1. הצדדים שבפניי הם הורים של הקטינים אשר פרטיהם מופיעים בכותרת. בפניי שתי תביעות: תביעה אחת (תמ"ש 20147/02) שהגיש האב, בה מבקש להותיר על כנו צו המניעה הזמני שניתן ב- 24.6.09 בבית משפט זה האוסר על האם להעתיק את מקום מגוריהם של הילדים מחוץ לירושלים; התביעה השנייה היא תביעתה של האם להגדלת מזונות.
תביעת האב לצו מניעה קבוע
2. בתביעה זו מבקש האב צו מניעה לפיו ייאסר על האם מלהעביר את מקום מגורי הילדים מירושלים. במקור הוגשה התביעה בעקבות הודעתה של האם כי קיבלה הצעת עבודה בצפון וכי בכוונתה לקבל את ההצעה ולעבור לשם. בעקבות המעבר הזה, כמובן, יועברו הילדים גם למוסדות חינוך חדשים באזור המגורים המיועד, וגם לזה מתנגד האב. טענתו של האב מתרכזת בכך שיחסיו עם הילדים הם מאוד הדוקים וחמים, ולטענת האב, נוכחותו היום יומית בחייהם של הילדים הינה קריטית לשלומם ולהתפתחותם; ולאור היחסים המיוחדים האלה, ניתוק הילדים מן האב בדרך של העברת מקום המגורים יגרום נזק חמור לקטינים. לדבריו, כישוריה ההוריים של האם הינם לקויים וחלשים, ולטענתו אף היו מקרים לא מעטים של איבוד שליטה מצדה, כולל אף מקרים של אלימות פיסית כלפי הילדים, והדבר היחיד לטענתו שהביא לאיזון בחייהם של הילדים הינו הקשר המיידי והקבוע שלו עם הילדים.
3. בהקשר זה מציין האב גם את העובדה שהבן הגדול ...., שהוא היום בן 12, עובר השנה לחטיבת ביניים בבית ספר חדש, ורצונו של הבן, כמו זה של האב, הינו שהילד ילמד בבית ספר .... (שהוא גם המוסד החינוכי שבו עובד האב כמורה), והעברת מקום מגוריו של המשפחה תביא לידי כך שהילד לא יוכל לממש את רצונו וחלומו שילמד בבית ספר זה. האב מוסיף וטוען, כפי שגם מציינת האם, שהבן .... סובל מבעיות קשב וריכוז, ועקב היכרותו של הבן במקום ונוכחותו של האב בבית הספר, בי"ס .... הינו המקום היחיד שבו יתאפשר לבן לקבל את תשומת הלב לה הוא זקוק ולהתגבר על קשייו ולהצליח בלימודיו.
4. האב גם מצביע על הסדרי הראייה המורחבים הקיימים היום בינו לבין הילדים, אשר לטענתו הם קריטיים לשלומם הנפשי של הילדים, הזקוקים למגע האינטנסיבי עמו, והסדרים אלה ייפגעו פגיעה חמורה אם תעקור האם את מגוריהם מחוץ לעיר.
5. לדעתו של האב, טענותיו מצדיקות עקרונית שהמשמורת על הילדים תועבר לידיו. עם זאת, הוא אינו עומד על דרישה זו, אלא, שאם תישאר המשמורת בידי האם, לפחות תימנע ממנה מלהעביר את מקום מגוריהם של הילדים מחוץ לירושלים, כדי שהאב יוכל להמשיך ולהיות מעורב בחיי היום יום של הילדים.
6. האם מתנגדת לסעד המבוקש. באשר למשמורת, טוענת האם כי אין כל פגם בכישורים ההוריים שלה, וכי היא דואגת לכל צורכיהם של הילדים ומשקיעה את מלוא כוחותיה לגדל את הילדים על הצד הטוב ביותר. האם אינה מכחישה כי קיימות בעיות עם הבן ..., אשר אובחן בהיפראקטיביות, אבל היא דואגת לייעוץ ולטיפולים עבורו ואכן ניכר שיפור של ממש בהתנהגותו לאחרונה. בכל אופן, בעיות מהסוג הזה אינן מצדיקות כלל את העברת המשמורת.
7. באשר לצו המניעה: למרות שבית המשפט אכן נתן צו מניעה זמני ב- 2.9.09, עומדת האם על בקשתה גם היום להתיר לה לעקור את מקום מגוריה ומקום הילדים לצפון, מאחר שההצעה שקיבלה בשעתו לקבלה לעבודה במקום זה עדיין אקטואלית, וקבלת ההצעה תתרום תרומה סגולית באיכות חייה, וזאת מכמה סיבות. ראשית, מדובר בשיפור של ממש במשכורתה בהשוואה למשכורת הבסיסית שהיא מרוויחה בירושלים; שנית, היא תקבל מגורים חינם אין כסף, דבר שכמובן יחסוך לה את אלפי השקלים שהיא מוציאה כל חודש עבור שכירות; שלישית, האווירה הפתוחה של המקום תתרום רבות לדעתה להרגעת הבן ...ולילדים באופן כללי בהשוואה לאווירה העירונית שבה נמצאים עתה; ורביעית, מדובר בהזדמנות חשובה לקידומה בתחום המקצוע שלה, כך שהמעבר לצפון יתרום רבות להמשך המימוש העצמי של האם וכך גם ישפר את תדמיתה העצמאית כאישה וכאשת מקצוע. ככל שהעברת מקום מגוריה של האישה ישפר את איכות החיים שלה, ברמה הכלכלית, וברמה המקצועית, טוענת האם כי שיפורים אלה ישפרו גם את האווירה הכללית בבית ובסופו של דבר ישפרו גם את איכות החיים של הילדים. מעבר לשיקולים אלה, טוענת האם היום, כפי שטענה גם בדיון שקדם למתן צו המניעה הזמני, שהיא זקוקה למרחק ממגורי האב, מאחר שיחסי האב עם הילדים בכלל ועם הבן ... בפרט כה הדוקים ותכופים עד כדי שהילדים אינם מסוגלים להפנים את עובדת הפירוד והגירושין של בני הזוג, ואת עובדת המשמורת שבידי האם, ולא בידי האב. לדוגמא מצביעה האם על התופעה, שחזרה על עצמה מספר פעמים, שהבן מוצא לעצמו "מפלט" ובורח לבית האב כל אימת שמתעורר ויכוח בינה לבין ..., ולכך השפעה מאוד שלילית על מעמדה כאם ועל הסמכות ההורית שלה. לטענת האם, תופעה זו כמובן תיעלם, וחשוב מאד שהיא תיעלם, ככל שיהיה קיים מרחק בין מקומות המגורים של שני ההורים; לטענתה, רק המרחק יביא למצב שיתקיימו הסדרי ראיה מסודרים וקבועים כפי שקיימים לאחר הגירושין בין רוב רובם של ההורים הלא-משמורנים לבין ילדיהם.
8. האם אינה מתעלמת מן הקושי שייווצר בקיום הסדרי ראיה קבועים ותקינים אם תעקור את מקום המגורים לצפון, והיא מכירה בחשיבות המרבית של המשך הביקורים השוטפים בין האב לילדים, ולדבריה, היא מוכנה לשאת את חלקה בנטל הדרוש כדי להבטיח את קיומם של מגעים שוטפים בין הילדים לבין האב. ברם, לדעתה אין בכך כדי למנוע ממנה את ההזדמנות לשיפור איכות חייה וחיי הילדים כמפורט לעיל.
9. מעבר לכל האמור מוסיפה האם לטעון כי הצו הזמני כפי שנוסח הינו מחמיר במיוחד, עד כדי פגיעה בזכות-היסוד שלה לחופש תנועה; שכן, גם אם ימצא בית המשפט, בניגוד לעמדתה, כי קיימת הצדקה, בגלל המרחק, שלא להתיר את העברת מגורי הילדים לצפון, אין כל הצדקה לאיסור הגורף שהוטל עליה בצו הזמני, האוסר על האם להעביר את מקום מגוריה לעיר אחרת כלשהי מחוץ לירושלים, גם אם בקרבת מקום או במרחק סביר, כגון מבשרת, מודיעין, או ערי המרכז.
10. בעקבות הבקשה למתן צו מניעה זמני הוזמן תסקיר של פקיד סעד, ותסקיר זה הוגש ב- 26.7.09 על ידי פקיד הסעד. על בסיס השיקול המרכזי שעקירת מקום המגורים מחוץ לירושלים תפגע פגיעה חמורה ביחסים המיוחדים שבין האב לבין הילדים, המליץ פקיד הסעד לדחות את מעבר האם והילדים מירושלים לצפון. לדבריו, "קשריהם של הילדים עם אביהם מהווה עבורם תמיכה ופנאי כוחות לכל צורך שמתעורר באופן שוטף אצלם וקיימת סכנה משמעותית כי קשר חיובי חם ותומך זה ייפסק, או ידלדל, עקב המרחק במעבר לצפון. המרחק עלול לפגוע בילדים ובטובתם, ולדעתנו יש לדחות תכנית זו בשלב זה בחיי הילדים". בדיון שהתקיים בנושא זה חזר פקיד הסעד על המלצתו האמורה, וגם פקידת הסעד הופיעה בדיון האמור והביעה את תמיכתה בעמדתו של פקיד הסעד כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר. לאחר שיקול כל הטענות שהשמיעו הצדדים ניתנה החלטה, כאמור, ביום 2.9.09, שבה הוריתי כי צו המניעה הזמני יישאר בתוקף. בהחלטה הנ"ל נאמרו בין היתר הדברים הבאים:
המעבר לצפון אכן ייטיב עם האם, גם אישית וגם כלכלית, ולכן גם ייטיב עם הקטינים במובן זה שחייהם ישופרו ככל שהמצב הכלכלי של האם ישתפר וככל שהאם תהיה רגועה יותר ומרוצה בחייה. אין ספק ששיפור בחיי האם מקרין ומשליך גם על חיי הקטינים המתגוררים עימה. אין גם להתעלם מכך שרצונה של האם לעבור לצפון מוגן עקרונית כחלק מזכויות היסוד שלה על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מצד שני, אין גם כל ספק כי המעבר המבוקש יפגע פגיעה חמורה בקשר השוטף והחם הקיים היום בין האב לבין הילדים, וגם בפעילות הרחבה יותר של האב בכל הקשור לילדים, במוסדות החינוך וכדומה. מלאכת האיזונים המתבקשת במקרה מהסוג הזה מחייבת את בית המשפט ליחס את המשקל הראוי לכל אחד ואחד מהטיעונים ולהגיע למסקנה האם לצעד זה או אחר השפעה משמעותית ומכרעת בהשוואה ליתר הצעדים הנשקלים, בכל הקשור לטובת הילדים בנסיבות הספציפיות של משפחה זו... לאחר ששקלתי את כל הטיעונים מסקתי היא ששמירה על היחסים המיוחדים הקיימים בין האב לילדים מחייבת כי בית המשפט ייענה בחיוב לבקשת האב להשאיר על כנו את צו המניעה הזמני שניתן נגד המעבר לצפון... אכן מדובר במקרה מיוחד וטיב הקשר בין האב ובין הילדים אינו שגרתי. אומנם, היחסים האלה טעונים תיקונים על מנת שלא לפגוע במרקם היחסים שבין הילדים לבין האם... האב עצמו גם קיבל את הטענה שנוכחותו הפיזית בקרבת מקום למגורי הילדים השפיעה לרעה על יכולתה של האם לנהל את חייהם היום יומיים ולכן קיבל מיידית את ההמלצה שיעביר את מקום מגוריו למקום מרוחק יותר. ברם, על אף הפגמים האלה אופי הקשר שבין האב לילדים הוא חיובי ביותר ולדעתי, אין לתת יד לצעד כלשהו אשר יביא לפגיעה חמורה בו. אילו היה מדובר במעבר למקום קרוב יחסית לירושלים, כך שניתן היה "לקפוץ" למקום זה וממנו, ודאי לא היה מתערב בית המשפט בשיקולי האם ובתי משפט מאשרים מעברים כאלה כדבר שבשיגרה; ברם, במקרה זה מדובר במעבר למקום די רחוק מירושלים, הנמצא במרחק נסיעה של שעה וחצי ויותר בכל כיוון, כך שהנתק שייגרם אינו מוצדק גם במחיר שהאם לא תוכל לקבל את אותה הצעת עבודה מפתה מ... שבגינה מבקשת לעבור לצפון."
11. אציין כי במסגרת אותה החלטה ציין בית המשפט את ההשפעה השלילית של מניעת המעבר על מצבה הכלכלי של האם, ולכן נאמרו גם הדברים הבאים:
מניעת המעבר גוררת בעקבותיה, בין היתר, גם השלכות כלכליות. במסגרת הדיון שהתקיים ביקשתי מן האב להציע סכום הוגן שיוסיף למזונות השוטפים כדי לפצות את האם על הפסד ההצעה שקיבלה מהצפון. סכומים אלה או אחרים אכן הוצעו אבל לא הוצעה הצעה ריאלית ורצינית בנושא זה. מן הראוי שב"כ הצדדים ימשיכו במגעיהם כדי לנסות ולהגיע להבנות...
12. טוענת האם כי בחלוף שנה מאז קבלת ההחלטה הקודמת אנו נמצאים במצב שונה. ראשית, האב הציע ואף משלם 300 ש"ח נוספים לחודש עבור מזונות הילדים, ואין בסכום זעום זה כדי לפצות ולו במקצת את ההפסד שנגרם לה עקב מניעת המעבר. אומנם השתכרותה מעבודתה הנוכחית השתפרה עקב הרחבת היקף המשרה, אבל גם כך אין פרנסתה היום מגיעה לאותם סכומים שהייתה יכולה להרוויח ולחסוך אילו הייתה עוברת לצפון כבקשתה. מעבר לכך, התנהגות האב בשנה החולפת הוכיחה כי אין הוא מסוגל להתרחק ולו במקצת מן הילדים כדי לאפשר לאם לבסס את סמכותה ההורית ואת מעמדה כאם, ועל כן הוא גם אינו נותן לילדים להפנים את משמעות הפירוד והגירושין של ההורים. דוגמא מובהקת לכך, לטענת האם, בעובדה שללא התייעצות עימה, כמשמורנית של הילדים, הלך האב ורשם את הבן לבית ספר ... (ואף קיזז את סכום הרישום מדמי המזונות השוטפים), וכל זה, כאמור, ללא התייעצות עם האם ואף ללא ידיעתה. האב אומנם טוען שהאישה השאירה בידיו את נושא הרישום לבית הספר, אבל האם מכחישה זאת מכל וכל, ומעדותו של האב עולה כי אכן התכוון לכל אורך הדרך לפעול כפי שפעל, מתוך הנחת יסוד שבית ספר ... הוא בית הספר היחיד לא רק בירושלים אלא בכלל, שבו יהיה הבן מסוגל להצליח בלימודיו. עמדה זו של האב, כאילו שאין שום מקום בארץ שבו יהיה הבן מסוגל להצליח אלא רק ב...., שם יהיה הבן נתון לפיקוחו והשגחתו היומיומית, הינה הגזמה מדאיגה המדליקה נורה אדומה, מאחר שהיא מצביעה על גישה אבסולוטית ולא פשרנית בכל הקשור לחינוכו של הבן והורותה של האם בכלל.
13. בסיכומיו, מגדיר האב את ניסיונה של האם להעביר את מקום מגוריה כניסיון לנתק את האב מילדיו. לדבריו, "התובעת מנסה בכל דרך שהיא - א. לנתק את הנתבע מילדיו, ולפגוע בקשרים המיוחדים ולא שגרתיים שיש לנתבע עם ילדיו; ב. לערער על סמכותו ועל מעמדו של הנתבע כאבא." לדבריו, התובעת נוהגת לקלל את הנתבע בקללות עסיסיות וגסות בפני ילדיו, היא מאיימת על הילדים שלא יראו יותר את אביהם, וכי היא מסיתה את הילדים נגדו. טענות אלו לא הוכחו, האם לא נחקרה עליהן, ותמוהה הדבר שטענות אלו ואחרות כדוגמתן מופיעות בסיכומים כעובדות.
14. בהקשר זה יצוין כי האב אף מעלה את הטענה שמטרתה האמיתית של האם במעבר המתוכנן לצפון אינה אלא להתקרב לאלמוני, אשר הציע לה את המשרה בצפון, וזאת מאחר שלטענת האב, האם מקיימת קשר רומנטי עם אלמוני עוד מלפני הגירושין. לטענה חמורה זו אין לאב ראיות כלשהן, והאם מכחישה אותה מכל וכל. ראשית, טוען האב שילדיו ראו את אלמוני בבנין מגורי האם בשבע בבוקר עם תיק על הגב, ומכך מסיק האב ישירות שיש קשר רומנטי ביניהם. ברם, האם ואלמוני העידו שניהם כי אלמוני הגיע לבנין בבוקר רק כדי לאסוף את האם ולנסוע יחד למשרדו של עורך הדין לצורך עריכת תצהירים, ובחקירתם לא עלתה שום גירסה אחרת. כמו כן מצטט האב מעדותה של האישה, בה היא מאשרת כי היא אכן מכירה את אלמוני שנים רבות, וכי היו חברים בשנות התשעים. האב גם מפנה לעדותה בנוגע לנסיעה לחו"ל ב-2008, אז יצאו היא, אלמוני, ואישה נוספת לסמינר ב.... על בסיס עובדות תמימות אלו, וללא הסברים או טיעונים נוספים, מצהיר האב בסיכומיו כי בכך הוכיח את הקשר הנטען. אין אלא להתייחס בחומרה לניסיון זה להטיל כתם על האם ולנסות בדרך זו להסיט את הדיון מן השיקולים האמיתיים והרלוונטיים.
15. לגופו של עניין, השאלה העומדת להכרעה היום הינה אותה שאלה שנדונה לפני שנה בדיון לצו זמני, והיא, מציאת האיזון הנכון בין השיקולים השונים אשר יתרמו, כל אחד בדרכו, לטובתם של הילדים: מצד אחד, זכותה של האם לפתוח דף חדש בחייה באמצעות המעבר המבוקש, ואם לא לצפון, לפחות למקומות קרובים יותר מחוץ לירושלים, ומצד שני, זכותו של האב להמשיך ולקיים קשר חם ושוטף עם ילדיו.
16. בחיפוש אחר הפיתרון הנכון למשוואה זו, מקומה של האם - מאווייה, קידומה המקצועי, מימושה העצמי, שיפור מצבה הכלכלי והחברתי - תופס מקום חשוב, בגלל השפעתו על טובת הילדים שבמשמורתה. כפי שמציינת כב' השופטת אספרנצה בתמ"ש 7910/05
ג.ש. נ' ב.ע. (פורסם בנבו), מחקרים מקצועיים רבים מלמדים,