אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> האם ניתן לחייב את בן הזוג לאחר הפירוד בתשלום מזונות הקטינות שאומצו על ידי בת זוגו מכוח הסתמכות?

האם ניתן לחייב את בן הזוג לאחר הפירוד בתשלום מזונות הקטינות שאומצו על ידי בת זוגו מכוח הסתמכות?

תאריך פרסום : 02/09/2013 | גרסת הדפסה
בע"מ
בית המשפט העליון
4751-12
29/08/2013
בפני השופט:
1. י' דנציגר
2. י' עמית
3. צ' זילברטל


- נגד -
התובע:
אלמוני
עו"ד שמואל מורן
עו"ד עמרי דרור
הנתבע:
1. . אלמונית
2. אלמונית (קטינה)
3. אלמונית (קטינה)

עו"ד משה לוי
פסק-דין

השופט י' דנציגר:

           בני זוג חיים יחד במשך מספר שנים כידועים בציבור ולבסוף נפרדים. במהלך הקשר מאמצת בת הזוג שתי קטינות בחו"ל, בהסכמתו ובשיתוף פעולה של בן הזוג. בן הזוג, שאינו אביהן הביולוגי או המאמץ של הקטינות, מטפל בהן כאב עד לפרידת בני הזוג. האם ניתן לחייב את בן הזוג לאחר הפירוד בתשלום מזונות הקטינות שאומצו על ידי בת זוגו מכוח קונסטרוקציה חוזית, לנוכח התנהגותו שיצרה הסתמכות אצל בת הזוג והקטינות? זוהי השאלה שניצבת לפנינו בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטות ש' שטמר, י' וילנר, ר' למלשטריך-לטר) בעמ"ש 22050-06-11 מיום 13.5.2012, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופט נ' סילמן) בתמ"ש 1180/08 מיום 12.7.2011. שתי הערכאות קמא קבעו כי המבקש חב במזונותיהן של הקטינות, המשיבות 3-2, שאומצו על ידי בת זוגו באותה עת, על אף שאינו אביהן הביולוגי או אביהן המאמץ. 

רקע עובדתי

1.        המבקש (להלן: המבקש) והמשיבה 1 (להלן: המשיבה), הכירו בשנת 1998. קודם להיכרותו של המבקש עם המשיבה, התגורר המבקש במשך שנים רבות בהולנד, ויש לו שני ילדים מקשר זוגי קודם עם אישה הולנדית. המבקש והמשיבה הכירו לאחר סיומו של הקשר הקודם ולאחר חזרתו של המבקש מהולנד לישראל. סמוך לאחר היכרותם עברו השניים להתגורר יחד, תחילה בדירת המשיבה בחיפה, ולאחר מכן משנת 2000 בבית שבנה המבקש על מגרש שרכש בקיבוץ בצפון הארץ. המבקש והמשיבה מעולם לא נישאו זה לזו.

2.        המשיבה איבדה, למרבה הצער, את היכולת להרות וללדת ילדים בעקבות מחלת הסרטן בה חלתה בעבר, קודם להיכרותה עם המבקש. בסמוך לתחילת חייהם המשותפים הביעה המשיבה בפני המבקש את רצונה להיות אם ולאמץ ילד, ואת העדפתה לאמץ תאומים. תחילה התנגד המבקש לכך, והדבר אף גרם למשבר זמני ביחסים בין בני הזוג. לאחר שהמשיבה הבהירה למבקש כי האימוץ הינו קריטי עבורה והינו תנאי להמשך מערכת היחסים ביניהם, שינה המבקש דעתו ושיתף פעולה עם המבקשת בהליכי האימוץ השונים - תחילה הליכי אימוץ בארץ ובהמשך הליכי אימוץ בחו"ל. ראוי לציין כבר בנקודה זו כי הצדדים נחלקו בטענותיהם בבתי המשפט קמא בדבר מעורבותו של המבקש בהליכי האימוץ בשלב זה: מחד, טען המבקש כי הסכמתו לשתף פעולה עם המשיבה בהליכי האימוץ הייתה מלכתחילה מצומצמת ונבעה אך ורק מתלותו הנפשית בה, וכי הבהיר למשיבה בזמן אמת כי לא יעמוד בדרכה לממש את שאיפתה להפוך לאם, אך לא יהיה מוכן לאמץ בעצמו; ומאידך, טענה המשיבה כי המבקש נטל חלק פעיל ומלא בהליכי האימוץ. כך או כך, בשנת 2001 פנו השניים לשירות למען הילד בניסיון לאמץ ילד בישראל. לשם כך עברו השניים הליכי אבחון והשתתפו בסדנאות הדרכה להורים מאמצים, ואין חולק כי המבקש ליווה את המשיבה בכל הליכי האימוץ והציג עצמו כלפי הגורמים המקצועיים כשותף לבקשת האימוץ. גם בנקודה זו ראוי לציין כי המבקש טען בבתי המשפט קמא כי ניאות להציג עצמו כבן זוג וכשותף להליך האימוץ אך ורק על מנת לסייע למשיבה בהגשמת שאיפתה לאור מגבלות דיני האימוץ שהיו נהוגים בארץ באותה עת, ולא מתוך שאיפה לאמץ בעצמו.

3.        בחלוף כשנתיים-שלוש, לאחר שהליכי האימוץ בארץ לא נשאו פרי, פנו השניים להליכי אימוץ בחו"ל באמצעות עמותות שונות שעוסקות בתחום זה. גם כאן ראוי לציין כי המבקש טען בערכאות קמא שלא היה מעורב באופן פעיל בהליכי האימוץ בחו"ל, אלא רק ניאות שלא לעמוד בדרכה של המשיבה להגשמת שאיפתה להורות. תחילה התנהלו הליכי האימוץ בחו"ל באמצעות עמותה מסוימת, אך בחלוף פרק זמן מסוים חשו בני הזוג כעס על אזלת ידה של העמותה שלא קידמה את ענייניהם במהירות הראויה לטעמם, והמבקש אף פנה במכתב תלונה נזעם לאותה עמותה. בהמשך פנו בני הזוג לעמותה אחרת, אשר בסופו של דבר גם איתרה עבורם שתי קטינות (תאומות) המיועדות לאימוץ. יוער כי אין חולק שחלק הארי של הליכי האימוץ מומן על ידי המשיבה מכספים שהתקבלו בידיה ממכירת דירה שבבעלותה (אם כי המבקש הודה שבשלב מסוים סייע למשיבה במימון לאחר שהיא התקשתה להמשיך במימון הליכי האימוץ בכוחות עצמה). באשר להליכי האימוץ בחו"ל; טענה המשיבה בבית המשפט לענייני משפחה כי העמותה שטיפלה בנושא הבהירה לה כי קיים קושי לנוכח העובדה שבני הזוג אינם נשואים, ולכן הוצע לה לפסוע במסלול אימוץ כאם חד-הורית (שיש לה בן זוג). מנגד, טען המבקש כי המשיבה ראתה לאורך כל הדרך את נושא האימוץ כעניין שלה בלבד. אין חולק שבשלב מסוים חתם המבקש על טופס התחייבות לאפוטרופסות, במסגרתו התחייב לדאוג לקטינות ולטפל בהן אם יקרה למשיבה דבר מה שימנע ממנה לדאוג לקטינות ולטפל בהן.

4.        בשנת 2004 הודיעה העמותה שטיפלה בהליכי האימוץ בחו"ל כי איתרה באוקראינה שתי קטינות המיועדות לאימוץ, תאומות בנות כשנה וחצי באותה עת (המשיבות 3-2, להלן: הקטינות). המבקש והמשיבה נסעו יחד לאוקראינה, שם פגשו מלווה מטעם העמותה שהתלווה אליהם לאורך כל ההליך (כשחלק ניכר מהתנהלות הצדדים בנסיעה תועד והוצג). ביום 4.9.2004 ניתן בבית המשפט באוקראינה צו אימוץ לפיו המשיבה בלבד הינה האם המאמצת. עם זאת, בתעודות הלידה האוקראיניות של הקטינות נרשם שמו של המבקש כשם האב. בני הזוג שבו עם הקטינות לישראל וערכו מסיבה לרגל הבאתן ארצה, כשהמבקש מציג את עצמו כלפי סביבתו כאביהן של הקטינות. הקטינות קראו למבקש "אבא" ולהוריו של המבקש "סבא וסבתא", וכך גם ראו וכינו עצמם הורי המבקש ביחס לקטינות. בתקופה זו כתב המבקש בפורום באינטרנט שעוסק בהליכי אימוץ בחו"ל ביקורת זועמת על העמותה הראשונה וביקורת אוהדת על העמותה השנייה שאיתרה עבור בני הזוג את הקטינות, ובמסגרת הביקורת הציג עצמו כאב מאושר של הקטינות. 

5.        בשנת 2003, במקביל להליכי האימוץ, רכש המבקש מגרש לבניית בית בקיבוץ, אשר נרשם על שמו בלבד. מרבית המימון לבניית הבית הגיעה ממשכנתא שהמבקש נטל על שמו ונשא בה בעצמו, ומיעוטה בהלוואה של אמו של המבקש. בשנת 2004 רכשה המשיבה דירה מכספים שהתקבלו ממכירת דירה קודמת שלה, שהייתה גדולה ויקרה יותר מזו החדשה. אין חולק כי ההפרש בין מחירי הדירות שנותר בידי המשיבה שימש אותה למימון חלק הארי של הליכי האימוץ (וכאמור, רק לאחר שאזלו מקורותיה של המשיבה, סייע לה המבקש במימון הליכי האימוץ ממקורותיו שלו). הדירה החדשה שנרכשה נרשמה על שמה של המשיבה בלבד, ודמי השכירות שהתקבלו ממנה הוכנסו לחשבונה של המשיבה, שהמבקש לא היה שותף בו. בשנת 2005 עברו בני הזוג להתגורר, יחד עם הקטינות, בבית בקיבוץ, ובשלב זה עזבה המשיבה את עבודתה ולא חזרה אליה (או לעבודה סדירה אחרת) במשך רוב תקופת חייה המשותפים עם המבקש.

6.        בין השנים 2006 ו-2007 התערערו היחסים בין בני הזוג, ובשלב מסוים עזב המבקש את הבית. בסמוך לאחר הפרידה ניתק המבקש באופן מוחלט את הקשר עם הקטינות וסירב לחדשו במהלך ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין בני הזוג במרוצת השנים. בשנת 2008 ניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות צו מניעת הטרדה הדדי. באותה שנה הגישה המשיבה ארבע תביעות כנגד המבקש: תביעה למזונות אישה וקטינים, תביעה רכושית, תביעת אבהות, ותביעה למשמורת. מנגד הגיש המבקש תביעה לסילוק ידה של המשיבה מהבית בקיבוץ ולהשבת הוצאות.

פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה

7.        ביום 27.4.2011 ניתן פסק דין מקיף ומפורט בבית המשפט לענייני משפחה (השופט נ' סילמן). פסק הדין עסק, כאמור, בשורה של תביעות שהגישו בני הזוג זה כנגד זה. בקשת רשות הערעור שלפנינו עוסקת רק בתביעה שעניינה מזונות הקטינות. יחד עם זאת, ראוי לעמוד בקצרה על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה גם ביתר הסוגיות, על מנת שניתן יהיה לבחון את סוגיית מזונות הקטינות כחלק מהמכלול הרחב של יחסי בני הזוג.

8.        תביעת המשמורת - בית המשפט קבע כי המבקש אמנם היה שותף בעבר לנטל הטיפול בקטינות, אך מעת שהתגלעו מחלוקות בין המבקש והמשיבה קיים נתק מוחלט בינו לבין הקטינות, והמשיבה משמשת כהורה היחיד של הקטינות. נקבע כי הקטינות תהיינה במשמורת מלאה אצל המשיבה, וזאת לנוכח הסכמתו של המבקש להעניק למשיבה משמורת מלאה ולנוכח חוסר רצונו לחדש את הקשר עם הקטינות.

9.        תביעת האבהות - בית המשפט קבע כי על פי הדין הקיים לא מתקיים קשר של אבהות בין המבקש לקטינות, בהיעדר קשר ביולוגי-גנטי ובהיעדר צו אימוץ. בית המשפט דחה את טענת המשיבה כי יש לראות בנסיבות העניין את התנהלות המבקש כלפי הקטינות כ"אימוץ בפועל". נקבע כי הפסיקה אמנם הכירה בנסיבות מסוימות במוסד ה"אימוץ בפועל", אך מטרתו של מוסד זה אינה שינוי הסטאטוס של ה"מאמץ בפועל" ושל הקטינים כלפי כולי עלמא אלא רק הענקת זכויות מסוימות לקטינים, ולכן אין להעניק מעמד של "מאמץ בפועל" כסעד הצהרתי כללי. בית המשפט הדגיש כי לצורך הענקת מעמד רשמי של הורה מאמץ כלפי כולי עלמא יש לנקוט בהליך אימוץ פורמאלי על פי הדין ולא ניתן להסתפק ב"אימוץ בפועל", וזאת להבדיל מהכרה בקשר של "אימוץ בפועל" לצורך חיובו של ההורה "המאמץ בפועל" בחיובים מסוימים כלפי הקטין (כגון חיובו במזונותיו). לאור האמור לעיל, נדחתה תביעת האבהות שהגישה המשיבה נגד המבקש.

10.        התביעה הרכושית - בית המשפט דחה את תביעת המשיבה להצהיר על כוונת שיתוף ספציפית בבית בקיבוץ שבו התגוררו בני הזוג. נקבע כי המבקש והמשיבה יכלו - על פי הדין האישי שחל עליהם (הדין העברי) - להינשא זה לזו, אך בחרו במודע שלא לעשות כך, ולכן יש לגזור מבחירתם האמורה את המסקנות המשפטיות הרלוונטיות, כאשר הנחת המוצא הינה הפרדה רכושית ביניהם. נקבע כי נדרשות ראיות נכבדות ביותר על מנת לפסוק כי בני זוג ידועים בציבור, שיכלו להינשא על פי הדין האישי ובחרו שלא לעשות כך, התכוונו לשיתוף בנכסיהם בניגוד להנחת המוצא האמורה. בנסיבות העניין נקבע כי המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ממנה להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בבית בקיבוץ, אשר אין חולק שנבנה על מגרש שנרכש על ידי המבקש ונרשם על שמו בלבד. בית המשפט קבע כי הוכח לפניו שהצדדים הקפידו לנהל חשבונות נפרדים ואף רכשו במהלך הקשר ביניהם נכסים תוך הקפדה על רישום נפרד. עוד נקבע כי התנהלותה הכלכלית של המשיבה במהלך הליכי האימוץ מעידה על "התנהגות של כלכלה נפרדת" להבדיל מ"התנהלות זוגית", וכי רכישת המגרש בקיבוץ (ובניית הבית עליו) נעשו על ידי המבקש בשנת 2003 בזמן שהמשיבה מכרה דירה שבבעלותה ורכשה דירה קטנה וזולה יותר, על מנת להשתמש בהפרש למימון הליכי האימוץ. נקבע כי התנהלות זו מעידה על הפרדה בין הצדדים במישור הכלכלי, להבדיל מהירתמות משותפת להליכי האימוץ.

11.        תביעת מזונות האישה - בית המשפט בחן את טענות המשיבה בהסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(2) 213 (2003)  (להלן: עניין פלונית), בו נקבע כי ניתן להכיר באופן עקרוני בקיומה של חובת בן זוג בתשלום מזונותיה של בת זוגו הידועה בציבור לתקופה קצובה, בגדר מזונות משקמים, על בסיס קונסטרוקציה חוזית. בית המשפט ציין כי תנאי להחלת אותה קונסטרוקציה חוזית הינו התפתחותה של תלות והסתמכות כלכלית הדדית בין בני הזוג. נקבע כי הסתמכות זו הינה לב ליבה של הקונסטרוקציה החוזית אשר הותוותה בעניין פלונית, וכי חולש עליה גם עיקרון תום הלב. יחד עם זאת, הודגש כי היכולת להתיר בקלות את הקשר של ידועים בציבור משליכה על מידת ההסתמכות של בני הזוג בקשר כזה בהשוואה לבני זוג נשואים. בית המשפט קבע כי במקרה דנן אין מקום לפסוק למשיבה מזונות משקמים (מעבר למזונות הזמניים שנפסקו לה עד למועד פסק הדין), בשים לב לנתונים הבאים: היקף הקשר ומשכו עד למועד הפרידה; יכולת ההשתכרות של המשיבה גבוהה מהשתכרותה בפועל; המשיבה הינה בעלת נכס מקרקעין (אשר מניב לה הכנסה מדמי שכירות); חלוף הזמן מאז הפירוד; והיקף התשלומים שכבר שולמו בעבר (בכסף, בחיוב או בקורת גג). כמו כן, הושם דגש על העובדה שהמשיבה נשארה להתגורר בבית בקיבוץ במשך למעלה משלוש שנים עד למתן פסק הדין, מבלי שנדרשה לשלם דמי שכירות.

12.      תביעת מזונות הקטינות - בית המשפט קבע (בהמשך להחלטה זמנית שניתנה ביום 18.9.2008 על ידי השופט מ' דאוד) כי בנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן יש הצדקה לחייב את המבקש בתשלום מזונות לקטינות, על בסיס קונסטרוקציה חוזית לפיה התנהלות המבקש גרמה להסתמכות המשיבה, ובמיוחד להסתמכות הקטינות, בדבר כלכלת הקטינות על ידי המבקש לכל הפחות עד להגיען לבגירות. בית המשפט דחה את טענת המבקש - שהתבססה על פסק דין שניתן בעבר בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים [תמ"ש (י-ם) 10681/98 פלונים נ' אלמוני (19.9.2000) (להלן: תמ"ש 10681/98)] - כי אין לחייבו במזונות מכוח דיני החוזים וכי לכל היותר הסעד מצוי בתחום דיני הנזיקין, בקובעו כי הסעד העיקרי בדיני הנזיקין הינו השבת המצב לקדמותו, וברי כי לא ניתן להשיב את הקטינות המאומצות למשפחתן הביולוגית. בית המשפט קבע כי בנסיבות הייחודיות דנן ישנה הסתמכות של הקטינות, שאינה רק בפן הכלכלי אלא "בכל רמ"ח איברי הקטינות, והן רואות עצמן כבשר מבשרו של יוצר ההסתמכות". בית המשפט קבע כי את הקונסטרוקציה החוזית שמקימה חובת מזונות ניתן לבסס בנסיבות העניין על מספר אדנים:

(א)           היקש מהפרייה מלאכותית מתרומת זרע - בית המשפט הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 449/79 סלמה נ' סלמה, פ"ד ל"ד(2) 779 (1980) (להלן: עניין סלמה), כמו גם לפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ולכתיבה האקדמית, בנושא החובות והזכויות בין הורים וילדים בעקבות הזרעה מלאכותית. בית המשפט קבע כי כפי שנפסק בעניין סלמה שניתן לחייב בן זוג במזונות של ילד שנולד מהזרעה מלאכותית מתורם זר, מכוח הסכמה קונסטרוקטיבית או משתמעת שלו, כך ניתן לחייבו במזונות ילד שאומץ על ידי בן זוגו במהלך הקשר. 

(ב)           התחייבות בכתב - בית המשפט קבע כי ניתן לבסס את חובתו של המבקש לשלם מזונות חוזיים לקטינות מכוח חתימתו על מסמכים המקימים, ולו במשתמע, חובה לזון. בית המשפט ציין כי המבקש חתם בפני נוטריון על כתב התחייבות לאפוטרופסות על הקטינות במקרה שבו תיפגע מסוגלות המשיבה לטפל בהן, במסגרתו התחייב להעניק לקטינות "בית אוהב ותומך כאילו היו ילדיי, אדאג לסיפוק כל מחסורם וצרכיהם, כלכלתם, מזונותיהם, בריאותם וחינוכם תוך שוויון זכויות וחובות מלא, ואהיה להם כאב". בית המשפט ציין כי מסמכים אלו דומים לאלו הנחתמים במקרי הפריה מלאכותית, וכי ניתן למצוא בהם עיגון לחיוב במזונות.

(ג)            התנהגות המבקש - בית המשפט קבע, על סמך העדויות שנשמעו לפניו, כי המבקש השתתף באופן פעיל בהליכי האימוץ בחו"ל ותרם תרומה מלאה להליכים אלו, הן בפן הכלכלי והן בפן הנפשי. בית המשפט דחה את טענות המבקש כי השתתפותו בהליכי האימוץ הייתה מינורית, בקובעו כי התנהגותו של המבקש עד לפרוץ הסכסוך בין הצדדים, כפי שהיא עולה מהעדויות שנשמעו בבית המשפט, מעידה על כך שראה עצמו כאבי הקטינות לכל דבר ועניין. נקבע כי מהעדויות עולה בבירור שהמבקש נטל חלק פעיל, ממשי ומהותי בהליך האימוץ, וכי "אין המדובר ב'צופה מן הצד' אלא לכל הפחות בבן זוג תומך, מלווה", אשר התנהגותו שידרה למשיבה כי היא יכולה להסתמך עליו כאב לקטינות. נקבע כי מעת שהובאו הקטינות ארצה ראתה משפחת המבקש את המבקש כאבי הקטינות לכל דבר ועניין. נקבע כי ניסיונו של המבקש להציג בדיעבד את הדברים אחרת הינו ניסיון מלאכותי שדינו להידחות. עוד נקבע כי גם אם המסמכים הפורמאליים הצביעו על אימוץ יחיד על ידי המשיבה, הרי שהמבקש הציג עצמו כלפי הסביבה כ"אב גאה" ושימש בפועל כאב לקטינות. נקבע כי מקרה זה יוצא דופן בהיקף ההסתמכות שיצרה התנהגות המבקש, וכי בנסיבות העניין יש להעדיף את גרסת המשיבה בעניין זה. הודגש כי לא בכל תיק ניתן יהיה "לבור ולהקים קונסטרוקציה חוזית", אלא שנסיבותיו יוצאות הדופן של תיק זה, לרבות הרקע ממנו הובאו הבנות, מצדיקות זאת. בית המשפט הדגיש כי הנסיבות יוצאות הדופן הן שגרמו לו לאבחן את המקרה דנן מהמקרה שנדון בתמ"ש 10681/98. נקבע כי במקרה דנן מדובר בקטינות רכות שהובאו מארץ זרה; כי אין לקטינות "אלטרנטיבה" הורית אלא בדמות הצדדים הקונקרטיים; כי מדובר בקטינות שחוו תלישות בעבר עקב מסירתן לאימוץ; כי מדובר בקטינות שראו במבקש אב, וכי המבקש ומשפחתו ראו אותן כבנותיו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ