ההחלטה לסיים את כהונתו של יו"ר ועד העובדים בדיסקונט

רקע כללי

1.    המבקש, יליד 1945, מועסק במשיב (להלן - הבנק) מאז 2.5.66 ומשמש בתפקיד יו"ר וועד העובדים משנת 1982.

2.    במסגרת הבקשה מושא החלטה זו עתר המבקש למתן צו זמני המצהיר על בטלותה של החלטת הבנק לסיים את עבודתו לפני תום תקופת כהונתו כיו"ר וועד העובדים וכמי שאחראי, לשיטתו, על ניהול המו"מ הקיבוצי ומנווט, כך לדבריו, את סכסוך העבודה התלוי ועומד בבנק.

עיקר טענותיו של המבקש היו, כי ההחלטה על הפסקת עבודתו בגיל 69 נגועה בשיקולים פסולים. שכן, היא נועדה לפגוע במו"מ הקיבוצי המתנהל בין הבנק לבין ארגון העובדים, וזאת בשים לב לתפקידו ולהישגיו המרשימים, כך לטענתו, כיו"ר הוועד. כמו כן נטען כי שיקוליו  הפסולים של הבנק כרוכים באפלייה מחמת גיל.

לפיכך הסעד לו עתר המבקש הינו - ביטול ההחלטה על הפסקת עבודתו עד למתן הכרעה בהליך העיקרי ו/או עד להכרעה בשאלת ביטול סעיף 4 לחוק גיל פרישה תשס"ד - 2004 (להלן: " החוק" או " חוק גיל פרישה") בהליך התלוי ועומד בביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ (בג"ץ 9134/12) ו/או עד לתום כהונתו כיו"ר ועד העובדים, לפי המוקדם יותר.

תמצית העובדות הצריכה להכרעה אותן הריני קובעת ברמה הלכאורית הינה, כדלקמן:

4.    המבקש החל כאמור את העסקתו בבנק בחודש 5/66, תחילה עבד במטה הבנק ובסניפיו והחל מראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת היה חבר בוועד העובדים בבנק, תפקיד אותו מילא תחילה לצד עבודה בתפקידים פעילים. לאחר מכן, החל המבקש לשמש "כחבר וועד במשרה מלאה" - תפקיד שהיה עבודתו היחידה בבנק. זאת, בתמורה לתנאי שכר נדיבים ביותר שעליהם ועל משמעותם, בכל הנוגע  לבקשה  זו, אעמוד בהמשך.

בשנת 1982 נבחר המבקש לכהן כיו"ר הוועד והוא שימש בתפקיד זה מאז ועד היום (משך 32 שנה). גם תפקיד זה היה עבודתו היחידה של המבקש והוא לא ביצע מעבר לו כל תפקיד נוסף בבנק.

5.    המבקש הגיע לגיל הפרישה על פי חוק גיל פרישה (גיל 67) ביום 10.4.12 (קרי, לפני כשנתיים). גיל זה הוא גם הגיל המקובל בבנק לסיום יחסי העבודה.

6.    בתחילת שנת 2011, לקראת הגיעו של המבקש לגיל הפרישה, הוא פנה למנכ"ל הבנק דאז (מי ששימש בתפקיד הנ"ל בתקופה שבין ה- 1.1.11 ועד 18.2.14) בבקשה להמשיך את עבודתו מעבר לגיל הפרישה.

לאחר שבקשתו נשקלה, ניתנה הסכמת הבנק להארכת עבודתו מעבר לגיל הפרישה (עד ליום 31.3.14); קרי - עד הגיע המבקש לגיל 69. על החלטה זו נמסרה הודעה לוועד העובדים מיום 2.8.11, בזו הלשון:

"בהתאם להוראת סעיף 127 לחוקת העבודה לעובדי בנק דיסקונט לישראל בע"מ נמסרת בזאת הודעה על הסכם הדדי להארכת תקופת השרות מעל לגיל הפרישה של העובד רחמים (ריקי) בכר ת.ז. ...... לתקופה נוספת עד ליום 31.3.14" .

7.    בראשית שנת 2013 נערכו בחירות לוועד העובדים בבנק, כאשר ביום 7.3.13 פירסמה וועדת הבחירות של הוועד את רשימת העובדים שהגישו את מועמדותם לשמש כחברי וועד.  מכאן למד הבנק על כך שגם המבקש הגיש את מועמדותו. לאור זאת, נשלח למבקש מכתב על ידי ראש מערך משאבי אנוש של הבנק מיום 10.3.13, בו נכתב כך:

"לאור הפרסום הפורמלי של וועדת הבחירות בדבר הצגת מועמדותך, הננו להפנות את תשומת ליבך למען הסדר הטוב ולהבהיר כי בחירתך לוועד, אם כך יקרה, לא יהיה בה כשלעצמה לדחות את מועד פרישתך מהעבודה המוסכם בינינו; קרי - 31.3.14".

הן המבקש והן ארגון העובדים לא השיגו על תוכן המכתב.

8.    ביום 14.3.13 נערכו בחירות לוועד העובדים במסגרתן התמודד גם המבקש, כאשר במקום הראשון זכה חבר וועד ותיק, שאינו המבקש ואילו במקום השני נבחר המבקש. בהצבעה שנערכה בין חברי הוועד, נבחר בסופו של יום המבקש לשמש כיו"ר הוועד.

9.    מהראיות שהוצגו בפני בית הדין עולה כי מדובר בוועד עובדים בו מכהנים 21 חברים, מתוכם 5 עובדים שזוהי משרתם המלאה היחידה בבנק. משמע - עובדים דוגמת המבקש המקבלים שכר מן הבנק ועוסקים אך ורק בענייני הוועד.

10.  אין חולק כי בין הבנק לנציגות העובדים נוהל בתקופה האחרונה מו"מ בנוגע להסכם שכר ולדרישות שכר של העובדים וכן מו"מ הנוגע לדרישות הבנק להחתמת שעון נוכחות וניוד פנימי של עובדים. כן עולה מהראיות כי מו"מ זה לא כלל נושא של פיטורי עובדים בהעדר דרישה של הבנק בעניין זה.

11.  ביום 25.4.13 הודיע נציגות העובדים על סכסוך עבודה ועל שביתה. עיון בהודעה מלמד כי בין הענינים שבסכסוך, צויינו, בין היתר, אלה -