אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הארכת תקופת התנאי שבסעיף 85 לחוק העונשין כוללת גם את חידוש התקופה

הארכת תקופת התנאי שבסעיף 85 לחוק העונשין כוללת גם את חידוש התקופה

תאריך פרסום : 11/02/2007 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון
10853-06
05/02/2007
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. א' רובינשטיין
3. ד' ברלינר


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אבי וסטרמן
הנתבע:
אמיר גנאים
עו"ד באסל בוואקנה
פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

רקע והליכים

א.        בקשת רשות הערעור שלפנינו, מטעם המדינה, עניינה שאלה משפטית צרופה המשליכה על תוצאות התיק בקשר למשיב; פרשנותו של סעיף 85 לחוק העונשין תשל"ז-1977, בזיקה לסעיף 56 לחוק. סעיף 85 הוא הוראת חוק המכוונת, כפי שיתואר להלן, לבוא לקראתו של מי שעובר טיפול למשתמשים בסמים, או שסיים טיפול כאמור, ויש סיכוי לשיקומו; לגביו ניתן, בתנאים שבסעיף, להאריך יותר מפעם אחת את תקופת התנאי להפעלת מאסר, בעוד שלפי סעיף 56(ב) לחוק העונשין מוגבלת הארכתה של תקופת התנאי לפעם אחת בלבד. הקלה זו שבסעיף 85 פועלת, מטבע הדברים, על-פי רוב לטובת הנאשם; במקרה נשוא ענייננו פעלה נגד המשיב בבית משפט השלום, והתוצאה נהפכה על פיה בבית המשפט המחוזי. ואולם, בית משפט השלום בענייננו השתמש במונח "הארכה" (המופיע בסעיף 85) ולא במונח "חידוש" המופיע כמקביל ל"הארכה" בסעיף 56, והלכך סבר בית המשפט המחוזי כי דבר זה מונע את הפעלת המאסר כלפי המשיב משהופר התנאי. הדברים יפורטו להלן. נאמר כאן כי החלטנו לקבל את הבקשה לרשות ערעור, לדון בה כאילו הוגש ערעור ולקבל את הערעור.

ב.        אלה העובדות הצריכות לעניין:

            (1) המשיב הועמד לדין במאי 2004 על עבירות איומים, חבלה במזיד ברכב ותקיפה. ביום 12.9.05 הורשע בת"פ 1798/04 בבית משפט השלום בחדרה (השופט גינות) לאחר הוכחות. ביום 16.1.06, לאחר קבלת תסקיר, נגזר דינו. צוין רקע משפחתי מורכב (אם יהודיה ואב ערבי מוסלמי), תקופה של אורח חיים חרדי, שיבה לכפר באקה אלגרביה, שימוש בסמים, וגם עבר פלילי בעבירות אלימות. הרשעת המשיב וגזר דינו בת"פ 4386/00 מיום 7.5.02 בבית משפט השלום בחדרה (השופטת סלע) מקרבים אותנו לנידון דידן. באותו מקרה הורשע על-פי הודאתו בהכשלת שוטר, תקיפת שוטרים, איומים, תקיפה חבלנית והעלבת עובד ציבור (עבירות מ-11.9.00). לפני כן היה תלוי ועומד מאסר על תנאי נגדו, שראשיתו ב-1996, ושלאחרונה הוארך באופן שהתנאי פקע ב-2.4.01, העבירות ב-1.9.00 נעברו כשלעצמן בתקופות התנאי או בעת הארכתו ובית המשפט בת"פ 4386/00 נדרש לסעיף 85 לחוק העונשין, וכה אמר: "אני מאריכה (הדגשה הוספה - א"ר) את המאסר על תנאי של 12 חודשים ... לשנתיים מהיום". נשוב לת"פ 1798/04: השופט גינות מצא כי התנאי שהוארך, כאמור, הופר, ועל כן הורה על הפעלתו של עונש המאסר המותנה בן 12 החודשים.

           (2) המשיב עירער לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט (השופטים ברלינר וגריל, סגני נשיא, ובר זיו) ניתח את סעיף 56 לחוק העונשין ואת תולדותיו בטרם תיקונו בתשמ"ח ולאחריו, לרבות בפסיקה, וכן את סעיף 85 ותולדותיו, והגיע לכלל מסקנה, כי המחוקק בסעיף 56 הבחין בין הארכה לחידוש; בית משפט השלום בת"פ 4986/00 רשאי היה להורות על חידוש, אך תחת זו בחר - בלשון הארכה. המחוקק הבחין בין השניים, ומשמדובר בחרותו של אדם יש להקפיד, ומשפקעה ההארכה ב-2001, היה מקום ב-2002 לחדשו ולא היתה אפשרות להאריכו; ועל כן ביטל בית המשפט המחוזי את הפעלת התנאי בת"פ 1798/04.

ג.        (1) מכאן בקשת המדינה לרשות ערעור. לטענת המדינה, סעיף 85 לחוק נוקב אך ורק במונח "הארכה", בכותרתו ובגופו, וכן היא כותרת סעיף 56. על כן נטען, כי המונח "הארכה" שבסעיף 85 עניינו הן הארכת תקופת התנאי והן חידושה; פירושו של בית המשפט המחוזי עלול לפגוע בנאשמים הנגמלים מסמים ובמטרתו של סעיף 85, שכן אם אין בסעיף 85 אפשרות של חידוש, לא ניתן יהא להאריך או לחדש את תקופת התנאי גם בהתקיים תנאי סעיף 85, ומטרתו תסוכל. לשיטת המדינה לא הוטל ספק, בפסיקה הנוגעת לסעיף 56, גם בעבר בכך ש"הארכה" אפשרית גם לאחר תום תקופת התנאי. לכן נטען כי "הארכה" היא ביטוי נכון בזיקה לסעיף 85, וזאת גם לאחר תיקונו של סעיף 56.

           (2) אעיר כאן, כי דומני שהמדינה לא דקה פורתא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה לפי תוצאת פסק דינו "בכל מקרה בו תקופת התנאי הסתיימה לא ניתן יהא להאריך (או, למעשה, לחדש) את המאסר המותנה גם בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 85" (סעיף 15 להודעת הערעור). ואולם, בית המשפט המחוזי לאמיתו סבר, כי חידוש היה אפשרי, וכשלשונו "היה על בית המשפט... להורות, אם בחר שלא להפעיל את עונש המאסר המותנה, על חידוש תקופת התנאי... במקרה שלפנינו לא כך הורה בית המשפט, כי אם על הארכת תקופת התנאי, הגם שזו הסתיימה 13 חודשים קודם לכן, ולכן לא ניתן היה להורות על הארכתה (במובחן מחידושה) (הדגשות במקור - א"ר). פתוחה היתה הדרך בפני המשיבה לפנות בבקשה לתיקון טעות בפסק הדין... ורשאית היתה כמובן להגיש ערעור על גזר הדין על מנת שערכאת הערעור תורה על חידוש תקופת התנאי במקום הארכתה, אך המשיבה לא נקטה בהליך כלשהו" (סעיף כ"א לפסק הדין).

           (3) המשיב תומך יתדותיו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולשיטתו משטעה בית משפט השלום, וציוה על הארכה במקום חידוש, על הדבר לפעול לטובת המשיב ובלשונו "הכיצד יכול בית המשפט הנכבד להאריך תקופת התנאי כאשר תנאי זה אינו בנמצא, וכאשר במקומו זורחת החמה ומאיר היום - היא חרותו של המשיב, שאינו נושא על שכמיו תנאי כלשהו בר הפעלה?" (הדגשה במקור - א"ר).

           (4) בפנינו טען בא כוח המדינה, כי בית משפט השלום עשה שימוש ראוי בלשונו של סעיף 85, המכוונת להארכה ולחידוש כאחת. מנגד טען בא כוח המשיב, כי בית המשפט צריך היה לפעול לפי סעיף 56, שם נדרש המחוקק להבדיל בין הארכה לחידוש, וסעיף 85 מכוון ומפנה לסעיף 56, ושעל כן היה צורך לדקדק בין הארכה לחידוש.

הכרעה

ה.        (1) כאמור, סבורים אנו כי יש לקבל את הערעור. כדי לנמק את הכרעתנו, עלינו להידרש לתולדותיהם של סעיפים 56 ו-85, שגם בית המשפט קמא עסק בהן, לרבות בפסיקה הרלבנטית.

           (2) בראשית קבע סעיף 56 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (שהעתיק את סעיף 22 לחוק דיני עונשין (דרכי ענישה) (נוסח משולב) תש"ל-1970, ואין צורך לענייננו לילך אחורה מזה), כהאי לישנא:

"(א) בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 (סעיף הפעלתו של מאסר על תנאי - א"ר) ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו על הארכת תקופת התנאי לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.

(ב) לא ישתמש בית המשפט בסמכות לפי סעיף זה אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת".

           (3) סעיף זה היווה נשוא התדיינות בבית משפט זה, תחילה בע"פ 823/84 מדינת ישראל נ' הררי, פ"ד לט(2) 393 ואחר כך בד"נ 16/85 הררי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3) 449. השאלה שעמדה להכרעה שם היתה, מתי מתחילה תקופת התנאי המוארכת לפי סעיף 56(א) - האם מתום תקופת התנאי המקורית, או מיום מתן גזר הדין ביחס לעבירה הנוספת. בית המשפט נחלק בדעותיו. דעת הרוב - השופטים ד' לוין וט' שטרסברג-כהן - סברה כי על פי תכלית החקיקה הקשורה במאסר על תנאי, קרי, הימנעות מעונש מאסר בפועל אך הרתעה לעתיד, על בית המשפט הדיוני להחליט באחת משתי אלה, ששתיהן משקפות פירוש נכון: "אם תקופת התנאי המקורית הסתיימה לפני יום גזירת הדין, יוארך המאסר המותנה מיום גזירת הדין... אם תקופת המאסר המותנה המקורית טרם נסתיימה, הכלל המנחה הוא שההארכה תהיה מיום גזר הדין, אולם יכול בית המשפט גם לקבוע, כי תקופת התנאי המוארכת תהיה ברצף אחד מתום תקופת המאסר המותנה המקורית..." (השופט ד' לוין, עמ' 414). בהצטרפה להכרעה זו של השופט לוין הוסיפה השופטת שטרסברג-כהן, כי "הפעלת שיקול דעת רחב בכל עניין הדורש הכרעה שיפוטית היא לב לבה של מלאכת השיפוט, ואין להגביל סמכותו של בית משפט זה על-ידי פרשנות שאין לשון החוק מחייבת..." (עמ' 415). השופט בך, בדעת מיעוט, סבר כי "הארכת תקופת התנאי" "מתווספת... לתקופת התנאי המקורית המתחילה מיד עם תום אותה תקופה".

           (4) התיק נדון בדיון נוסף בבית משפט זה. הנשיא שמגר הסתייע בסעיף 52(ג) לחוק העונשין כנוסחו לעת פסק הדין, קרי, כי "תקופת התנאי תתחיל מיום גזר הדין, ואם הנידון נושא אותו זמן עונש מאסר - מיום שחרורו מן המאסר; והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת"; ובמקרה כזה, יכול בית המשפט "להורות על הצטברות תקופות התנאי ולאו דוקא להשאירן בחפיפתן, ובלבד שהדבר לא יחרוג מתקופות המקסימום..." (עמ' 458). השופט בך סבר, בדעת מיעוט משפטית (לא בתוצאה), כי אם ניתן גזר הדין בשל העבירה הנוספת לפני תום תקופת התנאי המקורית, תיחשב "ההארכה" ממועד תום תקופת התנאי המקורית, ואילו כשניתן גזר הדין בשל העבירה הנוספת לאחר תום תקופת התנאי המקורית, תיחשב ההארכה ממועד גזר הדין החדש. השופט בך המליץ (עמ' 461) לתקן את סעיף 56(א) לפי הצעת המלומדים פלר וקרמניצר ("הצעת חלק מקדמי וחלק כללי לחוק עונשין חדש ודברי הסבר תמציתיים", משפטים יד (תשמ"ד- מ"ה), 127, 161 ולומר בסעיף "על הארכת תקופת התנאי או על חידושה לתקופה נוספת" (הדגשה הוספה).

           (5) אחר הדברים האלה הוצע, אכן תיקון לסעיף 56(א) על פי הצעת פלר-קרמניצר, קרי "במקום הארכת תקופת התנאי לתקופה" יבוא "הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה" (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 27), תשמ"ז-1987, הצעות חוק תשמ"ז, 114, 116); וכן הוצעה (שם) הוספת סעיף קטן (ג) ברוח הצעת השופט בך, תוך הבחנה לשונית בין "הארכה" (לפני תום התקופה המקורית) ל"חידוש" (לאחר תומה), ובתוספת המלים "והנ"ל כשבית המשפט לא הורה אחרת" (וכאן לטעמי חיבור לדברי הנשיא שמגר). בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר, כי לאור הערותיו של בית המשפט העליון "מוצע להבהיר שבית המשפט רשאי להאריך תקופת תנאי לתקופה נוספת אף אם התקופה המקורית תמה" (עמ' 117).

           (6) בתיקון 23 לחוק העונשין בתשמ"ח-1988 נתקבל נוסח סעיף 56 כנתינתו כיום, קרי:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ