הבנק הבינלאומי יעלים נ' אבו סיאח

החלטה

התובע הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בקשה לביצוע שלושה שיקים בחתימת הנתבע המשוכים על חשבונו בבנק מסד. כל אחד מהשיקים הינו על סך 5,000 ₪ והם ניתנו לתאריכים 25.7.09, 25.8.09 ו – 25.9.09. השיקים חולל באי פרעון מהסיבה של אכ"מ + נ.ה.ב.

הנתבע טוען בהתנגדותו כי את השיקים מסר לחברו בשם אבו עמאר שאוקי שהפקיד אותם בחשבונו בבנק הבינלאומי בבאר שבע (מס' ח-ן 278068) וזאת כטובה בלבד ללא שום מטרה אחרת. עוד הוא טוען כי הוא לא חייב לתובע דבר וכי לא קיבל ממנו כל תמורה ואינו ערב של שאוקי.

שטר טובה

כפי העולה מתצהיר הנתבע הרי שהוא נתן את השיקים לשאוקי כדי שזה האחרון יפקידם בחשבונו בבנק לאומי כטובה. זהו מצב שבו אדם חותם על שטר ומקבל על עצמו התחייבות שטרית מבלי שקיבל תמורה בעד השטר ולא במסגרת כלכלית. אותו אדם משאיל את שמו לאדם אחר ומאפשר לו להנות מחתימתו. ביחסים הפנימיים שבין החותם לבין אותו אדם אין החותם מתכוון לשלם את השטר והאדם שנהנה מן החתימה הוא אשר יצטרך לשלם בבוא העת. זוהי פעולה שבה החותם מיטיב את מצבו של אחר ולכן הוא נקרא "מיטיב" גם בפקודה. מלשון הפקודה חב המיטיב כלפי אוחז בעד ערך ואין חשיבות אם האוחז ידע שאותו אדם הוא מיטיב.

לעניין מעמדו של התובע כאוחז בשטר, קובע סעיף 27 (ב) לפקודת השטרות כי העובדה שהמסמך נחתם על ידי מיטיב אינה פוגמת בזכות הקניין של האוחז, ואין צורך שיהא אוחז כשורה דווקא, כדי שיוכל להיפרע מן המיטיב, די בכך שהיא אוחז בעד ערך כבכל שטר אחר (ע"א 236/60 – שווירץ נ' ברקליס דיסקונט פדי י"ד 2122). בכל מקרה שומה על "האוחז" להוכיח כי הוא אוחז בעד ערך. אוחז בעד ערך יכול להיות מי שנתן ערך בעצמו או לחילופין מי שנהנה מן הקביעה בסעיף 26 (ב) לפקודה (כלומר, מי שנתן תמורה בזמן כלשהו מן הזמנים לשטר; תמורה יכולה להחשב כל תמורה המספקת להעמדת התקשרות פשוטה או חוב קודם או חבות קודמת). מכאן, שגם אדם שלא נתן ערך בעצמו יכול לחזור אל המיטיב ולאכוף עליו את השטר. במילים אחרות, די לאוחז שיהא בעד ערך ואינו צריך להיות אוחז כשורה.

העובדה כי אדם השאיל את שמו לאחר אינה פוגמת בזכות הקניין (פרשת שווירץ, לעיל), אך זכות הקניין יכולה להפגם מטעם אחר. למשל, כאשר השטר יוטה מהמטרה המיוחדת שלמענה הוצא השטר על ידי המושך (ע"א 496/63 החברה לפיתוח כפר ירוחם נ. שלמה קטש, י"ח(3) 29).

יישום ההלכה למקרה דנן

במסגרת החקירה הנגדית הוצג לנתבע ולבית המשפט מסמך מהבנק התובע המראה כי ביום 23.3.09 העמיד התובע לשאוקי הלוואה על סך 15,000 ₪, אשר אמורה להפרע בשלושה תשלומים בסך 5,000 ₪ בתאריכים 26.7.09, 26.8.09 ו – 29.9.09. כן הוצג מסמך מאותו היום ממש המאשר את הפקדת שלושת השיקים נשוא תיק זה בחשבונו של שאוקי, כשיקים מעותדים.

נקל, איפוא, לראות כי סכום ההלוואה שנתן הבנק לשאוקי זהה לסכום השיקים שהופקדו ואף מועדי פרעון ההלוואה הינם יום אחד לאחר המועד בו עומד כל שיק ושיק לפרעון. הנתבע לא יכול היה להכחיש מסמכים אלו הכחשה עניינית של ממש. הוא רק טען בחקירה הנגדית כי אין זה הגיוני שבנק נותן הלוואה על סמך שיקים בלבד. איני מקבלת טענה זו שכן היא לא הועלתה כלל כטענה במסגרת ההתנגדות, ועל כן היא בבחינת הרחבת חזית. מדובר בעניין הנתון לשיקול דעתו המסחרי - עסקי של הבנק ומקובל בחיי המסחר כי בנק נותן הלוואה או אשראי, בין היתר, על סמך המחאות מעותדות של צדדי ג' שמפקיד הלקוח בחשבונו.

מכאן שהוכח כבר בשלב זה כי הבנק נתן ערך בעד השיקים שהופקדו אצלו, קרי שאלו שימשו כביטחון לפרעון ההלוואה שנטל שאוקי, ומכאן שהבנק הוא אוחז בעד ערך. נשוב ונזכיר כי מאחר והנתבע מודה בתצהירו כי נתן את השיקים לשאוקי כטובה כדי שיופקדו בחשבונו הרי שדי לו לבנק שיהא אוחז בעד ערך, כפי הוראת סעיף 27 לפקודת השטרות, כדי שיוכל לאכוף את פרעון השיקים ואין הוא צריך להתעלות למעמד של אוחד כשורה.

זאת ועוד: השיקים שימשו בדיוק למטרה שלשמה נתנו, כלומר קבלת אשראי או הלוואה בחשבון על כן לא הוסטו מאותה מטרה באופן שיש בו כדי לפגום בזכות הקניין של הבנק. בנקודה זו סתר הנתבע את עצמו בחקירה הנגדית, שכן בעוד שבתצהירו טען בריש גלי כי נתן לשאוקי את השיקים כטובה לשם הפקדה בחשבון הרי שבעדותו טען כי הוא לא ידע מה הולך שאוקי לעשות עם השיקים, והגרסאות אינן מתיישבות זו עם זו.

הנתבע הפנה במסגרת החקירה הנגדית לתצהיר של שאוקי שבו הצהיר שאוקי כי סוכם עם הנתבע כי אם שיק אחד יחזור עליו לשלם לנתבע את כל סכום השיקים במזומן. עוד ציין שאוקי בתצהיר כי ביום 25.7.09 חזר השיק הראשון ועל כן הודיע לו הנתבע כי הוא מבטל את כל השיקים וכי הנתבע מסר לו סך 15,000 ₪ במזומן לאחר מכן.

בחקירה הנגדית השיב הנתבע כי שאוקי כנראה בבית סוהר ולכן לא יכול היה להתייצב לדיון בהתנגדות. הנתבע לא הציג כל אסמכתא לכך, וגם אם אכן שאוקי בבית הסוהר יכול היה הנתבע להגיש בקשה להביאו לדיון על מנת שייחקר על תצהירו. משלא עשה כן פועל המחדל לחובתו.

ואולם, גם בהעדר חקירתו של שאוקי אין תצהירו יכול להועיל לנתבע: בתצהיר מודה שאוקי כי השיק הראשון חולל ביום 25.7.09 ורק 10 ימים לאחר מכן שילם לו הנתבע את מלוא סכום השיקים. כלומר, במועד שבו חזר השיק נתן כבר הבנק תמורה כנגד השיקים (ההלוואה לשאוקי מחודש מרץ 2009) והוא הסתמך על השיקים להבטחת פרעונה. אם אכן שאוקי קיבל את כל הכסף לידיו והוא ידע על ביטול השיקים מצד הנתבע, הרי שהוא יכול היה לפנות לבנק ולהפקיד את הכסף שקיבל מהנתבע ובכך לפרוע את ההלוואה, ואז, לקבל את השיקים שהופקדו בחזרה ולהשיבם לנתבע. משלא כך נעשה, אין הנתבע יכול לבוא בטענה אל הבנק כי אם לשאוקי.

נוכח כל האמור לעיל לא מצאתי כי יש לנתבע טענת הגנה כלפי הבנק המצדיקה את קבלת ההתנגדות.

לפיכך, אני דוחה את ההתנגדות, מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל בתיק 2611292092, ומחייב את הנתבע בהוצאות ההליך בסך 2,000 ₪.

המזכירות תעביר את הערובה המופקדת בתיק בסך 4,500 ₪ ללשכת ההוצאה לפועל על חשבון החוב הפסוק, ולאר מכן תסגור את התיק.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, בהעדר הצדדים.