ההחלטה להעביר בודק מכס מתפקידו במסוף ברפיח אינה נגועה בפגם

השופט שמואל צור

1.         ערעור בפנינו על פסק דין של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה; תיק עב' 1426/05), בו נדחתה תביעה שהגיש המערער להצהיר כי החלטת המשיבה מיום 15.12.04 להעבירו מתפקידו במסוף המכס ברפיח למשרדי מע"מ בבאר שבע - בטלה ולהורות על החזרתו לתפקידו כ"בודק מכס" במסוף המכס ברפיח.

2.         וזה הרקע העובדתי בנוגע לעניין:

א.        המערער, תושב באר שבע, מועסק באגף המכס במשרד האוצר מאז שנת 1993. עד חודש דצמבר 2004 הועסק המערער בתפקיד של בודק מכס במסוף המכס ברפיח.

ב.         ביום 29.12.03 התקבלה תלונה נגד המערער לפיה ביום שבת, 27.12.03, במהלך עבודתו של המערער במסוף המכס ברפיח, הוא הפעיל זרנוק של מים כלפי ציבור נוסעים במסוף על מנת להרחיקם מאולם המכס.

ג.         בעקבות אירוע זה נערכה חקירה מקיפה על ידי יחידת הבטחון באגף המכס והמע"מ. חקירה זו העלתה כי המערער אומנם עשה שימוש בזרנוק מים כלפי נוסעים באולם המכס, בנסיבות בהן לא היה עומס או לחץ חריג במעבר הגבול. לפי ממצאיה החקירה, יכול היה המערער לבצע פעולות אחרות לצורך שליטה במצב, אך נמנע מכך (סיכום החקירה מיום 12.9.04 צורף כנספח א/1 לסיכומי המדינה).

ד.         ביום 9.12.04 זומן המערער לפגישה עם מנהל המכס והסמנכ"ל למשאבי אנוש. בפגישה זו נערך למערער בירור בקשר לאירוע מיום 27.12.03 ולמימצאי החקירה בעניינו ונאמר לו כי נשקלת האפשרות להעבירו לתפקיד אחר במשרדי מע"מ בבאר שבע (סעיף 11 לתצהיר מר ברקוביץ ז"ל מיום 13.3.05 ונספח ד' לאותו תצהיר).

ה.        ביום 15.12.04 נמסרה למערער החלטת המשיבה להעבירו, יחד עם משרתו, מעבודתו במסוף המכס ברפיח למשרדי מע"מ בבאר שבע (סעיפים 12 - 13 לתצהירו של מר ברקוביץ ונספח ה' לאותו תצהיר). בהתאם להחלטה זו החל המערער לשרת במשרדי מע"מ בבאר שבע מיום 16.12.04.

ו.         בקשר לאותו אירוע הוגשה נגד המערער תובענה משמעתית לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה (נספח ג' לסיכומי המדינה בערעור). תובענה זו נקבעה לדיון אשר, ככל הנראה, טרם הסתיים.

ז.         ביום 2.5.05 נערך למערער שימוע נוסף, בו נבחנה שוב ההחלטה להעבירו למשרדי מע"מ בבאר שבע. בעקבות שימוע זה הוחלט להותיר את החלטת ההעברה בעינה.

ח.        ביום 26.1.06 החליט נציב שירות המדינה להשעות את המערער מעבודתו, זאת בעקבות חקירה פלילית שהתקיימה בעניינו בקשר לביצוע עבירות של קבלת שוחד, סחיטה באיומים והפרת אמונים (נספח א' - ב' לסיכומי המדינה בערעור). החלטה זו אינה מתייחסת לאירוע זרנוק המים, בגינו הוחלט להעביר את המערער מתפקידו.

ט.        נגד המערער הוגשה תלונה על תקיפה מיום 2.12.02 (נספח ה' לסיכומי המדינה) אשר נסגרה בלא נקיטת צעדים משמעתיים. מעבר לכך ננקט נגד המערער הליך משמעתי בקשר לשימוש שעשה בשנת 1997 במחשבים במקום העבודה שלא לצרכי העבודה. הליך זה הסתיים בהטלת אמצעי משמעת על המערער במסגרת הסדר טיעון.

3.         תביעת המערער בבית הדין האזורי התייחסה, כאמור, להחלטת המדינה להעבירו מעבודתו במסוף המכס ברפיח למשרדי מע"מ בבאר שבע. לטענת המערער, החלטת ההעברה היתה, למעשה, נקיטת אמצעי משמעת שלא באמצעות ההליך הקבוע לכך בחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת) ומשום כך היא בטלה. עוד טען המערער כי החלטת המדינה נגועה בחוסר תום לב ושרירות, תוך קביעת דעה נחרצת מראש. לטענתו, החלטה להעבירו למקום עבודה אחר נגועה בחוסר סבירות והעדר מידתיות שכן, בין השאר, היא מתעלמת מתיפקודו התקין לאורך השנים והיא פוגעת בו במישור הכספי.

4.         בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער. בית הדין קבע כי לא בכל מקרה בו מועבר עובד מתפקידו מדובר בנקיטת אמצעי משמעת החייבת להעשות לפי חוק המשמעת. בית הדין האזורי מצא כי, בנסיבות העניין, החלטת המדינה להעביר את המערער מתפקידו היתה החלטה הצופה פני עתיד והיא לא נועדה למטרת ענישה (סעיף 16 לפסק הדין). בית הדין קבע כי החלטת ההעברה התקבלה על רקע מקצועי ניהולי (סעיף 18 שם). בית הדין קבע כי החלטת ההעברה היתה סבירה והיא נועדה להבטיח תפעול תקין של מסוף הגדול ברפיח, תוך מזעור סיכון העובדים והנוסעים ותוך הבאה בחשבון של זכויות המערער (סעיף 23 - 24 לפסק הדין).

5.         בערעור שב המערער וטוען כי החלטת ההעברה אינה צופה פני עתיד אלא מדובר בהחלטה משמעתית המחייבת נקיטת הליך משמעתי לפי חוק המשמעת. לטענתו, החלטת ההעברה שהתקבלה בעניינו היתה עונשית ונעשתה בשרירות ובחוסר תום לב. לטענתו, החלטת ההעברה התעלמה מחוות הדעת החיוביות הנוגעות לתיפקודו של המערער במהלך השנים. לטענתו, טענות המדינה בדבר אי התאמת המערער לתפקידו הינן בעלות משקל שולי בלבד. לטענתו, נפלו פגמים בהליך השימוע, הן בשימוע הראשון והן בשימוע המאוחר.

6.         המדינה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. עם זאת מבהירה המדינה בסיכום טענותיה כי, בעניינו של המערער, הוגשה תובענה משמעתית בקשר לאירוע זרנוק המים. לטענתה, אותו אירוע העלה גם שהמערער אינו  מתאים לעבודה במסוף רפיח ולכן התקבלה ההחלטה להעבירו לעבודה במשרדי מע"מ בבאר שבע. לטענת המדינה, אירוע משמעתי יכול לבסס גם מסקנה בדבר חוסר התאמה לעבודה ואין סתירה בין השניים. לטענת המדינה, החלטת ההעברה מבוססת על תשתית עובדתית מספקת, היא נעשתה בסמכות ואין היא נגועה בחוסר סבירות. מוסיפה המדינה וטוענת כי הליכי השימוע נעשו כדין וככל שנפל פגם בשימוע הראשון, הרי הוא תוקן בשימוע הנוסף אשר התקיים בהסכמת המערער.

דיון והכרעה

7.         בפתח הדברים ראוי להעמיד עובדות על מכונן: בעקבות אירוע זרנוק המים הועבר המערער מתפקידו ובקשר לאותו אירוע עצמו הוגשה נגדו גם תובענה משמעתית לבית הדין למשמעת. בפסק דינו של בית הדין האזורי נאמר כי תובענה זו נסגרה בשל העדר ראיות (סעיף 15 טו' לפסק הדין), אך לא כך הם פני הדברים. כפי שעולה מסיכומי המדינה בפנינו, התובענה המשמעתית תלויה עדיין ועומדת בבית הדין למשמעת והדיון בה טרם הסתיים. מסתבר שבעניינו של המערער התקיימו חקירה פלילית וחקירה משמעתית בקשר לאירוע אחר והליכים אלה נסגרו מחוסר עניין לציבור ומחוסר ראיות (סעיפים 5 ו-28 לסיכומי המדינה). בשל כך, כנראה, טעה בית הדין האזורי לחשוב שהתובענה המשמעתית בעניין זרנוק המים נסגרה וכאמור - לא כך הוא. מכאן שנקודת המוצא המשפטית של בית הדין האזורי היתה שההחלטה המינהלית להעביר את המערער מתפקידו עמדה בפני עצמה, בלא זיקה להליך משמעתי מקביל באותו עניין. מצב דברים זה מחדד את השאלה הנכונה שבפנינו, לאמור - האם ניתן לנקוט, בשל אותו מעשה, הליך משמעתי וצעד מינהלי של העברת עובד מתפקידו. נדון בסוגיה זו להלן.

8.         מעשה פיסי כלשהו יכול להצמיח תוצאות בעולם המשפט במספר מישורים השונים זה מזה. כך, למשל, מעשה של תקיפה יכול להצמיח אישום פלילי ואותו מעשה עצמו - אם בוצע, למשל, על ידי עובד מדינה כלפי אדם שבא לקבל ממנו שרות - יכול להוות עבירת משמעת. כך, אותו מעשה עצמו גם יכול להוות בסיס להחלטה מינהלית בדבר התאמתו של עובד המדינה לתפקידו שתוצאתה יכולה להיות העברתו לתפקיד אחר או פיטוריו מן השרות.