תא"מ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
56336-11-10
07/01/2015
|
בפני השופט:
עמית יריב
|
| - נגד - |
תובעת:
ריט1ב"מ
יסמין רובין ועו"ד עדי פלנטר
|
נתבעים:
1. חיים ודליה צ'יזיק
2. שרי וגדעון מנשה
3. רינה ודב קופיטו
4. אתי גביש
5. אלחנן קרת - נמחק
6. עופר לאומי
7. ברוך שטיינפלד
8. משה זאב בן דורי
9. מני ויצמן
10. מוריס דוד ונחמה בלונדר
11. שלמה עקרון
עו"ד משה זאב בן דורי
|
| פסק דין |
- לפניי תביעה לתשלום דמי ניהול חניון הממוקם בבניין ה"סיטי טאואר" ברמת גן. התובעת היא בעלת החניון בבניין ה"סיטי טאואר" הממוקם במתחם הבורסה ליהלומים ברמת גן (להלן: "החניון"), לאחר שרכשה אותו מכוח הסכם מיום 21.2.2007 מהבעלים הקודמים – החברות תשלו"ז פולג בע"מ ורב טל אחזקות בע"מ (להלן: "הסכם המכר" ו"המוכרות").
הנתבעים הם בעלי דירות מגורים בבניין ה"סיטי טאואר" (להלן: "הבניין"), אשר לדירותיהם הוצמדו, במסגרת הסכמי המכר, מקומות חניה ספציפיים בתוך החניון (להלן: "קוביות החניה").
עניינה של התביעה – דרישתה של התובעת לגבות מאת הנתבעים "דמי ניהול" בגין ניהולו של החניון והפעלתו.
יוער, כי התביעות הוגשו על סך של 7,470 ₪ ביחס לכל נתבע, אולם ברור, כי להכרעה בדבר החבות בתשלום יש משמעות שאינה נוגעת רק לתשלומי העבר, כי אם צופה פני עתיד.
- על עובדות היסוד בהליך זה אין מחלוקת בין הצדדים, ואלה הן:
א. התובעת היא בעלת מלוא זכויות הבעלות בחניון, למעט קוביות החניה, המצויות בבעלותם של הנתבעים – כל נתבע וקוביית החנייה הצמודה לדירתו;
ב. הנתבעים לא חתמו במסגרת רכישת הדירות בבניין על הסכם ניהול בגין שטחו של החניון – לא עם התובעת, ואף לא עם המוכרות;
ג. עד לחילופי הבעלות בחניון – קרי העברת הזכויות בחניון מן המוכרות אל התובעת – לא שילמו הנתבעים דמי ניהול כלל.
- בהעדר הסכם ניהול בין הנתבעים ובין התובעת – או המוכרות – מתבססת התובענה כולה על עילת עשיית עושר ולא במשפט.
הנתבעים מצדם שלחו הודעה לצד שלישי לנציגות הבית המשותף (להלן: "ועד הבית"), בטענה שככל שקמה חבות לשלם דמי ניהול לתובעת, אמור סכום זה להיות כלול בתשלום המשולם לוועד הבית, והנטל לשאת בתשלום מוטל על הוועד.
- המצהירים מטעם הצדדים העידו לפניי בישיבת יום 29.4.2014, כאשר במסגרת הסכמה דיונית בין הצדדים, נקבע כי מטעם הנתבעים תיחקר מצהירה אחת, ועדותה תיחשב כעדותם של כל יתר הנתבעים. לאחר מכן, בהתחשב בעובדה שמדובר בתיק שלצד היקפו הכספי המוגבל במוצהר (כ-7,500 ₪ מכל נתבע) היקפו האמיתי גבוה יותר, לנוכח השפעותיה של הקביעה על הגבייה העתידית, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.
הצדדים הגישו סיכומים בהיקף נרחב: סיכומי התובעת מחזיקים 47 עמודים ללא נספחיהם, סיכומי הנתבעים מחזיקים 25 עמודים, סיכומי הצד השלישי מחזיקים 24 עמודים וסיכומי התשובה מטעם התובעת – אשר היקפם הוגבל – מחזיקים 4 עמודים "בלבד".
לאחר שעיינתי בכל אלה, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות במלואה, מן הטעמים שיובאו להלן.
- כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי איש מן הדיירים לא התחייב התחייבות חוזית, בשום שלב שהוא, לתשלום דמי ניהול בחניון. העילה שבה תומכת התובעת יתדותיה היא עילה של עשיית עושר ולא במשפט.
סעיף 1 (א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979, קובע כי:
"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה."
בפסיקת בית המשפט העליון נקבע זה מכבר, כי:
"השבה מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט מעוגנת בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, לפיה על התובע להוכיח שלושה תנאים: כי התקיימה התעשרות בדמות "נכס, שירות או טובת הנאה אחרת"; ההתעשרות האמורה באה לזוכה מאדם אחר ועל חשבונו; וכן שההתעשרות הינה "שלא על פי זכות שבדין" (ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט [פורסם בנבו] (14.03.10)). בפסיקה הוסף לתנאי השלישי דרישה של "יסוד נוסף" בעל מטען שלילי המתמקד בטיבה של ההתעשרות (רע"א 371/89 ליבוביץ' נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 322-321 (1990))" (רע"א 1451/13 שחר אשר נ' מרדכי רדמר (פס"ד מיום 13.1.2014)