוף הזמן מטה בנסיבות העניין את הכף לשחרורו לחלופת מעצר נוכח העובדה כי אחד המעורבים בפרשה נעצר ושוחרר לחלופת מעצר לאחר שבית משפט זה הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו.