התובעים רכשו, באמצעות הנתבעת, שהינה סוכנות נסיעות, חבילת נופש לפראג.
הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי נגד ספק שירותי התיירות והנופש.
לטענת התובעים בכתב תביעתם, עת הגיעם לביקורת כרטיסים ודרכונים בשדה התעופה בפראג, בדרכם חזרה לישראל, התברר להם כי אין להם כרטיס טיסה חזור וכי קיבלו כרטיס הלוך בלבד. לטענתם, מדובר היה בשעות הערב בהם לא היה כל נציג מטעם הצד השלישי שאליו יכלו לפנות ולכן פנו למנהל מחלקת טיסות צ'רטר ומבדיקה שערך במחשב התברר כי שמם אינו מופיע ברשימת הנוסעים וכי אין מקומות פנויים בטיסה.
משכך, ובשל היותם ללא כסף, אוכל או שתיה נאלצו לישון על הספסלים בשדה התעופה. מפאת חוסר הברירה, נסעו למחרת בבוקר לשגרירות ישראל בפראג ורק משם קיבלו אפשרות ליצור קשר עם הארץ ונאלצו לקנות כרטיס טיסה חזור נוסף ולשלם עבורו באמצעות כרטיס אשראי בארץ.
לטענת התובעת בכתב התביעה בתיק תק' 732/06 עוד בדלפק הנתבעת בשדה התעופה בן גוריון התברר לה כי כרטיס הטיסה שלה אינה תואם את שמה על פי הדרכון, וכשהסבה תשומת לב הנציג נאמר לה כי לא תהיה כל בעיה עם כך.
לפיכך, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת עבור התשלום ששילמו ברכישת כרטיסי הטיסה הנוספים לחזרה לישראל, הפסד ימי עבודה, עוגמת נפש, והוצאות שונות.
הנתבעת טוענת בכתב הגנתה, כי הינה חברה פרטית המשמשת סוכנות נסיעות, שבאמצעותה רוכשים לקוחות שירותי תיירות המסופקים על ידי אחרים, וכי כל שהיא עושה הוא לספק נתונים אודות שירותים אלה, כפי שנמסרים לה על ידי הספקים, ולהזמין את שירותי הספק עבור הלקוחות. הנתבעת אף מגדירה עצמה כמתווכת בלבד בין ספקי השירותים לבין הנוסע.
מוסיפה הנתבעת וטוענת כי טיב השירותים המוצעים על ידי הספק, כמו גם אופן ביצועם של שירותים אלה, לעולם אינו באחריותה אלא באחריותו הבלעדית של הספק המעורב.
עוד טוענת הנתבעת, כי מחובתם של התובעים היה לבדוק כי בידיהם מצויים כרטיסי טיסה המתאימים הן לטיסה הלוך והן לטיסה חזור, מיד עם קבלתם בשדה התעופה, כפי שנתבקשו על ידי עובדי הנתבעת, ומשלא עשו כן אין להם להלין אלא על עצמם. לטענתה, הוסיפו הנתבעים בהתנהגותם הרשלנית בכך שלא בדקו הן במהלך הטיסה הלוך והן במהלך ארבעת ימי שהייתם בחו"ל, האם ברשותם כרטיס טיסה חזור.
כמפורט לעיל, הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי נגד ספק שירותי התיירות, אשר סיפק, בין היתר, את כרטיסי הטיסה לחו"ל.
בכתב ההגנה להודעה לצד השלישי, נטען כי יש לדחות את הודעת צד ג' על הסף מטעמים של היעדר סמכות מקומית, היעדר עילת תביעה ולחלופין בשל היעדר תום לב.
לגופו של עניין טוען הצד השלישי, ספק שירותי התיירות, כי באחריותה של הנתבעת היה עניין מסירת המסמכים ובהם כרטיסי הטיסה לתובעים, ואין לצד השלישי כל אחריות בדבר. לטענתו, באחריות התובעים ו/או הנתבעת לוודא הימצאות כרטיסי טיסה בידיהם.
בנוסף, טוען הצד השלישי כי הינו ערוך למצב בו התובעים לא יקבלו כרטיס טיסה חזור לאור העובדה כי שמם של התובעים הופיע ברשימת הנוסעים וכן לאור הימצאות נציג צד שלישי בשדה התעופה ולו יש סמכות מול חברת התעופה להעלות נוסע לטיסה גם אם אין ברשותו כרטיס טיסה או שאינו מופיע ברשימת הנוסעים.
כמו כן, טוען הצד השלישי כי התובעים לא פעלו להקטנת הנזקים הנטענים על ידם שכן לא פנו לצד ג' ו/או לנציג צד ג' בחו"ל וזאת בניגוד לחובתם, שכן לו היו עושים כן היה פועל צד ג' לארגון טיסה חלופית בלא צורך בפנייה לקונסוליה. לפי הנטען, בתום הטיסה מישראל מחלק נציג הצד השלישי דף הוראות בו מציינים פרטי הנציג ומספר הטלפון הנייד להשיגו בכל קושי בו נתקלים מי מהנוסעים בחו"ל. על פי בדיקה שנערכה, התובעים כלל לא הגיעו לבידוק לטיסה וכלל לא פנו לנציג הצד השלישי בחו"ל.
בדיון שנערך בפני, העידה התובעת כי קיבלה מהנתבעת בשדה התעופה בן-גוריון שתי מעטפות, באחת היו הכרטיסים ובשניה ההזמנה לבית המלון. בעת שעשו דרכם חזרה לישראל ובהגיעם לשדה התעופה בפראג התברר כי בכרטיסי הטיסה שלהם קיימים נתונים שהגיעו לפראג אך אין כל נתון בסוף הכרטיס כי יוכלו לחזור. לעדותה, מנהל המחלקה הכניס אותם למשרד ובדק את טענותיהם, אך היות ושמם לא הופיע במחשב לא היה ביכולתו להנפיק להם כרטיס. נמסר להם כי רק למחרת יוכלו להתקשר או לפנות לשגרירות. לעדותה, מלבד שיחה לשגרירות התקשרה גם לאימה בארץ כדי להודיע לה שלא תחזור כמשוער. היא לא התקשרה לנתבעת או לצד השלישי אלא בחרה להתקשר לשגרירות ולאימה בלבד, מאחר וביקשה מאימה להודיע לעבודתה כי לא תגיע.
לפי טענתה של התובעת, לא היה נציג של הצד השלישי בשדה התעופה. מנהל המחלקה שטיפל בפנייתם אמר להם, שרק למחרת בשעה 9:00 הנציגים חוזרים ואין עם מי לדבר בשעה מאוחרת זו. לפיכך, נאלצו לעבור את הלילה בשדה התעופה ובבוקר נסעו באוטובוס לשגרירות. את מספר הטלפון של השגרירות הם מצאו על-פי המידע שנמסר במענה הקולי במספר הטלפון באמצעותו נמסר המידע לגבי יציאת האוטובוס מהמלון לשדה התעופה.
התובעת טענה, כי ניסו להתקשר משדה התעופה למשרדי הנתבעת בישראל, אך מנהל המחלקה שטיפל בפנייתם מסר, כי אין באפשרותו להעניק להם שיחה מחוץ לפראג אלא שיחה מקומית בלבד.
כמו כן טענה התובעת, כי אמנם קיבלו דף עם מספרי טלפון לאישור הטיסה חזרה לישראל, אך כאשר התקשרה למספר הטלפון שנמסר לה, היה רק מענה קולי המפרט את זמני היציאה לשדה התעופה מכל אחד מבתי המלון.
נציג צד ג' טען בפני כי שמם של התובעים אכן נמצא ברשימת הנוסעים וכראייה לכך הציג את רשימת הנוסעים (נ/2). בנוסף, הוצג בפני מכתב מחברת תעופה זרה (נ/3), אשר אף לה הייתה טיסה מפראג לישראל ולפי האמור בו מיקום דלפק הבידוק שלה הינו סמוך לדלפקי הבידוק של חברת התעופה בה הוזמנו לתובעים כרטיסי טיסה חזור. מתוכן המכתב עולה, כי ייתכן והתובעים עמדו בתור בדלפק החברה אך מכיוון שלא הייתה להם הזמנה לטיסתם לא אושר להם לעלות על הטיסה.