האם דיני עשיית עושר ולא במשפט חלים במקרה שהיה חוזה בין הצדדים ומה התוצאות לגבי תביעת העותרת אם התשובה לשאלה זו תהיה בחיוב

השופט ש' לוין: העובדות וההליכים

1. העותרת היא חברה ישראלית. המשיבה היא חברה גרמנית. ביום 6.9.73 נכרת חוזה בין
בעלות הדין, לפיו התחייבה המשיבה לפסק לעותרת כ-7,000 טון ברזל במחיר 620 מרקים
גרמניים לטון צ.י.ף. נמל חיפה, עקב מלחמת יום הכיפורים נגמו עיכובים באספקת הברזל.
רוב הטובין- 5,025.70 - נשלחו על-ידי המשיבה לעותרת במשלוחים אחדים החל בחודש ינואר
1974 וכלה בחודש אפריל של אותה שנה. יתרת הברזל לא סופקה לעותרת. בתובענה שהגישה
העותרת ביום 26.1.76 היא תבעה בבית המשפט המחוזי בחיפה נזקים מן המשיבה. כתב התביעה
תוקן ביום 12.3.78. בכתב התביעה המתוקן נטען, כי המשיבה מכרה את הברזל לצד שלישי
במחיר של 900 מארקים גרמניים לטונה, וכי העותרת נאלצה לרכוש את יתרת הברזל ממקור
אחר באותו מחיר. בסעיף 11 לכתב התביעה המתוקן תבעה העותרת את "נזקיה" "על יסוד הפרת
הסכם ולחלופין על יסוד עשיית עושר ולא במשפט...".

2. בבית המשפט המחוזי בחיפה נתקבלה התביעה. בית המשפט דחה את טענת המשיבה, כי החוזה
סוכל עקב הנסיבות הנלוות למלחמת יום הכיפורים. הוא קבע - בניגוד לגירסתה - שניתן
היה לשלוח את הטובין לעותרת חרף נסיבות אלה, והטעם היחיד שבעטיו נמנעה המשיבה
מלשלחם היה, שחלה עלייה פתאומית במחיר הברזל ושנזדמנו לה קונים שהציעו לה בעד הברזל
מחיר גבוה יותר. בית המשפט המחוזי קבע, כי בכך הפרה המשיבה את החוזה. היא מכרה
לצדדים שלישיים 1,762.837 טון ברזל, שאותם ייבאה מפולין להמבורג עבור העותרת במחיר