פסק דין
1.הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על הסף, שכן עומדת לה, לטענתה, הגנת "פעולה מלחמתית" ע"פ הוראת ס"ק 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב. הוחלט לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה על הסף. להלן הנימוקים.
2.המדובר, בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, אותה הגישו עזבונו ויורשיו של המנוח האני שעאבן נעים ז"ל, תושב רצועת עזה, אשר נהרג לטענת התובעים ביום 7.2.08, כתוצאה מפגיעת טיל שנורה ע"י חיילי צה"ל, וכן התובעים מס' 2 – 4, אשר נפצעו באירוע.
התביעה הוגשה במקור בבית משפט השלום בהרצליה, והועברה לבית משפט זה, בהתאם להחלטת כב' השופט י. הראל מיום 23.10.12, בעקבות תיקון מס' 8 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952, אשר שינה את כללי הסמכות המקומית, לעניין תביעות נגד המדינה, בשל נזק שנגרם, כתוצאה ממעשה של צבא ההגנה לישראל.
3.בכתב התביעה, תואר האירוע כדלקמן: "ביום 7/2/2008 בסמוך לשעה 30 . 7 בבוקר בעת שהתובעים היו בתוך בית הספר התיכון החקלאי בית חאנון הנמצא צפונית לבית חאנון, אז כוחות צה"ל ירו טיל לתוך בית הספר, וכתוצאה מכך, נהרג המנוח האני נעים, ונפגעו באורחים קשים ושונים התובעים 2-4".
4. בבקשתה לדחיית התביעה על הסף, טענה הנתבעת, כי ככל שנפגעו התובעים, בנסיבות הנטענות בכתב התביעה, הרי שהמעשה המיוחס לנתבעת בכתב התביעה, היה בגדר "פעולה מלחמתית", כהגדרתה בחוק הנזיקים האזרחיים, בנוסח שקדם לתיקון מס' 8 לחוק: "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות, שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף".
גרסתה העובדתית של הנתבעת הינה, כי הטיל נורה אל עבר חברי חולית טרור שהיתה בדרכה לשגר רקטות אל עבר ישראל, כאשר במהלך מעוף הטיל התגלו במקום אזרחים, הטיל הוסט ממסלולו אך למרות זאת, אכן נפגעו כתוצאה מפיצוצו, גם אזרחים בלתי מעורבים. לעניין החלטה זו, אין כמובן להתייחס לגרסה זו, ויש לבחון את טענת הסף, על פי גרסת התובעים בלבד.
הנתבעת טענה על כן, כי הינה פטורה מאחריות, בגין האירוע האמור נוכח הוראת ס"ק 5(א) לחוק המורה : "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על – ידי פעולה מלחמתית של צבא – הגנה לישראל".
הנתבעת הסתמכה, על פסקי דין שניתנו במהלך חודש פברואר2013, ע"י בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע, במסגרתם נדחו על הסף, תביעות של תושבי רצועת עזה נגד הנתבעת, בגין מעשים, כגון ירי טילים ופגזים, אשר נקבע, כי הינם בגדר "פעולה מלחמתית", כהגדרתה בחוק הנזיקים בתקופה הרלוונטית.
5.בתשובתם לבקשה, טענו התובעים בין היתר, כי יש לאבחן את האירוע האמור בתביעה, מן העניינים האמורים באותם פסקי דין, של בית המשפט המחוזי הנכבד, באשר לטענת ב"כ התובעים, נדחו התביעות באותם תיקים, בשל שהאירועים האמורים בהם, התרחשו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" בחודשים דצמבר 2008 - ינואר 2009.
התובעים הסתמכו בתשובתם, בין היתר, על החלטת ביהמ"ש המחוזי הנכבד, בת.א 48460-01-12 עז' המנוח מחמוד טארק מנצור ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 17.2.13), במסגרתה, נדחתה בקשה לדחית התביעה על הסף. יצויין, כי במסגרת אותו הליך נטען כי התובעים נפגעו מירי טנקים ומטוסים, שבוצע אל עבר מפגינים שהשתתפו לטענת התובעים "...בהפגנות מחאה לא אלימה...".
עוד נטען, כי ביום האירוע, לא התרחשה כל פעילות צבאית, אשר הצדיקה ירי טילים, וכי החיילים שירו, לא היו נתונים בסכנה.
6.מותו של המנוח, וסבלם של בני משפחתו , מצערים ביותר, וכך גם עובדת פציעת של התובעים מס' 2 – 4.
7.עם זאת, ההכרעה בשאלת החבות בנזיקין, אינה יכולה להיעשות, אלא בגדר הוראות הדין הרלוונטיות, ובענייננו – הוראות חוק הנזיקים האזרחיים, הפוטר כאמור את הנתבעת מאחריות, מקום שהמעשה בגינו נתבעה, היה "פעולה מלחמתית".
8.בהלכה המנחה שיצאה מתחת ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע, במספר פסקי דין נקבע, כי יש לדחות על הסף, תביעות בגין נזקים עקב מעשים נטענים של צה"ל, כאשר המעשים, כפי שתוארו בכתבי התביעה, באו בבירור, בגדר "פעולה מלחמתית" ע"פ חוק הנזיקים האזרחיים [ר' בין היתר ת"א (מח' ב"ש) – 14833-11-12 עז' המנוח אשרף פארוק אלמג'רבי ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון (ניתן ביום 17.2.13), ור' גם ת"א (מח' ב"ש) 37687-12-10 עז' המנוח מוצטפא מוניב סרסור ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 14.2.13), ת"א (מח' ב"ש) 7485-01-11 עז' המנוח ערפה האני עבד אלדאים ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13) וכן, ת"א (מח' ב"ש) 40563-12-10 עז' המנוח מוחמד עטיה ח'רף ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ביום 7.2.13)].
ירי פגזים וטילים, הוכר בפסיקת בית המשפט המחוזי הנכבד, כמעשה המהווה במובהק, "פעולה מלחמתית", ביחס לאירועים שהתרחשו במסגרת מבצע עופרת יצוקה, ונקבע, ביחס לאותם אירועים, כי "לא ניתן להלום את הנסיבות האמורות, בהקשרן, עם פעולת – שיטור, אימונים או פעילות מנהלתית – אלא עם פעולה מלחמתית בלבד".
בעניינינו, אין מדובר באירוע, שהתרחש במסגרת מבצע נרחב, כמבצע "עופרת יצוקה". יחד עם זאת, הרי שגם כאן, ברור כי אין מדובר בפעולת שיטור, אימונים או פעילות מנהלתית, כי אם בפעילות מלחמתית, במסגרתה בוצע ירי לתוך שטח הנתון לשליטה עוינת, כאשר "...החימוש שבו נעשה שימוש היה חימוש מלחמתי" [ת"א (מח' ב"ש) 14833-11-12 אלמג'רבי נ' מדינת ישראל, המוזכר לעיל]. יש להזכיר בהקשר זה, כי ברצועת עזה מתקיימת מזה שנים, לחימה מתמשכת בגורמי טרור, המבקשים לפגוע באזרחי מדינת ישראל, כאשר עוצמת הלחימה, ותדירות הפעולות המבוצעות במסגרתה, תלויות בגורמים רבים, ומשתנות בהתאם.
יש לדחות, את טענת התובעים, לפיה יש להמנע מסילוק התביעה על הסף, מן הנימוקים שפורטו בהחלטת ביהמ"ש המחוזי הנכבד, בת.א 48460-01-12 עז' המנוח מחמוד טארק מנצור ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל, שכן, כאמור לעיל, באותו עניין טענו התובעים, כי הירי בוצע אל עבר אזרחים שהשתתפו בהפגנה, ומשכך, לא ניתן היה לשלול, כי המדובר בירי שמטרתו היתה שיטורית ולא צבאית, מה שאין כן בענייננו, כאשר בכתב התביעה, לא נטענה כל טענה ,היכולה ללמד כי הירי בוצע במסגרת פעולה שיטורית.
בנסיבות אלה, אין גם בהעדר סכנת חיים מידית, לחיילים אשר ירו את הטיל, לשלול את המסקנה, בדבר היות הירי בגדר פעולה מלחמתית [ר' ע"א 4112/09 מוחמד זגייר נ' המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון (ניתן ביום 2.1.12), ס' 9, לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה].
אשר לטענות התובעים, לפיהן לא הייתה הצדקה לירי בנסיבות הנטענות בכתב התביעה, הרי שאין בהן לשנות את המסקנה האמורה, שכן שאלות כגון, חוקיות המעשה על פי חוקי המשפט הלאומי, מדתיותו וסבירותו, הינן שאלות נפרדות משאלת היות המעשה בגדר פעולה מלחמתית [ר' ע"א 4112/09 מוחמד זגייר נ' המפקד הצבאי האמור לעיל, בס' 7 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה].