האם רשאי גובה המס לייחס חוב של חברה חייבת לחברה אחרת אליה העבירה החברה החייבת את פעילותה.

השופט י' עמית:

1.        לפנינו שני תיקים מאוחדים המעוררים שאלה משפטית משותפת: האם רשאי גובה המס, במסגרת הליכי גבייה של אגף המכס ומע"מ, להרים את המסך ולייחס חוב של חברה חייבת לחברה אחרת אליה העבירה החברה החייבת את פעילותה (להלן: החברה התאומה).

           לשם הנוחות, אתייחס אל כל אחד מהתיקים המאוחדים שבפנינו בהתאם לשמה של החברה הרלוונטית, כך שע"א 216/12 יכונה עניין אחים ירושלמים ורע"א 3542/10 יכונה עניין זייתון (שתי המשיבות יחד יכונו להלן:החברות או החברות המשיבות והמערערת בשניהם תכונה להלן רשות המסים או הרשות).

           להלן אעמוד בקצרה על התשתית העובדתית, ההליכים ועיקר טיעוני הצדדים בכל אחד מהתיקים.

רע"א 3542/10 - עניין זיתון

2.          שלוש חברות מעורבות בתיק זה.

             החברה הראשונה - חברת בית הבד המודרני לייצור שמן זית טבעי בע"מ (להלן: חברת בית הבד) אשר הוקמה ביום 4.12.1989 ובין היתר עסקה גם בייבוא ושיווק שמן זית. בעל מניות החברה היה מוחמד אגברייה ועם פטירתו בשנת 1989 חולקו מניות החברה בין ארבעת בניו.

           החברה השנייה - חברת בית הבד באסם (להלן: חברת באסם) אשר הוקמה ביום 27.7.1994. באסם אגברייה, (להלן: באסם) בנו של מוחמד, משמש כמנהל החברה אך רעייתו, ח'ואלה אגברייה, היא שמחזיקה בכלל מניות החברה. פעילותה העסקית של חברת באסם התחילה רק בשנת 2000, שש שנים לאחר הקמתה של החברה.

           החברה השלישית - היא המשיבה, חברת זייתון תעשיות בע"מ (להלן: חברת זייתון) אשר הוקמה ביום 24.11.2003. בעל המניות בחברה הוא סעיד אגברייה, בנו של באסם ונכדו של מוחמד אגברייה.

3.        ביום 27.12.2006 פנתה הרשות אל חברת זייתון בדרישה לתשלום חוב סופי וחלוט בסך 714,084 ש"ח, שנזקף לחובתה של חברת בית הבד כבר בשנת 2000 (להלן: החוב). בדרישה נטען כי שלוש החברות המתוארות לעיל מהוות הלכה למעשה אישיות משפטית אחת אשר החליפה את כסותה, שמה ומספרה הרשמי, על מנת לחמוק מפירעון החוב הנזקף לחובתה. נטען כי חברת באסם שימשה "חברת מדף" אשר נטלה את פעילותה של חברת בית הבד לאחר שהתקבלה דרישת החוב מהרשות, וכי בשנת 2005, שוב חזר הניגון כשחברת זייתון נכנסה לנעליה של חברת באסם והמשיכה בפעילות החברה מבלי ליטול על עצמה את חובותיה.

           הרשות ביססה את פנייתה על זהות מוחלטת בין שלוש החברות בפרמטרים רבים ובהם: אופי הפעילות, שם המותג, ניהולה המעשי של החברה, זהות הלקוחות, מלאי וציוד טכני, עובדי החברה, וכן מיקומה הפיזי של החברה אשר פעלה לאורך השנים באותו מקום - מבנה הנמצא מתחת לביתה של משפחת באסם.

4.        לאור זאת, הודיעה הרשות לחברת זייתון כי בכוונתה לגבות ממנה את החוב שנזקף במקור לחובתה של חברת בית הבד. בהמשך להודעה זו, זימנה הרשות את חברת זייתון לשימוע, אשר גם לאחריו עמדה הדרישה לתשלום החוב על כנה.

           נוכח דרישת הרשות פנתה חברת זייתון לבית משפט השלום בבקשה לסעד הצהרתי לפיו הרשות אינה מוסמכת לייחס לה את החוב. במקביל הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני לאסור על הרשות לנקוט כלפיה בהליכי גביה בגין החוב.

פסקי הדין של הערכאות הקודמות

5.        בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ר' חדיד) קיבל את הבקשה למתן צו מניעה זמני בהחלטתו מיום 7.10.2007. על פי הסכמה דיונית בין הצדדים, ניתן להחלטה תוקף של פסק דין בתיק העיקרי, כך שהתאפשר לרשות לערער על פסק הדין בזכות.

           בית משפט השלום הצביע על כך שסעיף 6(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) מסמיך את בית המשפט להרים את המסך בין החברה לבעל מניותיה, וכי המקור היחיד להקניית סמכות מעין זו לרשות הינו סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 (להלן: חוק מע"מ), שאינו חל על המקרה הנדון באשר נחקק לאחר מועד היווצרות החוב. מכאן, שאין לרשות סמכות להרים מסך  בעצמה  ולייחס את חובותיה של חברת בית הבד לחברת זייתון.

           בפסק דינו דחה בית משפט השלום את בקשת רשות המסים להכריע בשאלת הרמת המסך, באשר טענות הצדדים והראיות בנושא זה ממילא הונחו בפני בית המשפט. בית המשפט נימק את הימנעותו מלהכריע במחלוקת לגופה בכך, שמעמדה של חברת זייתון כתובעת, לאחר שנאלצה לפנות לבית המשפט בעקבות פעולות הגבייה של הרשות, מציב אותה במישור הראייתי במעמד נחות לעומת מעמדה כנתבעת, אילו הרשות הייתה פונה לבית המשפט בבקשה להרמת מסך .

6.        על פסק הדין של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 1.3.2010 דחה בית המשפט (כב' השופטים י' גריל, ע' גרשון וי' וילנר) את הערעור, וקבע כי רשות המסים פעלה בהיעדר סמכות.בית המשפט המחוזי חזר על נימוקיו של בית משפט השלום בהדגישו כי רשות המסים אינה רשאית לפעול בדרך של הרמת מסך בהעדר מקור סמכות מפורשת לכך. בין היתר, עמד בית המשפט על השוני שבין מעמדה של רשות המסים לבין מעמדו של ראש ההוצאה לפועל אשר מכוחו ניסתה להיבנות, שכן סמכויותיו של האחרון נובעות במישרין מכוח הוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל) "ואין הוא פועל בחלל ריק".

עיקר טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור