השופט רס"ן מאיר ויגיסר - הנגיד התורן:
1. לפנינו ערר שהוגש כנגד התראה על חובת פינוי מרכוש ממשלתי, שמספרה 633, הכוללת גידור וטרסות בשטח של 16 דונם לערך (להלן: "שטח צו הפינוי" או "המקרקעין"). המשיב 1 פרסם את ההתראה ביום 29/11/11 מתוקף סמכותו, בהתאם לצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מס' 59), תשכ"ז-1967 (להלן: "הצו בדבר רכוש ממשלתי"). יצוין, כי כבר ביום 23/09/83, הכריז המשיב 1 על "גוש פיסקאלי מספר 24 - מווקע ח'לת אד דררה" כרכוש ממשלתי.
2. העורר טוען נגד פינויו מחלקה 52 בגוש 24, מווקע ח'לת אלסרארה, באדמות הכפר נובא. החלקה אינה רשומה במרשם המקרקעין. כתב הערר הוגש במקור על ידי אדם אחר בשם אבראהים עבד אלהאדי חלאחלה (להלן: "אבראהים"), אולם לאחר שהאחרון החל את עדותו, הסתבר כי חלקתו אינה מצויה בתחום צו הפינוי. בהיעדר יריבות, נמחק שמו מכתב הערר והוחלף בשמו של העורר הנוכחי (להלן: "העורר"). העורר טוען כי חלקתו היא החלקה שהמשיבים מבקשים לפנותה (המשיבים 2 ו-3 הם משיבים פורמאליים; למען הנוחות, אתייחס בהמשך אל המשיב 1 בלבד כאל המשיב).
תמצית טענות הצדדים
3.
העורר ביקש להורות על ביטולו של צו הפינוי; בכתב הערר ובסיכומיו, העלה שורה של טענות מתחום המשפט המנהלי, המשפט הבינלאומי ודיני המקרקעין המהותיים (המבוססים על הדינים העותומאניים, המנדטוריים והירדניים).
באשר
לדיני המקרקעין המהותיים, טען העורר שהוא הבעלים של המקרקעין. לתמיכה בטענתו הגיש כראיה את נסח מס הרכוש מהתקופה הירדנית (מאליה) המעיד על חזקתו במקרקעין, משך עשרות שנים. במהלך השנים, הוא מעבד אותם ברמת עיבוד כזו או אחרת, ללא עוררין מצד המשיב. רק לאחר בניית הטרסות והכשרת השטח, הוצא צו הפינוי, וזאת בניגוד לדין; במשך השנים, הוא רכש זכויות בקרקע מכוח עיבוד וחזקה, בהתאם לסעיף 78 לחוק הקרקעות העותומאני, משנת 1274 להיג'רה (1858) (להלן: "חוק הקרקעות העותומאני" או "חוק הקרקעות"). לדברי העורר, את המושג "עיבוד", יש לפרש כעיבוד המתאפשר בהתחשב בטיב הקרקע. כשהקרקע הררית וסלעית, ניתן להסתפק בעיבוד טלאים. לחילופין, טען כי די בחזקתו רבת השנים בקרקע, כדי להקים לו טענת התיישנות דיונית, בהתאם לסעיף 20 לחוק הקרקעות.
בתחום המשפט המנהלי העלה העורר טענות כנגד סמכות המשיב להוציא את צו הפינוי; נטען, כי קיימת למשיב הסמכות לפי הצו בדבר מינויים וסמכויות לפי חוק השמירה על אדמות ונכסי המדינה (יהודה והשומרון) (מס' 1006), התשמ"ב-1982 (להלן: "צו השמירה על אדמות המדינה"), אשר אימץ, בשינויים המחייבים, את חוק השמירה על אדמות ונכסי המדינה, מס' 14, לשנת 1961 (להלן: "חוק השמירה על אדמות המדינה"). לשיטתו, צו השמירה על אדמות מדינה ביטל, הלכה למעשה, את הצו בדבר רכוש ממשלתי. כעת, על מנת לפנות אדם מרכוש ממשלתי נדרש המשיב להגיש תביעה לסילוק יד לבית המשפט הצבאי. הוסיף העורר וטען, כי לא הוכח שמדובר ברכוש ממשלתי, כיוון שלא הובאו ראיות, כי ביום הקובע, דהיינו כ"ח באייר תשכ"ז (07/06/1967) המקרקעין היו שייכים לממלכה הירדנית. בנוסף, קבל העורר על שלא ניתנה לו זכות השימוע; בהקשר זה, אף טען שהתשתית העובדתית להוצאת הצו היתה בלתי מספקת.
4.
המשיב טען שהמקרקעין הם אדמות מדינה בהתאם לדין המהותי. הם הוכרזו כ"אדמות מדינה", כבר בשנת 1983 (אך המשיב לא הביא נתונים נוספים בעניין). לדבריו, חוות דעת המומחה לפענוח תצלומי אוויר מטעמו, מבססת את המסקנה, שהעורר לא רכש זכויות במקרקעין מכוח סעיף 78 לחוק הקרקעות; תצלומי אוויר הוכרו בפסיקה כראיה האובייקטיבית הטובה ביותר, שאין דרכה לשקר, להוכחת עיבוד בקרקע לאורך השנים. מנגד, עדותו של העורר לא מצאה תימוכין בתצלומי האוויר שהוגשו. המשיב הדגיש כי במסגרת הערר נבחן תוקפו של צו הפינוי, במבחני המשפט המנהלי; החלטת ועדת העררים איננה קובעת זכות בעלות במקרקעין, בין למשיב ובין לעורר. בהתאם לכך, גם ככל שיידחה הערר, פתוחה הדרך בפני העורר לפנות לוועדה לרישום ראשון לשם הכרה ורישום זכות הבעלות במקרקעין.
5. אדון בעיקרי הטענות ואכריע בהן, תוך בחינת מארג הדינים הרלבנטיים. אך, תחילה - למען הסדר הטוב והבנת הרקע העובדתי לטענות המשפטיות - סקירת הראיות שהוגשו ונשמעו בפנינו.
הראיות
6.
העורר יליד שנת 1927, הגיש תצהיר והעיד בפנינו; הוא סיפר שירש את החלקה מאביו ומאז מחזיקה ומעבדה. לדבריו, מידי שנה, משך עשרות שנים, הוא זורע בה חיטה, שעורה וקורסאנה וחורש אותה. בתצהירו מסר שבשנת 2005 הכשיר ושיפר את החלקה ואף נטע בה עצי שקד. ואולם, בעדותו בפנינו, התעקש העורר כי לא נטע עצי שקד בחלקתו וכי לא מצויים בה עצים כלל (עמ' 3, ש' 7-10, 35-38, עמ' 4 שו' 3-7). הוא סיפר ששכניו הם שבנו את הטרסות. העורר הוסיף והבהיר כי לא נטל חלק בהכנת מפת המדידה ולא פגש במודד וליווה אותו בשטח. העורר אף לא ידע למקם את חלקתו בתצלום האוויר או במפת המדידה (עמ' 2, ש' 42-49).
7. העורר הגיש מסמכים נוספים לתמיכה בטענותיו; ממפת מדידה שבה סימן את חלקתו, עולה כי שטחה הוא 16 דונם לערך והוא חופף את שטח צו הפינוי. יצוין, כי במפת המדידה שהוגשה נפלו מספר טעויות סופר, אך את אלו ביקש העורר לתקן, עם הצטרפותו כעורר חלף העורר המקורי. בנוסף, הגיש העורר אישור מטעם קמ"ט מיסים במינהל האזרחי, ממנו עולה כי חלקה 52 בגוש 24, במווקע אלסרארה, בשטח של 11 דונם, נרשמה על שמו בספרי המיסים בשנים 1957/1958 ובשנת 1963. במסמך נרשם כי "הרשומים בספרי מס רכוש אינם כשלעצמם ראיה לבעלות הרשום בנסח".
8.
מטעם המשיב, הוגשה חוות דעת מומחה של מר גלעד פלמון, מפענח תצלומי אוויר, המועסק ביחידת הפיקוח של המנהל האזרחי החל משנת 1996 (להלן: "מר פלמון" או "המומחה"). חוות הדעת התייחסה אל
שטח החפיפה בין חלקת העורר המופיעה במפת המדידה ובין שטח צו הפינוי - 16.5 דונם לערך. המומחה ניתח את התמורות בשטח במהלך השנים שבחן, כדלהלן:
בתצלום אוויר מתאריך 29/05/1997 - "השטח ברובו טרשי מכוסה בצמחיית בור, ישנם מספר מטליות מעובדות הפזורות בשטח המהוות 0.8 דונם שהם כ-5% מכלל השטח".
בתצלום אוויר מתאריך 15/09/2002 - "השטח טרשי מכוסה צמחיית בר, הוברה של המטליות המוזכרות ב-1997".
בתצלום אוויר מתאריך 16/07/2006 - "בשטח נראה עיבוד, בניית טרסות והכשרות שטח של כ-5 דונם המהווים כ-30% מכלל השטח, שאר השטח ללא שינוי".
בתצלום אוויר מתאריך 05/2010 - "בשטח נראה עיבוד, בניית טרסות, הכשרת שטח ונטיעות של כ-6 דונם המהווים 36% מכלל השטח, שאר השטח טרשי".
בתצלום אוויר מתאריך 09/06/2012 - "ללא שינוי".
