אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> האם על המשטרה והפרקליטות לפצות המערערים נוכח זיכויים בסוף הליך פלילי מפרך?

האם על המשטרה והפרקליטות לפצות המערערים נוכח זיכויים בסוף הליך פלילי מפרך?

תאריך פרסום : 21/03/2011 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
3580-06,3726-06
21/03/2011
בפני השופט:
1. א' פרוקצ'יה
2. א' חיות
3. ח' מלצר


- נגד -
התובע:
1. עזבון המנוח חגי יוסף ז"ל
2. טלי יוסף
3. דנה יוסף
4. יפית יוסף
5. מוסטפא סרסור
6. מוטי בן-עזרא

עו"ד אביגדור פלדמן
עו"ד אלון רום
עו"ד אהרון הרניק
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד נעמי זמרת
עו"ד מאיה חדד
פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

           לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשו ארבע תביעות נזיקין בהן תבעו חגי יוסף (להלן: יוסף), בנותיו של יוסף, מוסטפא סרסור (להלן: סרסור) ומוטי בן-עזרא (להלן: בן-עזרא) פיצויי נזיקין מהמדינה, בטענה כי גורמי המשטרה והפרקליטות התרשלו כלפיהם בהבאתם למעצר, ובהעמדתם לדין באשמת שוד ורצח, וכן התרשלו בכל ההליכים הפליליים שנוהלו נגדם עד לזיכויים. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' הכט) דחה את התביעות, ופסק כי בדרך פעולתם של צוותי החקירה וגורמי הפרקליטות, מראשית הפרשה ועד לסופה, לא היתה התרשלות.

           עזבונו של יוסף, אשר נפטר בינתיים, בנותיו, סרסור ובן-עזרא ערערו לבית משפט זה על תוצאות פסק הדין. לצורך הכרעה בערעורים, נדרשת פרישה מפורטת של הרקע ומהלך הדברים המורכב מאז אירוע הרצח, עבור למהלכי החקירה, ההעמדה לדין, הכרעת הדין ותוצאותיה, ועד למפנה שחל עקב ממצאים חדשים שהובילו לאיתור נאשם אחר המעורב ברצח ולשחרורם של שלושת הנאשמים. תיאור זה הינו חיוני להערכת טענות המערערים בדבר התרשלות גורמי החקירה והתביעה בצמתים מסוימים במהלכה של הפרשה, אשר בעקבותיה הם נפלו, לדבריהם, קורבן-שווא להליכים פליליים שהסבו להם נזק נפשי וחומרי רב.

הרקע

1.            ביום 14.7.91 נשדד ונרצח ישראל דז'לושיצקי ז"ל, חלפן כספים בן 77, בדירתו בפתח-תקווה. גופתו נמצאה בסמוך לשעה 15:30 על-ידי בתו, אשר הגיעה לביתו ונוכחה לדעת כי הדלת אינה נעולה. ממצאי נתיחת הגופה הצביעו על כך שהמנוח נדקר בדקירות סכין ועל כך שהמוות הישיר נגרם כתוצאה מחנק על-ידי לחיצה על צווארו. ההערכה היתה כי הרצח אירע בין השעות 6:00-10:00 בבוקר.

2.            על-פי הממצאים הראשוניים מזירת האירוע, המנוח נמצא שוכב על גבו, כשלידו שלולית דם, ומגבת תחובה לתוך פיו. בטנו של המנוח היתה שסועה, והוא נחתך גם בחזה, סמוך ללב, בפניו ובידו הימנית. נמצאו כתמי דם על הרצפה ובכל חלקי הדירה - חלקם מהולים במים - ולא נמצאו סימני פריצה, חיפוש או אי-סדר. בחיפוש אחר כלי רצח נמצאה בדירה סכין שקצה שבור, ועליה סימני דם קרוש. לדברי בת המנוח, שהכירה את חפציו, הסכין לא היתה שלו, וההנחה היתה ששימשה לרצח.

3.            בדיקתן של דגימות דם רבות שנלקחו מזירת האירוע, לרבות מהסכין, העלתה כי מדובר בסוג דם אחד, בעל מאפיינים נדירים המתאימים לכ-3% מהאוכלוסיה. סוג דם זה התאים לסוג דמו של המנוח. כן נשלחו למעבדה פריטים שונים שנמצאו בדירת המנוח לשם בדיקת טביעות אצבע. בזירת האירוע נמצאה טביעת נעל ספורט שהוטבעה מדריכה על כתם דם. במקומות שונים בבית נמצאו סכומי כסף רבים, ובתו של המנוח מסרה כי נעלמו מטבעות זהב שנמצאו בדירה. מפתח הדירה לא נמצא.

4.            מחקירת אורחות-חייו של המנוח, ומחקירת בני משפחתו ומכריו, התברר, כי המנוח היה חשדן באופיו ולא נהג לפתוח את דלת ביתו לזרים, אלא רק לאחר שזיהה בוודאות את מבקרו, ובדרך כלל לאחר תיאום מוקדם. מן העובדה שהדלת נמצאה לא נעולה לאחר הרצח נגזרה הנחת החוקרים כי המנוח הכיר את רוצחו, וכי הביקור בביתו תואם עמו מראש. על רקע הנחות אלה, פנתה המשטרה לחברת בזק, בבקשה לקבל את פירוט שיחות הטלפון הנכנסות לבית המנוח בסמוך לפני הירצחו.

           צוות חקירה מיוחד (להלן גם: צח"מ) שמונה ביצע חקירות רבות, כולל חקירת חשדות שהועלו כנגד אנשים שונים שהכירו את המנוח, ובכלל זה חשד שעלה כלפי בתו, וכן פנייה לבתי חולים, בבקשה לקבל פרטים אודות אנשים אשר הגיעו לטיפול במהלך יום הרצח. החקירות נמשכו כחודש ימים, אך נקלעו למבוי סתום.

5.            בדיקת המשיבון בבית המנוח העלתה, כי אדם בשם מוסטפא השאיר למנוח ביום הרצח ארבע הודעות. מוסטפא זה הוא מוסטפא סרסור, המערער סרסור שלפנינו. סרסור זומן לחקירה ביום 18.7.91, ובה סיפר על היכרותו הקרובה עם המנוח, על קשרים חברתיים ועיסקיים שהתקיימו ביניהם, ועל סדר יומו ביום הרצח. ביום 25.7.91 מסר סרסור גרסה שונה, אשר כללה פרטים אחרים לגבי שעות, מיקומים, והאופן בו שמע על רצח המנוח. לצורך טענת אליבי, הציג תדפיס בנק הכולל צילום שיק ואישור הפקדתו בבנק בג'לג'וליה בבוקר הרצח, בשעה 10:02. בנו של סרסור ועובדי הבנק נחקרו בנוגע לשהותו של סרסור בבנק ולזיהוי החתימה על טופס ההפקדה שהציג. בדיקה זו לא הולידה ממצא חד-משמעי באשר לזהות החותם (סיכומי המדינה בבית המשפט קמא, מוצג י"ד למוצגי המדינה, פסקה 340 (להלן: מוצג י"ד)).

6.            ביום 30.7.91 נערכה לסרסור בדיקת פוליגרף, בהסכמתו, ובה לא ניתן היה להגיע לממצא החלטי, אך אובחנה מגמה בכיוון אמירת אמת. סרסור התבקש להגיב לפרטי חקירה מוכמנים, כגון סוג הסכין שבאמצעותה בוצע הרצח, מקום מציאתה, והמגבת שנמצאה בפיו של המנוח. בענין מקום מציאת הסכין לא אובחנו תגובות המצביעות על זיהויה, ואילו ביחס למגבת אובחנו תגובות המעלות אפשרות לזיהוייה, אך לא באופן החלטי (מוצג י"ד, פסקה 46). ביום 4.8.91 נעצר סרסור ל-48 שעות לצרכי חקירה, אך בסופן הגיעו החוקרים למסקנה כי אין בידיהם די ראיות כדי לקשור אותו לביצוע הפשע, והוא שוחרר.

7.            ביום 14.8.91 חלה תפנית בחקירה. לתחנת משטרה התקשר אדם שהציג עצמו כחוקר פרטי ולא הזדהה בשמו. הוא מסר מספר רישיון של מכונית מסוג אופל אסקונה כחולה, שחנתה ביום הרצח ליד בית המנוח (להלן: המכונית); וציין כי המכונית נמצאת ברשות חגי יוסף, הוא המערער יוסף בענייננו, שהינו חבר טוב של חלפן הכספים סרסור מכפר קאסם.

           אותו אדם התקשר לתחנת המשטרה שוב למחרת, והוסיף ומסר כי ביום הרצח חנתה המכונית, השייכת לחגי יוסף מאריאל, מול ביתו של המנוח; וכי יוסף וסרסור ישבו יחד בכלא, ומאז הם חברים ונוהגים לשבת יחד במסעדת "חירק" (להלן: המסעדה). הדובר ציין כי יתכן שהשניים קשורים לרצח, מסר את מספר הטלפון של יוסף והבטיח להתקשר שוב אם ידע פרטים נוספים.

8.            יוסף אותר כבעל המכונית, וביום 18.8.91, לאחר תשאול ראשוני שהעלה חשד כלפיו, הוא נעצר ל-48 שעות. במהלך חקירתו נבדקה המכונית, והתברר כי לא מכבר הוחלף בה הריפוד והותקן בה מזגן חדש. במהלך החקירה עלה שמו של מוטי בן-עזרא, הוא המערער בן-עזרא, כמי שרכש את המזגן. בעקבות כך זומן בן-עזרא לחקירה ביום 25.8.91, וסיפר לחוקרים על היכרותו עם יוסף, על ההיכרות בין יוסף לסרסור, ועל מפגשם במסעדה. בהמשך חקירתו של יוסף, הוא התקשה להציג אליבי ליום הרצח, והציג מספר גרסאות מבולבלות שסתרו זו את זו, ואשר בכולן קשר עצמו לקרבת מקום הרצח: כך לגבי סדר יומו ביום הרצח, כך לגבי השאלה אם נפגש עם סרסור ביום הרצח, וכך לגבי האופן בו נודע לו על הרצח. המסקנה מן החקירות היתה כי לא ניתן לסמוך על דבריו של יוסף באשר למעשיו ביום הרצח, ולא נמצאו ראיות העשויות לבסס טענת אליבי שלו עד סמוך לשעה 10:00 בבוקר יום הרצח (מוצג י"ד, פסקאות 54-55). אשר להחלפת הריפוד במכוניתו של יוסף, הוא טען כי זה היה מקרי: כשהגיע לחנות לאביזרי רכב כדי לקנות רדיו-טייפ, ראה שם ריפודים יפים, ומשכך, החליט להחליף את הריפוד הקודם, שגרם לו להזעת-יתר, ואף נקרע.

9.            ביום 1.9.91 חזר אותו אלמוני והתקשר למשטרה, והפעם טען כי הפרטים שמסר קודם לכן הם דברי כזב. ביום 2.9.91 נחקר בן-עזרא, והודה כי הוא האלמוני שהתקשר למשטרה ומסר מידע. בהמשך הסביר זאת בכך ששמע את יוסף וסרסור, עת ישבו במסעדה, מתכננים "לעשות מכה", כלשונם, ומכאן הסיק כי הם קשורים לרצח. למחרת התייצב בן-עזרא לחקירה נוספת והכחיש כל קשר לרצח, אולם מסר כי כחודשיים לפני הרצח ישב בבית קפה עם יוסף וסרסור, והאחרון אמר: "יוסף יהיה בסדר, עוד שבוע נעשה את זה". לטענת בן-עזרא, שמע את סרסור מדבר על "מכה" של 100-200 אלף דולר, ועל יסוד זה שיער כי השניים ביצעו את השוד והרצח.

10.         באותו יום נעצר בן-עזרא כחשוד במעורבות ברצח, ומשלב זה החל במסירת גרסאות שונות ביחס לחלקו ולחלקם של יוסף וסרסור במעשה. למדובב שהוכנס לתאו סיפר כי שמע את יוסף וסרסור מתכננים את השוד כשבוע לפני ביצועו, אך לו לא היה חלק בפרשה. ביום 4.9.91 כתב בן-עזרא אמרה בנוכחות שוטר, בה טען כי בשל חששו לחיי בני משפחתו מפני יוסף וסרסור לא סיפר עד כה את הידוע לו, אך הוא מוכן למסור למשטרה את כל הפרטים שעדיין לא מסר. הוא המשיך ופירט, כי ביום 11.7.91 פגש ביוסף ובסרסור, האחרון הציע לו לשמש נהג לצורך ביצוע השוד תמורת 30% מהשלל, אך הוא סירב להצעה. לאחר הרצח פנה סרסור אל בן-עזרא, הזהירו שלא ישוחח על השוד והרצח עם אף אחד, והבטיח שידאג לו ל-5,000 דולר. בכך היתה לבן-עזרא, לדבריו, הוכחה כי השניים ביצעו זאת.

11.         ביום 7.9.91 נעצר סרסור, נחקר והכחיש מעורבות ברצח. הוא סירב לשתף-פעולה עם החוקרים וטען שכבר מסר את כל מה שהיה לו למסור, לרבות אליבי.

12.         ביום 9.9.91 נחקר שוב בן-עזרא, וסיפר כי לאחר הרצח שמע מסרסור כי נלקחו מהדירה מטבעות זהב וכסף, ושמע מיוסף כי סרסור מסר את המטבעות לאדם שמתעסק בזהב. ביום 11.9.91 נבדק יוסף בפוליגרף ונמצא דובר שקר בשאלת מעורבותו ברצח. בבדיקת הפרטים המוכמנים נקבע כי יוסף זיהה את המגבת שחסמה את פי המנוח, אך ביחס לסכין לא נקבע ממצא.

13.         ביום 12.9.91 סיפר בן-עזרא לשוטר כי לא ביצע את הפשע, אך שימש נהג במכונית בה נסעו יוסף וסרסור. לדבריו, סרסור טלפן מטלפון ציבורי למנוח, ולאחר מכן נסעו וחנו ברחוב מגורי המנוח. יוסף וסרסור עלו לדירה בשעה 20:00 בערך, ושבו מבוהלים כעבור כ-10 דקות, כשידו של יוסף מגואלת בדם. מכך הבין בן-עזרא שיוסף הרג את המנוח. לאחר מכן נהג בן-עזרא במכונית לתחנה המרכזית, שם ירד, ויוסף המשיך לנהוג במכונית הלאה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ