על"ח
בית דין אזורי לעבודה בירושלים
|
21727-12-12
03/04/2013
|
בפני השופט:
שרה שדיאור
|
| - נגד - |
התובע:
סוסן איובי
עו"ד יאסין בלאל
|
הנתבע:
שירות התעסוקה - מדינת ישראל
עו"ד עמנואל וייל
|
| פסק-דין |
בפני בית הדין ערעור המערערת על החלטת וועדת הערר שליד מועצת לשכת התעסוקה ירושלים מיום 11.9.12.
המערערת טוענת כי התייצבה לעבודה ביום 16.3.12, יום לאחר הריאיון בו התקבלה לעבודה אולם לטענתה , מפי בא כוחה בפנינו, הגיעה עם הילד בן החמש מאחר ולא היה לה היכן להשאירו.
טוען המשיב כי התייצבות לעבודה עם ילד בן חמש כשמדובר בעבודה בבית חולים ובכלל, יש בה כדי להצביע על העדר רצון לעבוד בפועל והעדר זמינות לעבודה כנדרש ובדין נדחתה בסירוב משכך אין פגם בהחלטת וועדת הערר המצדיק התערבות בית הדין.
גרסת המערערת
1. בפנינו שלוש גרסאות של המערערת בעניין סדר ההתרחשויות.
2. בתמצית ונימוקי הערעור אותם הגישה המערערת ביום 27.3.12 (נספח לתגובה), כותבת המערערת " ... הגעתי למקום העבודה הנ"ל ביום הראשון לעבודתי בשעה 8:30 בבוקר, במקום שעה 7:00 באיחור של שעה וחצי. כתוצאה מזאת ביטל לשכת התעסוקה שני חודשים ...". בסעיף 3 לאותם נימוקים היא כותבת " יש לי ילד בן 4.5 שנים שאני חייבת כל יום ללוות אותו לגן הילדים בשעה 07:00 בבוקר לאוטובוס של הגן. 4. אני מבקשת למצוא לי עבודה לא מתחילה בשעה 7:00 אלא בשעה 08:00 עד השעה 13:00. המועד שהילד מגיע מבית הספר". מגרסה זו עולה כי המערערת הגיעה לעבודה לבד, אחרי ששמה את הילד בגן, באיחור של שעה וחצי.
3. הגרסה השנייה מופיעה בטענותיה לפיה הוועדה כלהלן: " העוררת - הייתי צריכה להגיע ביום א' לבי"ח הדסה והגעתי עם הבן שלי בן ה-5 ואמרו לי ללכת הביתה. אין לי היכן להשאיר את הילד בעלי חולה והוריי מבוגרים. הוועדה - מי אמר לך ללכת? העוררת - אני לא יודעת. הוועדה - איך חשבת לעבוד עם הילד? חשבת להביא אותו כל יום? העוררת - אין לי סידור לילד. הכנסתי אותו לבי"ס". מגרסה זו עולה כי העוררת הגיעה לעבודה לטענתה ביום א' עם בנה בן החמש ואמרו לה ללכת מבלי שתדע מי אמר. בגרסה זו היא אומרת שאין לה סידור לילד זאת בניגוד לאמור בסעיף 3 לתמצית ונימוקי הערר.
4. בערעור שבפנינו טען בא כוחה לעובדות הבאות: " המערערת התייצבה ב- 15.3 הגיעה לשירות התעסוקה. הריאיון היה ב 13.3. ב- 15.3 ביום ראשון הייתה צריכה לבוא כדי להסיעה למקום העבודה זה היה יום ראשון, היא הגיעה עם בנה בן ה 5 שנים, לא היה לה סידור לבנה, בעלה חולה סכרת ולא הייתה יכולה להשאיר את בנה איתו. הייתה נהגת של הרכב של המעסיק לא הסכימה לקחת אותה עם הילד, אמרה לה לבוא למחרת. למחרת נסעה לבית החולים עין כרם, המנהל בשם אכרה אמר לה לכי הביתה אנו לא צריכים אותך, היא הגישה ערר. הוועדה דחתה את הערר שלה. למערערת לא היה סידור אחר לילד, היה יום ראשון לא היה בית ספר, לא היה איפה להשאיר אותו. המערערת מוסלמית. בתי הספר והגנים אין בימי שישי וראשון".
5. מגרסה זו עולה כי המערערת הגיעה ביום הראשון עם בנה, אולם הנהגת לא הסכימה לקחת אותה , למחרת נסעה לבית חולים הדסה, ומנהל בשם אכרם אמר לה ללכת הביתה.
6. גרסה זו אין לה כל בסיס בתמצית ונימוקי הערעור, הסמוכים יותר למועד קרות האירוע ולמעשה מהטענה בנימוקי הערר כי הילד בגן והיא יכולה להתחיל רק בשמונה , הגענו היום לטענה כי היא התייצבה פעמיים לעבודה בהדסה פעם עם הילד ופעם בלי הילד.
7. די בריבוי גרסאות אלה כדי לדחות את הערעור בהעדר בסיס עובדתי אחיד וקוהרנטי להתרחשויות.
גרסת המשיב
8. טענת המשיב כי המערערת לא התייצבה בבית החולים כלל. טענת המשיב לא נסתרה שכן ריבוי גרסאות המערערת מצביע על חוסר מהימנותה.
9. אולם בכך לא די. הלכה היא כי בית הדין אינו מתערב בהחלטה מנהלית אלא אם נפל בה פגם בשל היותה בלתי סבירה או מידתית. אף אנו נבחן את הערעור בראי הלכה זו.
10. צודק המשיב כי התייצבותה, לגרסתה, הלא מבוססת, עם ילד בן חמש לעבודה בבית חולים מצביעה על חוסר נכונות לעבודה. לא יעלה על הדעת לתת לילד בן חמש להסתובב במסדרונות בית חולים, יחד עם אמו במהלך עבודתה. על כן, נוכח גרסתה זו, ניתן סירוב כדין ומסקנות הוועדה ונימוקיה לא חרגו בכהוא זה מהסביר והמתקבל על הדעת. קל וחומר אם לא הגיעה כלל לעבודה.
הכרעת הדין
11. כפי שציינו לעיל המערערת הציגה במועדים שונים גרסאות שונות לגבי ההתרחשויות באופן שאינו מאפשר גרסה עובדתית אחת ומטעם זה נדחה הערעור.
12. בנוסף, גם מהטעם של אי התערבות בהחלטת הוועדה בהיותה סבירה ומתקבלת על הדעת אם לא למעלה מזה, יש מקום לדחיית הערר.
13. לא למותר לציין כי יש מקום לשקול את עניין שעות העסקת המערערת. בנימוקי הערעור עולה כי המערערת הבהירה שהיא מוגבלת בשעות. סוגיה זו של שעות העבודה יש לקחתה בחשבון שעה שמדובר באם לילד קטן ויש גם להתחשב במגוריה בעיסאוויה המחייבים תלות בתחבורה ציבורית. לעניין זה מפנה בית הדין ל ע"ע 1157/01 לילי אלמוג נ' שירות התעסוקה רמת גן, וכן עב' ג'אבר אפתחאה נ' שירות התעסוקה (שניהם פורסמו בנבו).
